חוזה הלוואה במסגרת הקרן למתן הלוואות לעסקים קטנים

כמו כן, מפנה ברמלי לחוו"ד מופקדי גם לעניין איזיבוב, שם פורט בעיניין זה כדלהלן: איזיבוב מעמידה הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים בבריטניה; מספקת השקעות לטווח קצר; וכן, לרוביקון זכות ראשונים על החזרי ההלוואות, עד לגובה של 130% מסכום ההלוואה שניתנה לאיזיבוב.

כך, המשקיע ישראל וינשטיין, יליד 1936, איש חינוך ופנסיונר, שחתם על שני הסכמים במסגרתם השקיע סך כולל של 600,000 ש"ח, מסר בחקירתו לפני רשות ניירות ערך כי ברמלי מסר לו באופן מפורש וחד משמעי כי ההשקעה היא ל-72 שעות, וכי סיוון וסנדבק מסרו לו כי הן עצמן וקרובי משפחתן השקיעו גם הן בקרן קלע – דבר שנסך בו בטחון [ת/307, פס' 2]; המשקיע סלומון אוחיון, אשר הצטרף כמשקיע לקרן כבר בשנת 2012, מסר כי לאחר שבקש להפגש עם ברמלי באופן אישי, הסביר לו ברמלי כי "...הקרן הזאת היא לא מתעסקת בשום דבר אחר, חוץ מהלוואות לטווח של...72 שעות, כן, וזהו." [ת/61; פ/17.5.2018, 380, 26-25]; המשקיע רונן זהבי, שהוא כלכלן במקצועו, מסר בשאלונים עליהם השיב כמו גם בחקירתו לפניי כי הובטח לו על ידי ברמלי עצמו שמדובר במתוה השקעה שבמסגרתו ניתנות השלמות הון לעסקים ל-72-48 שעות – וכי לא הייתה לו לרגע מחשבה כי הכספים יועברו לשימושים אחרים [ת/631-632; פ/18.10.2018, 1375, 30-21]; והמשקיע חנוך גלר שמע כי מתוה ההשקעה הוא השלמות הון לתקופה של עד 72 שעות מברמלי עצמו [ת/595].

...

ב. אכיפה בררנית 189 סוף דבר 192 פתח דבר עניינה של הפרשה שלפניי, בהונאת משקיעים בהיקף משוער של כ-340 מיליון ש"ח. כתב האישום החמור שהוגש על-ידי המאשימה כולל ארבעה אישומים שונים, המבוססים על מסכת אירועים שונה במקצת, אולם כל אחד מהם מהווה לטענת המאשימה נדבך נוסף בהונאה רחבת היקף, שבוצעה באמצעות שורת חברות וחברות קשורות שפעלו כולן באמצעות הנאשמת 3, רוביקון ביזנס גרופ בע"מ (בפירוק) (להלן – רוביקון או החברה).

לעניין שאלת הפררוגטיבה העומדת לרשות המאשימה להעמיד לדין את עופר, עמד על כך בית המשפט העליון בעניין ורדי: "מקובלת עליי לחלוטין העמדה לפיה, הפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, ובעיקר כאשר מדובר באכיפה מפלה ובררנית, לא תותנה, בהכרח, בקיומו של מניע פסול או בכוונת זדון. כפי שהובהר על ידי חברי, פסיקתו של בית משפט זה... מובילה למסקנה כי שערי הדוקטרינה יהיו פתוחים גם אם מדובר בהפליה פסולה בהעמדה לדין, שלא בכוונת זדון, אלא מתוך רשלנות או מחמת טעות שנפלה בשיקול הדעת של הרשות. עם זאת, מסכים אני כי הפעלת הדוקטרינה, במקרים בהם אין מדובר בכוונת זדון או בהחלטות שהתקבלו מתוך מניעים פסולים, תעשה רק במקרים חריגים שבהם עסקינן בהפליה משמעותית, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית." [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.; רע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי, פס' 2 לפסק דינו של השופט שהם (31.10.2018)] בהתאם, נקבע לא אחת כי הגנה מן הצדק עשויה לקום מקום בו "המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית-המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר, ואין להעלותה כדבר שבשיגרה ובענייני דיומא סתם" [עניין יפת, 370].

רלוונטיים לעניין זה דבריי בעניין ת"פ (ת"א) 13643-04-14 מדינת ישראל נ' אדרי פסקה 355 (פורסם בנבו,22.12.2016): "מקובלת עלי עמדת הנאשמים כי אינם חייבים להראות שהרשות פעלה ממניעים פסולים וכי במקרים מתאים ניתן לבסס טענה לפגיעה בשוויון גם בלא שתידרש בהכרח הוכחה בדבר שיקול זר או הפליה מכוונת וזדונית מצד הרשות (ראו ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 23 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (10.9.2013)), אך אין בכך לומר כי הרשות איננה רשאית לשקול שיקולים רלבנטיים כגון דיות ראיות, אינטרס הציבור בניהול ההליך וסיכויי הרשעה, בבואה להחליט אילו מהמעורבים בפרשה להעמיד לדין" [ההדגשה אינה במקור – ח.כ.].

עם זאת, עופר לא העלה את הטענה בעניין בביז'אייב במסגרת סיכומיו, ומשכך מתייתר הצורך בדיון ובהכרעה בה. סוף דבר לסיכום הדברים, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות הבאות: הנאשם 1 בריבוי עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393 לחוק העונשין.

במסגרת זו, קבע המחוקק בסעיף 8 לחוק (בנוסחו לפני תיקון מס' 5 משנת 2017), סדרי דין מיוחדים למקרים בהם מבקש המלווה להגיש תובענה כנגד הלווה בבית המשפט, או שמבקש הוא להגיש כנגדו בקשה ללישכת ההוצאה לפועל לבצוע פסק דין או לבצוע שטר, כשגדר המחלוקת הנה בקשר עם ההלוואה שניתנה (ההדגשה אינה במקור ג'.נ): "8. (א) הגיש מלווה תובענה בבית המשפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללישכת הוצאה לפועל לבצוע פסק דין או לבצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי העניין;

(ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נידרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2) התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום; (3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה; (5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר".

יצוין כי במסגרת תצהירו לא מצא התובע לפרט באלו מועדים קיבל לידיו מידי מוחמד תשלומים על חשבון כל אחת מההלוואות שניתנו לו, ומה היה שיעורם, והסתפק בטענה כללית כי מוחמד שילם לו סך של 250,000 ₪ במסגרת תיק ההוצל"פ, כך שלגירסתו נותר חייב לו סכום של 495,000 ₪ (קרן), ללא שתמך טענתו זו באסמכתאות מתאימות.

כשנשאל התובע לגבי תעוד כספי ההלוואות שהועברו על ידו בפועל למוחמד, העיד התובע כי ישנם 6 הסכמי הלוואה אצל עורך דינו שהראשון בהם משנת 2014, אולם כשעומת התובע עם חובתו כבעל עסק למתן הלוואות לערוך הסכמי הלוואה מפורטים עם הלקוח העומדים בדרישות החוק, ניסה התובע לטען כי באותה עת לא היה בכך צורך מבחינה חוקית ("אז זה לא היה"), קרי, הודה למעשה כי לא ערך הסכמי הלוואה בכתב עם מוחמד, העומדים בהוראות סעיפים 2-3 לחוק (פ' עמ' 7 ש' 4-11), (ההדגשות אינן במקור ג'.נ): "ש. יש לך תעוד של הכספים שאתה טוען שהוא קיבל ממך?

...

הנפקות המשפטית בהינתן הקביעה שבפסקה הקודמת, מתבקשת המסקנה כי התובע כשל בהוכחת מיהות ההלוואות שהוענקו על ידו לתובע במועדים הרלבנטיים לתביעה (תנאי עסקות היסוד אשר להבטחת פירעונן נעשו לטובתו, לפי הטענה, שטרי החוב נשוא התביעה), ובין היתר, כשל בהוכחת סכומי הכסף שהעביר בפועל לידי מוחמד במסגרת אותן הלוואות, מועד נתינתן, שיעורי הריבית המוסכמת, ושיעורי הריבית שנגבתה בפועל, תקופת כל הלוואה, סוגי ההצמדות שחלו על אותן הלוואות, גובה כל התשלומים שהעביר מוחמד לתובע בגין כל הלוואה ומועד ביצועם, ומהי יתרת החוב המעודכנת, ואופן חישובה.

סוף דבר מכל הנימוקים לעיל אני מורה על דחיית שלושת התביעות.

התובע ישלם לנתבעים, באמצעות ב"כ, הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"א, 06 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

חשוב לציין כי ההסכם בין מרכנתיל למדינה מחייב כל עסק המעוניין לקבל הלוואה בערבות מדינה לעבור את השלבים הבאים (ראו סעיף 4 להסכם בין מרכנתיל למדינה): בשלב ראשון על בעל העסק להגיש בקשה לקבלת הלוואה ולעבור בדיקת התאמה ראשונית למטרת הקרן, קרי, מתן אשראי לעסקים המגלים פוטנציאל להתרחבות עתידית באופן שיתרום להגדלת מספר המשרות במשק.

הקבוצה בשמה מבוקש אישור התובענה כייצוגית הוגדרה כ"קבוצת העסקים הקטנים (כהגדרתם בכל אחד מהמכרזים מכוחם מעניקים ו/או העניק הבנק את ההלוואות) אשר לקחו בפועל ו/או ביקשו ו/או התכוונו לקחת הלוואה מבנק מרכנתיל במסגרת הקרנות בערבות מדינה לעסקים קטנים ו/או בינוניים והפקידו ו/או התבקשו ו/או ידעו שידרשו להפקיד פקדון כספי להבטחתה, וזאת גם אם בפועל לא לקחו הלוואה" (שם, סעיף 313).

...

המסקנה היא שיש הבדל משמעותי בין שני שירותים הניתנים כאחד כתוצאה משימוש שעושה הבנק בכוחו כנותן שירותים חיוניים ובין מתן שני שירותים כששירות אחד הוא כתוצאה מבקשת הלקוח או מהוראה שניתנת לבנק על ידי צד ג' חיצוני לבנק.

סיכומו של עניין מן הטעמים המפורטים לעיל, ונוכח משקלם המצטבר, בקשת האישור נדחית.

בשל כל האמור לעיל אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.

במסגרת פסק הדין הכרעתי כי על הנתבעת, ליאת פרנקל, להשיב לתובע, עידו קפרא, סכום בסך של 147,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה ממועד מתן ההלוואה, ובסה"כ סך כולל של 200,757 ₪, בצרוף הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. כל זאת, בהתאם להסכם הלוואה שנכרת בין הצדדים.

בשל חשיבות הדברים אצטט אותם מתוך תצהירו הלא ממוספר של גולן כדלקמן: "לבקשתו של עידו השלמתי הפרטים בצלום של מיסמך זה הנחזה כהסכם הלוואה, תאריכים שאינם נכונים ובכדי לחמוק מהתיישנות שכבר החלה לה, סכום כולל של קרן העברות, שמו כתובתו ומס' הנייד שלו, והוא חתם על מיסמך זה רק בחודש יולי 2018 בנוכחותי... מכאן אמרתי לו שאם הוא מאמין במסמך זה שיחליט לבד על המשך דרכו...." (ההדגשות כאן ולהלן - שלי, אא"כ נאמר אחרת.

בסע' 182 לפסק הדין קובע השופט אלקלעי את הדברים הבאים: "התרשמתי כי גולן הנו אדם מתוחכם וערמומי, שאינו בוחל בדבר ככל שהוא משרת את מטרותיו. אדם שהאמת הנה ממנו והלאה. בהתאם להתרשמותי גולן עושה בעסקיו של אפרתי כבשלו, ומתמרן באפרתי כבובה על חוט. אפרתי עצמו עשה עלי רושם של אדם תמים ובלתי מתוחכם בעליל הסר למרותו של גולן ומשמש ככלי שרת בידיו." גולן מתייחס לקביעותיו של בית המשפט בעיניין אלימלך כדלקמן (עמ' 68, ש' 9-11): "מדובר בעדות שנתתי בתיק הזה, היתנגדות לבצוע השטר. השופט היתנכל, ואני ביקשתי שהוא יפסול את עצמו. למה ביקשתי שיפסול את עצמו? התברר שמביתו היתנהל סחר בסמים בין לאומי באמצעות בנו." בשולי עניין זה אבקש להביא את דברי השופט אלקלעי בפסקות 183-184 שם, ההולמים להפליא את המקרה שלפניי כדלקמן: "גולן ניסח את ההיתנגדות בשמו של אפרתי וכך ניסח את תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים, כפי שנאמר במפורש בתמליל ההקלטה. בנוסף, חרף ניסיונו של גולן להתמם ולהציג עצמו בחקירתו הנגדית כדורש טובתו וכמושיעו של אפרתי, הרי כפי שעולה מהתמלילים, המציאות היא כי גולן היה מוכן "למכור" את אפרתי לתובע, בלא להניד עפעף וללא שמץ של היסוס, ובילבד שיציל אתו עורו שלו.

לעתים, נוקטים האחרונים בשקרים קטנים, לעתים בשקרים לבנים, לעתים מרשים העדים לעצמם לשקר "לצורך", או לומר אמת "לשעתה", לעתים הם מפריזים ולא משקרים (לשיטתם) ולעתים משקרים במפגיע.

...

] [2: https://www.psakdin.co.il/Document/%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%A9%D7%A7%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%9A-%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99#.Y12fY7BBTIU] סוף דבר לאחר שמיעתו של גולן נחה דעתי כי אין מקום לקבל את גרסתו.

משכך, אני מורה על פסיקת הוצאות כדלקמן: הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד של התובע בסך של 17,500 ₪, וכן בהוצאות התובע בגין התייצבותו לדיונים ויתר הוצאותיו המשפטיות, ובכלל זה, אלו שנגרמו בשל ניהול ההליך ע"י הנתבעת תוך שימוש לרעה בהליכי משפט בניגוד להוראות תקנות 3(ב) ו-4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ובהתאם לתקנה 151(ג) לתקנות, בסך של 7,500 ₪.

הפקדון בסך של 1,200 ₪, שהופקד ע"י התובע לשם הבטחת שכרו של עו"ד ארנפלד, שבסופו של דבר לא הגיע להעיד לפניי, יוחזר לידי התובע באמצעות ב"כ. לעניין עדות השקר של גולן והסחיטה שהפעיל כלפי התובע - אם גרסת התובע נכונה, כפי שקבעתי לצורך הכרעה בתיק דנן, הרי שגולן שיקר במצח נחושה לאורך התצהיר שהוגש מטעמו ועדותו במסגרת ההליך.

ביום 12.4.23 ניתנה הכרעת הנאמן בתביעת החוב, במסגרתה ערך את החישוב מחדש לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, ששמו שונה ל-"חוק אשראי הוגן", דחה את התביעה למחצית סכום שכר הטירחה בהסכם למתן שירותי רשוי בנייה וקיזז סכומים ששולמו למערער ולמיכל.

אין למערער עסק למתן הלוואות, וההלוואה לא ניתנה בדרך עיסוק, אלא שבמסגרת משרד רואה החשבון שמפעילה מיכל, עוסקים מיכל והמערער בגיוס אשראי לעסקים מבנקים וקרנות וייעוץ משכנתות.

אסמן בהדגשה את מה שהמערער לא צטט: "מדובר באנשים שאינם יכולים ללוות כספים במסגרת המערכת הבנקאית וזקוקים להלוואה לצרכים אישיים, כגון הלוואה לצורך עריכה של שמחה משפחתית, או למימון טפול רפואי של קרוב מישפחה, או הלוואה שנטל בעל עסק קטן שנקלע למצוקה כלכלית זמנית והוא מקוה להחלץ ממנה בעזרת ההלוואה בשוק האפור". מכאן שאין שחר לטענה שהחוק נועד רק להלוואות המיועדות לצריכה אישית או משפחתית.

...

אני דוחה את טענת המערער שיש לזכות את המערער בשכר טרחה שנקבע בתיקי הוצאה לפועל.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור בחלקו הקטן ומורה לנאמן לתקן את החשבון על פי הקביעות בהחלטה זו, ולהוציא בהתאם הכרעה מתוקנת.

המערער ישלם לקופת הכינוס הוצאות משפט בסך 4,680 ₪.