חוזה הגדלת הפיצוי בגין הפרת חוק הגנת הצרכן

אין חולק על כך שתרומה ככלל היא פעולה חברתית רצויה כל עוד היא נעשית באופן רצוני ובהתאם להוראות הדין בעיניין זה. טענת המבקש לא מיתמקדת איפוא בעצם בחירתה של ישרוטל להציע ללקוחותיה לתרום למטרות ציבוריות, אלא מיתמקדת באופן שבו נעשתה הצעה זו. ישרוטל כללה בחשבונות הלקוחות חיוב בגין "החופש לתרום" גם בלי שלקוחותיה הסכימו לחייבם בגין התרומה (ראו: סעיף 6 לתצהיר עדי אברהם שצורף לתגובת ישרוטל לבקשת האישור), וזאת, לטענתה, כדי להגדיל את שיעור התורמים מבין לקוחותיה וכדי לייעל את מנגנון התרומה.

בעניינינו, זכאות חברי הקבוצה לפצוי בגין נזק לא ממוני שניגרם להם לכאורה מהתנהלות ישרוטל נגזרת מטיב הפרות החוזה שארעו בגין החיוב בעיניין החיוב בתרומת 'החופש לתרום' על דרך opt-out, וכן כתוצאה מהפרת דיני הגנת הצרכן בתחום הצגת המחירים ללא רכיב המע"מ. סביר להניח שהפרות החוזה גרמו לחברי הקבוצה תחושות שליליות, ואף סביר להניח שאי הצגת המחירים כולל מע"מ או גביית כספים בגין תרומה בשיטת opt-out גרמו לחברי הקבוצה חיסרון כיס.

השאלות המשותפות לחברי הקבוצות: האם הפרה ישרוטל את החוזה שבינה ובין אורחיה בכך שגבתה סכומים בגין "החופש לתרום" בשיטת opt-out, או בכך שהפרה את הוראות תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013 לעניין הצגת מחירים ופירסום מטעה? האם אופן הצגת המחירים ללא רכיב המע"מ על גבי מסכי הטלויזיה בחדרי האירוח או על גבי תעודות אישור הזמנת מוצרים ושירותים עולה לכדי הפרה של תקנות 18(ה) ו-19 לתקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013? מהו גובה הנזק הממוני והלא ממוני שניגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מהתנהלות ישרוטל כאמור בהחלטה זאת? האם ישרוטל עשתה עושר ולא במשפט בגין הפרת החוזה שהפרה כתוצאה מפרשת "החופש לתרום"? מהו גובה הסכום שעל ישרוטל להשיב לחברי הקבוצה בגין גביית יתר של דמי ביטול? עילות התביעה המשותפות לחברי הקבוצה: הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת החובות החקוקות בסעיפים 18(ה) ו-19 לתקנות שירותי תיירות, סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן ותקנה 2(3) לתקנות ביטול עסקה.

...

סוף דבר כפי שציינתי לעיל, בקשת האישור מתקבלת בחלקה: הקבוצות בשמן תנוהל התובענה כייצוגית: לקוחות ישרוטל אשר התארחו במלונות ישרוטל בתקופה של שבע שנים עובר להגשת בקשת האישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית, ובמהלך שהותם נכלל בחשבונם חיוב בגין "החופש לתרום" מבלי שניתנה מראש הסכמתם המפורשת לכלול חיוב זה בחשבונם.

בהתאם לסעיף 25(א) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים לפרסם על חשבון המשיבה הודעות בדבר החלטת אישור התובענה כייצוגית.

בשים לב להערותיי בפסקאות 63-65 להחלטה דנא, אני מורה לישרוטל לשלם בשלב זה שכ"ט לב"כ הקבוצה, כאמור בסעיף 23(ג) לחוק תובענות ייצוגיות בסכום מתון של 15,000 ₪.

לפני תביעה על סך 6,750 ₪ בטענת תרמית, הפרת חוזה והפרת חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

לפיכך איני מוצאת לפסוק פיצוי בגין איחור זה. לטענת התובע, הנתבע התחייב להגיע ביום שלמחרת הביקור הראשון אל ביתו ואל ביתו של אחיו, ולאחר שלא ענה לטלפונים במהלך היום, הודיע בערב שלא יגיע וזאת לאחר שהתובע, אחיו ובת זוגו המתינו לבואו של הנתבע במוצאי שבת.

עוד טוען התובע כי הנתבע התקין במחשבו של התובע ספק כוח שאינו תואם את מחשבו של התובע, דבר שהיה עלול לגרום להתחממות המחשב ואף לשריפה ולכן, כל יום שלא הגיע לבצע התקנה של ספק מתאים למעשה הגדיל את הסיכון.

המשקל המצטבר של איחור לביקור, אי הגעה לביקור, אשר אינם עומדים בקריטריון הפצוי הקבוע בחוק הגנת הצרכן, והשתלשלות העניינים ככל שהיא נוגעת לספק הכוח, אשר אינה עולה בגדר תרמית, שבגינם קמה זעקת התובע, מסתכם לכל היותר לכדי עגמת הנפש שנראה כי התובע חווה מכל הארוע שנועד להסב לו הנאה וביטחון בבניית מחשב הגיימרים והסתיים בחוסר אמון וצורך בהחלפת הטכנאי.

...

סיכומו של דבר התמונה המתקבלת מטיעוני שני הצדדים וראיותיהם כי אין המדובר ב"מסע רכש" "תרמית" או "פרק של יצאת צדיק", אלא בטכנאי שלכל היותר כשל במתן השירות לתובע על אף שנחזה כי עשה מאמצים להשביע את רצונו של התובע, אולם זה איבד בו אמון וביקש להפסיק השירות.

על כך אני סבורה כי התובע זכאי לפיצוי בגין עגמת הנפשר אשר אני אומדת אותו בסך של 300 ₪ בנוסף לסך של 200 ₪ בגין החלפת כרטיס המסך.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 500 ₪ ואגרת בית משפט בסך 68 ₪.

יאמר כבר, כי בקשת התובע לניתוק עתידי מקורה בזכות העומדת לו בהתאם להוראות סע' 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – "החוק"), הקובע כי– "חוזה בעיסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראת סעיף 14ט...והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפיסקה זו – מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת ... השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד ... שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול" (ההדגשה שלי – ר.ב.).

מכאן, שלא מיתקיים התנאי של 'הפרה חוזרת' כמשמעותו בסעיף לצורך הגדלת הפצוי כפי הנידרש בתביעה.

בנסיבות שלפניי, אני סבורה כי מניין השיקולים לחומרא עולה לאין שיעור על מניין השיקולים לקולא, ואני סבורה כי הפצוי המתאים הוא בסך של 40,000 ש"ח. התוצאה 12.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 40,000 ש"ח בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, כמובא לעיל.

...

על כן, אני קובעת כי תשובת הנתבעת מיום 30.10.17 מהווה הפרה שנעשתה בנסיבות מחמירות, המצדיקות מתן פיצוי כספי שלא יעלה על 50,000 ש"ח בהתאם להוראות סע' 31א(ג)(1) לחוק.

11.7 אני סבורה כי התנהלותו של התובע הייתה ראויה ביותר, וגם אם שגה במען אליו שלח את פנייתו מיום 9.1.18 או התבטא לעיתים באופן חריף מידי תוך מהלך עדותו לפניי כמובא לעיל, אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו כמו גם עידוד הצרכן למימוש זכויותיו וחומרת ההפרה ונסיבותיה - מעודדים פסיקת הוצאות לדוגמה על הצד הגבוה, בעוד ששווי העסקה – תומכים בפסיקת הוצאות לדוגמה על הצד הנמוך.

בנסיבות שלפניי, אני סבורה כי מניין השיקולים לחומרא עולה לאין שיעור על מניין השיקולים לקולא, ואני סבורה כי הפיצוי המתאים הוא בסך של 40,000 ש"ח. התוצאה 12.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 40,000 ש"ח בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, כמובא לעיל.

בהתאם לחוזה זה, ממילא עומדת לנתבעת טענת קזוז ביחס לתביעה זו, כך שגם אם ייפסקו פיצויים כנגדה, הרי שהתובע לא יהיה זכאי לסעד בין כה וכה.

הנתבעת אינה יכולה לעשות שימוש בהוראות המפקחת ובתכלית החברתית החשובה הנובעת בהוראות אלה כדי לשווק עצמה ולהגדיל את מכירותיה – הכל בנגוד להוראות חוק הספם.

סעיף 39 לחוק קובע מפורשות כי החוק איננו חל על חברות ביטוח, ולפיכך טענות התובע על אודות הפרת חוק הגנת הצרכן נדחות.

לפיכך, טענת ההגנה בדבר קזוז עקב הפרת סודיות ההסכם נידחת.

...

סיכום לפיכך, תשלם הנתבעת לתובע 1,500 ₪ בגין כל אחת מ-4 השיחות שהיוו הטרדה, וכן 500 ₪ נוספים בגין כל אחת מ4- הודעות הדוא"ל ו5- הודעות ה-SMS ששלחה כפרסומת בניגוד לאמור בחוק הספאם.

לפיכך אני קובע כי הנתבעת תישא בעלויות המשפט של התובע בגובה של 2,500 ₪ (סכום זה כולל את אגרת המשפט).

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סכום של 13,000 ₪ תוך 30 ימים, שכן אחרת יישא הסכום הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית שעיקרה בטענות הנוגעות להפרת זכות השבה כספית בעת ביטול עסקה לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א-2010 (להלן: "תקנות ביטול עסקה").

המקרה שלפני נוגע למבקשת שטענה כי לא ניתן לה פרק הזמן הקבוע בחוק הגנת הצרכן ובתקנות ביטול עסקה לעניין החזרת מוצרים, ובכך טענה כי נגרם לה נזק בגינו מבוקש הפצוי בגין העבר.

המתוה שעליו הסכימו הצדדים בהסכם מגדיל את תקופת הזכאות לקבלת החזר כספי מעבר לקבוע בחוק וזאת למשך עשרה חודשים, זאת מתוך הנחה שאם נגרם נזק כספי לחברי הקבוצה בגין קיצור תקופת הביטול, הרי ממילא יהיה פיצוי כספי בהארכת תקופת הביטול.

...

כמו כן, מקובלת עליי עמדת היועמ"ש כי יש לחלק את תשלום שכר הטרחה, כך שמחציתו תשולם עם אישור ההסדר והמחצית השנייה לאחר תום יישומו, וארחיב.

על כן, אני סבור שיש להסתפק בגמול לתובעת המייצגת בסך של 20,000 ₪, ובשכר טרחה לב"כ המייצג בסך של 70,000 ₪ (כולל מע"מ).

סוף דבר מכל הטעמים שלעיל, ולאחר ששוכנעתי כי הסדר הפשרה משקף את טובת הקבוצה, הוא הוגן וסביר, כדרישות החוק, אני מאשר את הסכם הפשרה ואת התחייבויות המשיבה כפי שצוינו לעיל, למעט התיקון האמור בסעיף 48 לעיל ביחס לגמול ולשכר הטרחה.