[footnoteRef:2] [2: ראו בין היתר סיכומי המועצה, בסעיף 17; תצהיר מר סיתאוי, בסעיף 7ב. ]
בתאריך 24.08.93, או בסמוך לכך, פנה יו"ר המועצה המקומית, מר קאסם גאנם (אשר לפי טענת התובע כבר הלך לעולמו), לסגן הממונה על השכר באוצר, והעביר אליו עותק מן החוזה וכן "העתק החלטת המועצה".[footnoteRef:3] [3: תצהיר התובע, סעיף 5, ונספח 3]
כפי שניתן ללמוד מנספח ד' לכתב ההגנה (מכתבו של ישראל שפיצר, הממונה על כ"א ברשויות המקומיות מטעם משרד הפנים, לראש המועצה, מר עראידה, נושא תאריך 02.12.93) בתאריך 28.11.93 פנתה המועצה למשרד הפנים בבקשה לאשר את חוזה הבכירים.
...
במסגרת החלטתו זו, נקבע בין היתר כך: "מבלי להודות בטענה כלשהי מטענותיו של התובע בתיק...לפנים משורת הדין, אנו מאשרים שמספר ימי החופשה הכולל שייפדו לתובע לצורך גמר חשבון מול המועצה יעמוד על 140 ימים, במקום 55 ימים. ערך יום חופשה יחושב בהתאם למשכורתו האחרונה של התובע להעסקתו בחוזה אישי (בכירים), לעניין זה רמת הרשות הינה 5, כפי שפורט בעמדת המדינה בכתב ההגנה בתיק זה. ככל שכבר שולם לתובע סכום כלשהו בגין פדיון ימי חופשה, יש לקזז הסכום ששולם מהסכום שיחושב מפדיון 140 ימי חופשה." (להלן: "החלטת הממונה").
לפיכך, אנו מחייבים את המועצה לשלם לתובע פדיון 85 ימי חופשה נוספים.
אחרית דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.