מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חוזה בכירים אישי במגזר הציבורי עבור עובדים בכירים

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהתאם לחוזר בכירים זכאים בעלי המשרות הבכירות, המועסקים בתפקידי הנהלה הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, לתשלום שכר הגבוה מזה לו היו זכאים אילו הועסקו במסגרת הסכם קבוצי אולם שכר זה אמור לכלול את כל התשלומים להם זכאי העובד הבכיר לקבל, ובין היתר, גמול שעות נוספות, כוננויות, פרמיות וכיוצ"ב. נקיבה בסכומי נטו אינה מקובלת בשירות המדינה, שכן משמעותה כי תשלומי החובה יחולו על המעסיק וממילא טעונה אישור הממונה על השכר, שלא ניתן.
תנאי העסקתו של התובע, כמו גם תנאי פרישתו, לא קיבלו את האישורים הנדרשים בדין והם עומדים בנגוד להסכמים המקובלים במיגזר הצבורי.
בחוזה הבכירים המוצע לעומת זאת מצויין בסעיף 4 כי מדובר בתפקיד הנמנה עם תפקידי ההנהלה כמשמעותו בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951 הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי ולפיכך לא יחולו על העסקת העובד הוראות חוק זה. עוד מצויין בסעיף 8 לחוזה הבכירים המוצע כי משכורתו החודשית של העובד כוללת את כל התשלומים שהעובד היה זכאי לקבלם אילו לא הועסק בחוזה המוצע, לרבות תשלום עבור שעות נוספות, כוננויות, קריאות פתע וכן תוספות שכר שונות.
למען הסר ספק נבהיר כי העיריה לא היתקשרה עם התובע מכוח חוזה הבכירים המוצע, אך יש בחוזה הבכירים המוצע כדי ללמד על הסדרים מקובלים במדינה וכדי להצביע על נורמות רצויות שהשרשתן תחזק ערכים של מינהל צבורי תקין.
...
עוד מצאנו כי אין בטענות התובע היוצאות כנגד החלטת הממונה כדי לשמוט את הקרקע תחת ההחלטה או לשנותה.
בנוסף, בחינת רכיבי התביעה לגופם מעלה כי אלה לא הוכחו כלל וגם מטעם זה דינם להידחות.
באשר לשאלת ההוצאות – במישור שבין התובע לבין העיריה לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בתוך המשכורת הכוללת, כלולים כל התשלומים שהעובד היה זכאי לקבלם אלולא הועסק בחוזה זה, לרבות התשלום עבור שעות נוספות, כוננויות, פרמיות, קריאות פתע וכן כל הרכיבים והתשלומים החודשיים והשנתיים כגון: גמול הישתלמות וכן כל תוספות השכר ותוספות לשכר, מכוח הסכמים או הסדרים קבוציים, למעט תוספות המנויות במפורש בחוזה זה..
עדת המדינה הסבירה כי התובעים כעובדים וותיקים זכאים לשווה ערך ל-100% שכר מנכ"ל בשירות הצבורי, כפי שהתובעים אכן אישרו שהם מקבלים (ע' 16, ש' 1, ע' 22 ש' 8, ע' 29 ש' 23), כשבתקופה המקבילה שכר הבכירים בשירות הצבורי הגיע לכדי 90% משכר מנכ"ל במקסימום (ס' 48-51 לתצהיר גלי), כשכיום הן שכר הבכירים בשירות הצבורי והן שכר הבכירים בשלטון המקומי נמוך יותר.
בכל מקרה, אין לתובעים אלא להלין על עצמם, שכן ככל שטענתם הינה כי כיום יש שויון בתנאי השכר בין קבוצת הבכירים בחוזה אישי בשירות המדינה לבין קבוצת הבכירים בחוזה אישי ברשויות המקומיות, הייתה פתוחה בפניהם הדרך לבקש במסגרת גילוי המסמכים כל מיסמך שיכול לתמוך בטענתם ולהביאו במסגרת התצהירים מטעמם; שמינית טענה המדינה בהקשר זה כי מענק יובל לעובד בפנסיה צוברת משמעו 60% ממשכורתו הקובעת, כשבחלוקה חודשית מדובר בתוספת של 5% לרמת השכר.
...
בקשר לכך נבהיר, שלדעתנו אין בכך שלא הוצגו בפנינו פרוטוקולים של דיונים שנערכו בשנת 1993 כדי להביאנו למסקנה כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות המקורי, והוא הדין לגבי אי הצגת הפרוטוקולים ביחס לחשיבה המחודשת שנערכה אצל הממונה על השכר בשנת 2017, שכן כאמור לעיל מדובר בתקופה המאוחרת לתקופת התביעה הרלוונטית (נספחים 13-14 לתצהיר גלי).
נוכח כל האמור, נדחית טענת התובעים כי היה על הנתבעות 1 ו-3 לחשב את שכרם על בסיס נתוני מרשם האוכלוסין, ולא על בסיס נתוני הלמ"ס. אשר לטענתה החלופית של התובעת 3, לפיה היה על הרשות לעדכן את שכרה עם השינוי בנתוני הלמ"ס, הרי שגם דינה להידחות.
סוף דבר התביעות נדחות, על כל רכיביהן.

בהליך פסק דין הצהרתי - כללי (פ"ה) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לאחר הגשת תביעתו לגימלה, שלחה נציבות שירות המדינה מכתבים למנהלת הגימלאות לפיהם התובע, אשר חוזה הבכירים בו הועסק במדינה תוקן ביום 1.9.05, עת עבר לעבוד בחברת רפאל, הביע את רצונו לפרוש מן השירות, באמצעות הסמנכ"ל ברפאל (ר' מכתב מיום 12.5.13 בנספח א' לכתב ההגנה).
זכויותיו של העובד לפדיון ימי חופשה ולפצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים עבור תקופת השרות הכוללת (תקופת כתב המינוי ותקופת החוזה), יהיו לפי המשכורת האחרונה בחוזה האישי לבכירים, כמצוין בסעיף 2 לעיל" (ר' נספח 6 לתצהיר התובע).
התובע טען כי היתנגדות המדינה לאפשר לו את תשלום הקצבה במקביל להמשך עבודתו ברפאל נוגדת את המדיניות הכללית של המדינה המעודדת השארות עובדים היוצאים לפרישה מוקדמת בשירות הצבורי.
...
כמו כן, לא שוכנענו כי הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי קיים צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה.
סוף דבר לאור כל האמור, מצאנו כי יש לקבל את התביעה.
לפיכך קובעים אנו כי יש ליתן תוקף להחלטת הנציבות מיום 21.7.13 לפיה פרש התובע לגמלאות מיום 31.7.13, בהתאם למפורט במכתב זה לרבות הקביעה בדבר המשכורת הקובעת ו-ותקו של התובע, כמפורט שם. על הנתבעת לשלם לתובע את קצבתו ממועד הפרישה ואילך, לרבות ביצוע החזרים רטרואקטיביים, הנושאים ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

העסקה בחוזה אישי המכונה "חוזה בכירים", היא חריג למסגרת ההעסקה הנהוגה בשירות המדינה.
מעתירת המדינה עולה כי בעבר, חוזי בכירים לא היו קצובים בזמן, אך בשנים האחרונות חוזי הבכירים הנהוגים בשירות המדינה קצובים לתקופה של חמש שנים (כך שעובדים המועסקים בחוזים אלה אינם עובדים קבועים), וכוללים תנאי המכפיף אותם לבצוע התפקיד הרלוואנטי.
מצב בו עובד בכיר כשל מבחינה מוסרית, ואף על פי כן ממשיך להיות מועסק בחוזה המעניק לו זכויות יתר, כשאין הוא מבצע את התפקיד שזיכה אותו בהן, עלול לפגוע בתדמית השרות הצבורי ובאמון הציבור בו. אף יש ממש בטענת המדינה כי תוצאה זו אינה מרתיעה די הצורך עובדים בכירים שעברו על עבירות משמעת, וגם גורעת מקופת המדינה, בגין העלויות שנוספות למעסיק כתוצאה ממהלך זה. מטעמים אלה כולם, קביעה כי חוזה הבכירים עומד בתוקפו גם בתקופת ההעברה, מוקשת ואינה עולה בקנה אחד עם תכליות הדין המשמעתי.
ייתכן שיש לפקיעת החוזה משמעויות שונות עבור עובד המועסק בחוזה בכירים אך הוא גם עובד קבוע (כמו במקרה שלפנינו), לבין עובד המועסק רק על פי חוזה בכירים.
סוף דבר לאחר בחינת לשון סעיף 34(6) לחוק המשמעת, ההיסטוריה החקיקתית, תכליות דיני המשמעת והיבטים מעשיים, מצאתי לקבוע כי העברה ללא הגבלה משמעה העברה לצמיתות, וכי קיימת מעין חזקה לפיה עובד המועבר מתפקידו לזמן מוגבל, זכאי לחזור לתפקידו בתום תקופת ההעברה, וזאת כל עוד בית הדין המשמעתי לא קבע אחרת במסגרת גזר הדין, ולא ניתן לפרש מיגזר הדין את כוונת בית הדין בעיניין זה. עוד מצאתי להסתייג מהקביעה כי חוזה הבכירים בו הועסק עובד שהועבר מתפקידו ממשיך לעמוד בתוקפו בתקופת ההעברה, מבלי לקבוע מסמרות לגבי הכלל המשפטי.
...
בית המשפט המחוזי קובע כי "נוכח השיקולים לחומרה שמניתי לעיל, וגם לאחר שהבאתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, ונוכח חומרת העבירות בהן הורשע, מן הדין היה מקום להיעתר לערעורה של המדינה ולהורות על פיטוריו של המערער" (הדגשה הוספה – י"ע).
בהינתן נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי, ולפיה היה מקום אף לפטר את המשיב, ובהינתן תקופת העברה וכן פסילה לתקופה של שנתיים, אני סבור כי יש בכך כדי לסתור את החזקה לפיה בתום העברה מוגבלת בזמן העובד זכאי לחזור לתפקידו.
סוף דבר לאחר בחינת לשון סעיף 34(6) לחוק המשמעת, ההיסטוריה החקיקתית, תכליות דיני המשמעת והיבטים מעשיים, מצאתי לקבוע כי העברה ללא הגבלה משמעה העברה לצמיתות, וכי קיימת מעין חזקה לפיה עובד המועבר מתפקידו לזמן מוגבל, זכאי לחזור לתפקידו בתום תקופת ההעברה, וזאת כל עוד בית הדין המשמעתי לא קבע אחרת במסגרת גזר הדין, ולא ניתן לפרש מגזר הדין את כוונת בית הדין בעניין זה. עוד מצאתי להסתייג מהקביעה כי חוזה הבכירים בו הועסק עובד שהועבר מתפקידו ממשיך לעמוד בתוקפו בתקופת ההעברה, מבלי לקבוע מסמרות לגבי הכלל המשפטי.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2021 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האפליה בין החוזים התבטאה במספר סוגיות – אפליה בגיל הפרישה (50 לעומת 55); אפליה באופן חישוב המשכורת הקובעת; אפליה בזכאות לקיצבה מידית –עובדים בחוזה ב4 זכאים לקיצבה מיידית בפרישתם עבור תקופת השרות הכוללת, אך לעובדים בחוזה ב6 לא קיימת זכות לקיצבה מיידית; אפליה בזכות למענק יובל – מדיניות הרשות היא לתת מענק יובל לבכירים ברובד ב4 ולשלול את המענק מבכירים ברובד ב6 (מיד נאמר כי התובעים אישרו קיבלו מענק יובל ולכן לא נתייחס לטענה זו); אפליה בקביעת "דרגת הצל" – הדרגה אשר עומדת בבסיס חישוב הזכויות הפנסיוניות ונקבעת לפי דרגת העובד ערב המעבר לרשות.
"ש. אם אני היום 43 פלוס ונותנים לי דרגה 44 פלוס אני הופכת לסמנכ"ל? לא. אז הדרגה היא זו שקובעת האם אתה שייך לדרוג סמנכ"ל או לא? כשבאים לבנות תקן בשירות הצבורי, אז בונים את רמות המשרה.
הרפורמה גובשה על רקע מהלך מחושב ועל בסיס שיקולים מקצועיים, בשילוב הדרגים הבכירים ביותר והגורמים המוסמכים לכך בשירות המדינה, תוך שתוף פעולה של ההסתדרות, גם בקשר עם העובדים בחוזים האישיים, כפי שעולה מהתכתובת בין המדינה להסתדרות בעיניין.
...
עדות זו של מר מלכין עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והפסיקה שהבאנו לעיל ומקובלת עלינו.
סוף דבר התביעה נדחית.
אשר לסוגיית ההוצאות, בשים לב לכך שדחינו את כל טענות התובעים ולא מצאנו באף אחת מהן ממש ולנוכח היקפו הנרחב של ההליך, ישאו התובעים בהוצאות הנתבעים בסך 20,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו