סעיף 15(ג) קובע, כי:
"לא יהרוס אדם בנין או חלק מבניין בעל קשתות או קמרונים אלא באישור הועדה לעצוב ארכיטקטוני (אין הנ"ל אמור לגבי פריצת קירותיו של בנין בעל קמרון או קשתות אלא לגבי קשתות או גג הקמרון עצמו והעמודים עליהם נשענים הקמרון או הקשת)."
על חלקות בית הרב עמדו בזמנו ולפני ביצוע עבודות הריסה וחפירה במקום, מבנים לשקום ושפוץ לפי התוכנית המפורטת.
וכן, הוגשו מטעם ההגנה עשרים וששה מוצגים נוספים: נ/1 – מכתב הנתבעת למנכ"ל המועצה, מתאריך 3.2.2009; נ/3 – ערך "חרוב מצוי" באנציקלופדיה שימושית מאוירת של החי והצומח של ארץ ישראל; נ/5 – בקשת הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה – מחוז צפון למתן צו הפסקה שפוטי כנגד הנתבעת מתאריך 13.10.1976 (להלן: "הבקשה לצוו הפסקה"); נ/6 – מכתב יחזקאל המאירי למות"מ צפת, מתאריך 11.9.1976; נ/7 – פירסום המועצה באנטרנט; נ/8 – מכתב ב"כ המועצה לב"כ הנתבעת מתאריך 18.11.2009; נ/9 – כרטסת המועצה לעניין הקצאת תקציב פיתוח ובצוע לבית המאירי בשנים 2005 – 2006; ת/10 – מכתב עמרי לחשב המועצה מתאריך 27.2.2006; נ/11 – מכתב יהודית לעומרי, מתאריך 22.10.2006; נ/12 – מכת אייל למנכ"ל המעוצה מתאריך 9.1.2007; נ/13 – סיכום פגישה בעיניין עבודות בניה בבית המאירי, מתאריך 3.9.2006; נ/14 – הסכם בכתב בין המועצה לבין הקבלן צוות קרקע בע"מ (להלן: "הקבלן") לבצוע עבודות בניה בבית המאירי מתאריך 15.1.2006; נ/15 – מכתב מנכ"ל המועצה לעומרי מתאריך 6.2.2005; ת/16 – טיוטת זכרון דברים בין המועצה והקבלן; נ/17 – מכתב עמרי למנהלת בית המאירי, מתאריך 10.4.2008; נ/18 – מכתב גזבר עריית צפת למנכ"ל המועצה מתאריך 26.3.2008; נ/19 – מכתב יהודית ואייל למנכ"ל המועצה מתאריך 18.10.2007; נ/20 – מכתב מנכ"ל המועצה ליהודית, מתאריך 18.6.2000; נ/21 – מכתב עמרי למהנדס המועצה, מתאריך 20.4.2003; נ/22 – פרוטוקול ישיבה לעניין מצבו הפיזי של בית המאירי מתאריך 18.6.2003; נ/23 – מכתב מהנדס המועצה למנהלת בית המאירי מתאריך 15.10.2003; נ/24 – מכתב עמרי למהנדס המועצה; נ/25 – מכתב מהנדס המועצה למנהלת בית המאירי מתאריך 26.10.2003; נ/26 – עלון הצפון של המועצה מתאריך 18.9.2007; נ/27 – מכתב המומחים דן וקיסר לבאי-כוח הצדדים מתאריך 21.5.2012; ו- נ/28 – מכתב ב"כ הנתבעת למומחים דן וקיסר מתאריך 15.11.2011, מכתב דוד לב"כ הנתבעת מתאריך 15.11.2011 ואישורי משלוח פקס.
במסגרת ההיתקשרות עם המנהלת היא עשתה את הפעולות הבאות:
בתאריך 11.10.2001, הכינה בהתייעצות עם ישראל חוות-דעת סטאטית לסמטה י"א כולה, כולל ובין היתר לבור שנחפר על-ידי הנתבעת בחלקות בית הרב/בור ברסלב (נספח 1 ל- ת/3);
בתאריך 24.10.2001, הוציאה דו"ח נוסף העוסק בבור ברסלב ובסביבתו ובבית המאירי (נספח ג' ל- ת/3);
בתאריך 27.2.2002, המציאה למנהלת צילומים, תכניות מצידה, הצעות לפיתרון, קרי – תכניות ראשונות לתימוך בור ברסלב, שפגע, פוגע וימשיך לפגוע (אם לא יטופל) בכל המבנים הסמוכים לו, וכן אומדנים לעבודות התימוך ההכרחיות (נספח 3 ל- ת/3);
שליחת מכתב לישראל בתאריך 27.2.2002, בנושא מפרטים טכניים דרושים (נספח 4 ל- ת/3);
ההחלטה של המנהלת, כי עבודות התימוך והחיזוק של הסמטה י"א בקטע שמעל בור ברסלב יבוצעו על-ידי הנתבעת, והפסקת התיכנון והמעקב אחרי הסמטה והמבנים הסמוכים לבור ברסלב (נספח 5 ל- ת/3);
הגשת חוות-דעת סטאטית נוספת לגבי מצבו של בית המאירי בתאריך 28.10.2003, לפיה עבודות העפר שבוצעו בחלקות בית הרב/בור ברסלב הן הסיבה לערעור יציבותו של בית המאירי וכל המבנים הסמוכים והמבנים אשר במעלה ההר ממזרחה לבור, וכי מדובר בנזקים נמשכים (נספח 6 ל- ת/3);
בתאריך 5.11.2003, הוכנו תכניות, מפרטים וכתבי כמויות, לפי הזמנת המנהלת ובשיתוף בית המאירי, לבצוע עבודות תימוך מידי וזמני של הגג הצפוני העליון על-מנת להקטין את הנזק האפשרי לרכוש ולבני אדם למינימום (נספח 7 ל- ת/3);
ביצוע עבודות התימוך הנ"ל על-ידי הקבלן אבנר גלעד בתקופה החל מחודש דצמבר 2003 ועד לחודש ינואר 2004.
...
אודה ולא אבוש, כי לא מצאתי ממש בשאר טענותיה של הנתבעת ודינן להידחות.
התוצאה
התוצאה היא, אפוא, כי התובעים לא הוכיחו זכות בדין לפיצויים בשל מחדליה הרשלניים של הנתבעת והאירוע העוולתי הנמשך.
התביעה נדחית בזה.
