הצדדים הגיעו לידי הסכמה, שהתגבשה להסכם בוררות, ו ביום 22/6/22 ניתן פסק הבוררות, ולפיו חויב שותפו של התובע לשלם למבקשים סך של 40,000 ₪ (להלן: "פסק הבוררות").
בנוסף, בין יתר הטענות הועלתה הטענה לקזוז בשל הפגור של המבקשים בסיום העבודות משך כחמשה חודשים.
לעניין העידר העילה, המשיב טען כי ברור, שבמועד החתימה על הסכם המחאת הזכות, ומאחר וטרם הסתיימו העבודות בפרוייקט, לא תעלה טענה לפיגור בלוחות הזמנים או לליקויים בעבודה ,מאחר ובאותו מועד העבודות היו בתחילתן.
באשר לכלל של מעשה בית דין, הרי שהוא נועד , לייעל את הדיון המשפטי, למנוע הכרעות סותרות ואף למנוע הטרדת בעל דין בהתדיינויות חוזרות ונישנות, ולעניין זה יפים דבריה של פרופ' נינה זלצמן בספרה " מעשה בית דין בהליך האזרחי" עמ' 3-4:
"משנתן בית-משפט מוסמך פסק-דין סופי בהתדיינות כלשהיא, מקים פסק-הדין מחסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל היתדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין. כל עוד לא בוטל פסק –הדין, בין על ידי ערכאת ערעור ובין על ידי בית-המשפט שנתנו, מחייב פסק הדין את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות, במסגרת היתדיינות אחרת כלשהיא ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו" .
...
לא נראה כי בשלב זה של הדיון, ללא דרישה, בירור והתחקות אחר נסיבות החתימה על ההסכם הנ"ל, הצדדים המעורבים ו"הנפשות הפועלות", אורה על סילוק התביעה מסיבה זו.
בנסיבות אלה, לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף.
הבקשה לצירוף תובע
לא בכדי, רציתי להכריע בבקשה לצירוף תובע נוסף, שותפו העסקי של המשיב, במסגרת ההחלטה לבקשה סילוק על הסף, שכן כל המקובץ לעיל משליך על קבלת ההחלטה בבקשה זו.
איני רואה כי יש מקום לצרף את מר לירון סדון, כתובע נוסף בכתב התביעה, יחד עם זאת, אני מסכימה עם עמדתם של הנתבעים בדבר חיוניות עדותו מר לירון סדון בתיק.
אי לכך הבקשה לצירוף השותף כתובע נדחית, גם היא.
