מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חוזה אירועים במתחם חוף ים כנרת

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

ראשית, אני סבורה כי הנתבעת לא הוכיחה כי השטח בו ארע הארוע איננו בבעלותה, שכן כפי שמציינת המסעדה בסיכומיה, בהעדר תשריט, לא ניתן לדעת אם השטח אליו מתייחס הסכם המכר שצורף לתצהיר הנתבעת, הוא אכן השטח בו מעדה התובעת.
לא ראינו לקבל את ההשגות שהשמיעו המדינה והעירייה באשר לעצם הקביעה כי הן ידעו, מבעוד מועד, על דבר קיומה של "המדרגה". מדובר בקביעה עובדתית של הערכאה המבררת, שיש לה ביסוס בראיות, ומעבר לכך, קשה לקבל טענה כי הרשויות לא ידעו וגם לא היו צריכות לדעת על קיומו של מצוק תת-ימי שעומקו כעשרה מטרים, בחוף מוכרז ומפוקח, כאשר שולי המצוק נמצאים מטרים ספורים מקוו החוף וכאשר המצב המסוכן נוצר בעקבות ירידת מפלס הכינרת ובעקבות עבודות ייבוש בסדר-גודל לא מבוטל שביצע גוף פרטי.
אין המדובר בפעילות חבויה ובסכון נסתר אלא בעיניין שחייב להיות בידיעתן ובפיקוחן של רשויות הציבור הנוגעות בדבר והאמונות על בטחון הציבור בחופי הרחצה.
בהקשר זה, מפנה הנתבעת לפסיקה שעסקה בשאלת עלות מניעת הנזק מול היסתברות התרחשותו, כדרך לאמוד סבירות וחריגה ממיתחם הסבירות.
...
כאמור לעיל, אני סבורה כי אין להתעלם מן הנכות שנוספה לתובעת בגין האירוע, אולם היא מקבלת סיוע לא זניח מן המל"ל ללא קשר לאירוע זה ובעתיד חלק מן הצורך שלה בסיוע יהיה קשור בגילה ללא קשר לאירוע זה ועל כן אני פוסקת לתובעת אף ברכיב זה פיצוי גלובלי בסכום של 8,000 ₪.
סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כדלקמן: סך כל רכיבי הנזק מגיעים לסכום של 90,000 ₪.
כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

התובע כרת חוזה עם בעלי חוף גולן והלונה גל, וכן היה במשא ומתן מיתקדם עם חברת פרטנר לשיתוף פעולה ומימון פסטיבלי 2008 ו- 2009, שתוף פעולה אשר היה מניב לתובע רווחים ניכרים.
בסעיף 60 לסיכומים מוסיף וטוען התובע כי לארוע "המון ווליום כינרת" אשר היתקיים בחודש אוגוסט 2007 במיתחם חוף גולן והלונה גל ומכוון לאותו קהל יעד של הפסטיבל הגיעו 40,000 איש.
...
טענה זו הינה חסרת בסיס ודינה להידחות; מלבד זאת שהתובע לא הציג נתונים היכולים לבסס את ההשוואה הנטענת לעיל, הרי שעיון בכתבה ב-NRG מעריב מיום 13.08.07 אשר הוגשה על ידי התובע (ת/8) והעוסקת באירוע הנ"ל, אך מחזקת את המסקנה כי אין כל קשר בין הפרסום אודות זיהום בחופי הכנרת לבין כישלון הפסטיבל שהפיק התובע.
סוף דבר מכלל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא הוכיח קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין הזיהום במי הכנרת והפרסום אודותיו, לבין כישלון הפסטיבל, ככל שכשל.
משכך התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

לטענתה, הנתבעים ניצלו את החזקה שנמסרה להם לצורך ניהול החוף הצבורי מטעם המועצה האזורית גולן, תפסו את כל המקרקעין נשוא התביעה והמשיכו בשימושים מסחריים נשוא חוזה ההרשאה ללא כל הסכמת רמ"י, וללא כל תשלום כלשהוא וכן אף הוסיפו שימושים מסחריים רבים כדלקמן – גן אירועים "אינטימי על המים" – אירועים על החוף –מיתחם בשטח של 5,025 מ"ר ובו מדשאות, מבנים כגון סככת צל, בר, פרגולה, משטחים מרוצפים ועוד.
עוד הצהיר מר שחר הנ"ל, כי החטיבה להתיישבות פעלה מול המנהל על מנת להסדיר את מעמדו הרישמי של מושב כנף בחוף דוגית, וביום 3.5.1992 שלח האחרון לגב' רחל גיטרמן מהמינהל מכתב שכותרתו: "חוזה לחוף דוגית – ישוב כנף", במסגרתו נידרש (ע"י הסוכנות) את אישור המינהל להחכרת למושב שטח המוגדר שין לתקופה של 5 שנים על מנת לסייע בבצוע פיתוח אמצעי ייצור (ראו נספח 10 לנ/1) (בהקשר זה אעיר, כי שטח "ש" הנו השטח שבו ניתן לקיים שימוש מסחרי, זאת כעולה מתמ"א 13 החלה על חופי הכינרת המגדירה תכנונית את חלוקת השטחים לרצועת חוף ציבורית, ולשטח נפרד המכונה שטח "ש" (ראו סעיף 5 לת/9, וכן סעיף 4 (פסקה 4), לנ/2)).
שמאי מטעם בית המשפט וכן אף שמאי הנתבעים התייחסו לסוגי השימושים נשוא התביעה כשימושים בייעוד של – איכסון, נופש חופי, שירותי נופש, וחוף רחצה (ראו סעיף 22 לחוות דעת בית המשפט).
...
טענות הנתבעים: בכתב הגנתם המתוקן העלו הנתבעים טענות סף. לטענתם, דין התביעה בכל הנוגע לתקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 19.11.06, להידחות מחמת התיישנות.
עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה גם לאור דוקטרינת המניעות והשיהוי שבהגשת התביעה.
אני מחייב את הנתבעים לשלם לרמ"י דמי שימוש ראויים בסך של 1,275,346 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק .
באשר לשערוך אני קובע כי דמי השימוש בגים כל שנה ושנה בנפרד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מתום אותה שנה ועד לתשלום בפועל.
בהתחשב באורך ההליך, מספר הישיבות וכן הסכום שנפסק לבסוף ביחס לסכום הנתבע, אני מורה כי הנתבעות תישאנה בהוצאות רמ"י (לרבות שכר טרחת מומחים ושכר טרחת עורך דין) בסכום כולל של 50,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

קביעה משפטית זו הושתה בין היתר על האדנים הבאים: "סמכותו של המינהל לגבות דמי שימוש בקרקע נובעת, בדרך כלל, מכוחו של חוזה חכירה בין המינהל לבין חוכר המקרקעין. המינהל, כמי שמנהל עבור מדינת ישראל את מקרקעיה, גובה מהחוכרים מעין דמי שכירות בגין השמוש בקרקע, וזאת על פי ההסכם בין הצדדים ובהתאם לסוג הקרקע, סוג השימושים המותרים, מיקומה וכיו"ב. יחד עם זאת, מקום שבו לא קיים הסכם המסדיר את השמוש בקרקע, אין פירוש הדבר כי המינהל אינו זכאי לגבות דמי שימוש. במקרה כזה, תנבע הזכות לגבות דמי שימוש (או החובה לשלמם, מן הצד השני) מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט" [רע"א 8313/08 לידו כנרת בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו) (2009).
יסוד "שלא כדין" - האם הפעלת מיתחם האירועים במקרקעין חרגה מ"השמוש המותר": סעיפים 9-10 להסכם ההפעלה מגדירים את אופן השמוש במקרקעין כדלקמן: "9. מבלי לגרוע מהוראות כל דין, המפעיל מתחייב להשתמש במזנונים, ובהם בלבד, למטרות ממכר מצרכי מזון ומוצרי חוף בלבד, ובכלל זה משקאות קלים, בירות, דברי מתיקה, סיגריות.
בהמשך העיד מר אלימלך כי הסביר לחברת ג.י. שהפעלת גן אירועים במקרקעין איננה אפשרית בשלב זה. לדבריו: "תוכנית חוף הים אני הכנתי והיה שם אפילו שטח לאירועים יחד עם זאת היה ברור לחברת גם ים שנכון לכרגע העניין לא מוסדר עם מנהל מקרקעי ישראל ורשות טבע והגנים קיבלו ממני הודעות אלה והם ביוזמתם פנו למנהל מקרקעי ישראל ורשות טבע והגנים להסדיר נושא זה..." [פר' עמ' 62, ש' 7-9].
...
לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בנימוקי הדחייה ובהיקף התביעה אני מחייב את התובעת בשכ"ט ב"כ נתבעים אלה בסך 24,000 ₪.
ההודעה לצד שלישי נדחית.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי ובהתחשב בנימוקי הדחייה ובהיקף התביעה אני מחייב את שולחי ההודעה בשכ"ט ב"כ הצד השלישי בסך 24,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

במקרקעין הנ"ל נמצאים חוף ים וחורשה.
החברה הזמינה לקראת הערב זמר, אך משלא הצליח צוות הזמר לחבר את מערכת ההגברה למערכת החשמל בחוף, נאלץ הקבוץ לאפשר קיום הארוע במיתחם, לצורך חיבור למערכת החשמל שם. מעולם לא הוצע פיצוי לאדרי, מאחר וזה לא הגיע לו. הקבוץ טען כי לפני יום 11/7/08 לא פנה אדרי אל מי מהנתבעים לערוך ארוע "בירה ונשירה". האירועים הללו מתקיימים בקצב של שניים עד שלושה אירועים לשנה בחוף כינרת במשך שנים, ולצורך כך הוכנס סעיף 4 להסכם, לפיכך אין לפצות את אדרי בגין ארועי "בירה ונשירה" או בגין הפסד הרווחים הנטען.
...
לסיכום, אני דוחה את התביעה העיקרית.
כן ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד סך של 3,000 ₪ + מע"מ, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/08 ועד ליום התשלום בפועל.
בגין שני ההליכים, ישלם התובע, אדרי לקיבוץ הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו