לטענתה, הנתבעים ניצלו את החזקה שנמסרה להם לצורך ניהול החוף הצבורי מטעם המועצה האזורית גולן, תפסו את כל המקרקעין נשוא התביעה והמשיכו בשימושים מסחריים נשוא חוזה ההרשאה ללא כל הסכמת רמ"י, וללא כל תשלום כלשהוא וכן אף הוסיפו שימושים מסחריים רבים כדלקמן –
גן אירועים "אינטימי על המים" – אירועים על החוף –מיתחם בשטח של 5,025 מ"ר ובו מדשאות, מבנים כגון סככת צל, בר, פרגולה, משטחים מרוצפים ועוד.
עוד הצהיר מר שחר הנ"ל, כי החטיבה להתיישבות פעלה מול המנהל על מנת להסדיר את מעמדו הרישמי של מושב כנף בחוף דוגית, וביום 3.5.1992 שלח האחרון לגב' רחל גיטרמן מהמינהל מכתב שכותרתו: "חוזה לחוף דוגית – ישוב כנף", במסגרתו נידרש (ע"י הסוכנות) את אישור המינהל להחכרת למושב שטח המוגדר שין לתקופה של 5 שנים על מנת לסייע בבצוע פיתוח אמצעי ייצור (ראו נספח 10 לנ/1) (בהקשר זה אעיר, כי שטח "ש" הנו השטח שבו ניתן לקיים שימוש מסחרי, זאת כעולה מתמ"א 13 החלה על חופי הכינרת המגדירה תכנונית את חלוקת השטחים לרצועת חוף ציבורית, ולשטח נפרד המכונה שטח "ש" (ראו סעיף 5 לת/9, וכן סעיף 4 (פסקה 4), לנ/2)).
שמאי מטעם בית המשפט וכן אף שמאי הנתבעים התייחסו לסוגי השימושים נשוא התביעה כשימושים בייעוד של – איכסון, נופש חופי, שירותי נופש, וחוף רחצה (ראו סעיף 22 לחוות דעת בית המשפט).
...
טענות הנתבעים:
בכתב הגנתם המתוקן העלו הנתבעים טענות סף. לטענתם, דין התביעה בכל הנוגע לתקופה שמיום 1.1.06 ועד ליום 19.11.06, להידחות מחמת התיישנות.
עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה גם לאור דוקטרינת המניעות והשיהוי שבהגשת התביעה.
אני מחייב את הנתבעים לשלם לרמ"י דמי שימוש ראויים בסך של 1,275,346 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק .
באשר לשערוך אני קובע כי דמי השימוש בגים כל שנה ושנה בנפרד יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מתום אותה שנה ועד לתשלום בפועל.
בהתחשב באורך ההליך, מספר הישיבות וכן הסכום שנפסק לבסוף ביחס לסכום הנתבע, אני מורה כי הנתבעות תישאנה בהוצאות רמ"י (לרבות שכר טרחת מומחים ושכר טרחת עורך דין) בסכום כולל של 50,000 ₪.
