לטענתה, בתחילת הפעלתו של בית הדיור המוגן, בסביבות שנת 2000, קוותה הנתבעת כי בסופו של יום לא יוטל מע"מ על ריבית רעיונית בגין הפקדון, בין אם בעקבות פסיקת בתי המשפט ובין אם בעקבות משא ומתן שהתנהל עם רשויות המס, וכי היא לא תאלץ לחייב את הדיירים בתשלום זה, אך למקרה שיהיה חיוב כאמור, נכללה בהסכם הוראה המאפשרת לה לנכות את המע"מ האמור מהפקדון.
כן טוענת הנתבעת כי ההסכם אינו הסכם אחיד, וכי התובעים, רובם ככולם, ניהלו עימה מו"מ ממושכים על תוכן ההסכם, העבירו הערות רבות, ובעקבות כך והוכנסו לבקשתם שינויים לא מעטים בהסכמים.
...
העולה מהאמור הוא כי בדין ניכתה הנתבעת את המע"מ בגין ריבית רעיונית מהפיקדון שהפקידו בידה התובעים על-פי ההסכם, ודין התביעה להידחות.
התביעה נדחית.
התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.
