חוזה אדריכל וזכויות יוצרים זכויות יוצרים של אדריכל בתוכניות בניין

דיון והכרעה: הינה כי כן, לאחר מקרא של מכלול טענות הצדדים, לרבות בסיכומיהם, שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעה בעניינינו: הראשונה – שאלת זכאותה של התובעת לתשלום השני שנקבע בהסכם העומד בשיעור 100,000 ₪ מקום בו לא היתקיים התנאי שנקבע לצדו המקים את הזכאות – "קבלת החלטת וועדה לאשר. השנייה – האם התכניות אשר הוגשו על ידי הנתבע 1 והנתבע 3 כאדריכל שחתום עליהן, מהוות העתקה מפרה לפי חוק זכויות יוצרים של התכניות אשר הוגשו על ידי התובעת לועדה המקומית בסמוך לפני הודעת הפסקת ההיתקשרות ששוגרה לה מאת הנתבע 1.

בהתאם, יצירה אדריכלית המהוה "ביניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור", הנה יצירה מוגנת, ככל שהיא עונה על דרישת ה"מקוריות" כאמור, ואינה בגדר רעיון או שיטה כמפורט בסעיף 5 לחוק (ר' ת.א. (מחוזי-ת"א) 10097-07-13 ססיליה קידר נגד האונברסיטה העברית ירושלים [פורסם בנבו] (25/10/16)).

...

גם אם קיימים שינויים מסוימים בין התכניות (כדוגמת הסבת האולם לגן ילדים) ואף אם אתעלם מהזהות בבחירת החיפוי החיצוני ("פח גלי") כנקודת דימיון מהותית – נקודות הדימיון הרבות ובעיקר אלו בעלות הזיקה לפתרון התכנוני הייחודי של התובעת על רקע מצבם התכנוני המורכב של המקרקעין ותוך שימת דגש על האיכות ולא על הכמות בהקשר פתרון זה – מחייבים את המסקנה כי הנתבעים 1 ו-3 העתיקו חלקים מהותיים מהתכניות שנערכו על ידי התובעת העולים כדי הפרה זכויות היוצרים שלה בתכניות.

עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה [פורסם בנבו] (17/2/13))עמ' 14: "נמצאנו למדים כי הן החוק, הן פסיקת בית המשפט, מבקשים להעניק לבית המשפט הדן בהפרות זכויות יוצרים, מרחב הכרעה, אשר במסגרתו עליו לשקול פרמטרים שונים ומגוונים בבואו לסווג את ההפרות ולהשית פיצויים בגינן. עוד עולה כי על הפיצויים אותם מטיל בית המשפט על מי שמפר את זכות היוצרים לעמוד בקשר כלשהו עם אומדן הנזק המשוער של התובע ולא להוות סעיף דרכו מתעשר התובע שלא כדין על חשבון המפר". בקביעת הפיצוי לו זכאית התובעת יש להביא בחשבון כשיקול לקולת הנתבעים, את זאת שתכניות התובעת לא הועתקו ממנה בסופו של יום על יד מי שזר לה לחלוטין אלא על ידי מי שהיא סיפקה לו בעבר את שירותיה ואף זכתה לתשלום תמורה חלקי (25,000 ₪ מתוך סך התמורה שעמדה כאמור 150,000 ₪).

סוף-דבר: לאור כל האמור הנני מורה כדלקמן: רכיב התביעה שמקורו בזכאות הנטענת של התובעת לתשלום השני בגין ההתקשרות – נדחה.

טענות הצדדים לטענת התובע, התוכניות המקוריות והמבנה שתיכנן הם "יצירה אדריכלית" ו"יצירה אומנותית" המוגנת בחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים").

ר' סעיף 2.11 לתצהיר התובע: "...הנתבע כמי שניכנס בנעלי היזמים עת רכש את המבנה והמשיך בתהליכי בנייה, נטל את חובות היזמים כלפי כאמור בהסכם זה". התובע טען כי התחייבויות היזמים בהסכם בכל הנוגע לזכויות היוצרים בתוכניות ובמבנה, חלות על הנתבע כמי שבא בנעליהם.

ר' ה"פ (מחוזי ת"א) 1380/95 אלי עטיה נ' עירית תל אביב יפו, 01.10.95, כבוד השופט א' גורן: "עם זאת, את הרצון להגן על זכותו המוסרית של היוצר יש לאזן עם האנטרס הצבורי: להבדיל מרוב יצירות האמנות האחרות, ליצירת האמנות האדריכלית יש גם תפקיד פונקציונאלי: אנשים חיים בתוך יצירות האמנות הללו. ובמובן זה, יצירתו של האמן-האדריכל מופקעת מידיו במובן הרבה יותר אמיתי ופיסי. לכן, יש להקפיד על כך שלאדריכל המעוניין למנוע ממשפחה הגרה בבנין שהוא עצמה תיכנן מלבנות מרפסת לא יהיה כוח חסר-גבולות לעשות זאת; יש להקפיד על כך שאדריכל שעובד בשביל חברה קבלנית לא יוכל למנוע ממנה להשתמש בשרטוטיו אם וכאשר יחליט שאינו מעונין עוד לעבוד איתה; יש להקפיד על כך שאדריכל שעובד עם רשות מקומית לא יאפשר לה להכניס שיקולים לא-ארכיטקטונים או יצירתיים למערכת השיקולים שהיא שוקלת. עם זאת, כאמור, אין לגרום להיפך הגמור תוך מניעת שיקול דעת מבית המשפט, ואין לקבוע באופן גורף כי אין לתת צו מניעה באם החלה הבניה, ולמרות הפגיעה בזכותו המוסרית של האדריכל". ר' גם פסק הדין בת"א (חיפה) 977/86 פרופ' טאו נ' הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל בע"מ, פ"מ תשנ"ב 3, 89, כבוד השופטת שטרסברג-כהן, אשר ממחיש את ניגוד האינטרסים הקיים בין האדריכל לבין בעל הנכס: "כאן ניצבים לפנינו אינטרסים שונים הראויים לאיזון ולהגנה. מצד אחד, האנטרס האישי של המזמין, בעל "הבניין", הרשאי לצפות לכך שיוכל לעשות בו ככל שימלאנו לבו: להתאימו לצרכיו ולטעמו המשתנים עם חלוף העתים, ללא צורך להיזדקק לאותו אדריכל ובלא להיות כבול בתפיסה שהולידה את היצירה המקורית.

...

סוף דבר השינויים בבית הנתבע נדרשו בשל ליקויים בתכנון של התובע עצמו ולצורך תיקון הליקויים.

אשר על האמור, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000₪.

בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון ת"ק 21488-09-13 טיטינגר נ' שרונית חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' ת"ק 4219-11-13 אפשטיין נ' שרונית חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כב' הרשמת הבכירה רנה הירש תובעים אהרן טיטינגר - התובע בת"ק 21488-09-13 שי יוסף אפשטיין - התובע בת"ק 4219-11-13 נתבעים 1.שרונית חברה לבנין ופיתוח בע"מ 2.הנרי אמר פסק דין

כי נחתם הסכם בינו לבין האדריכל, הקובע כי זכויות היוצרים בצילומים שייכות לו. יום הצילומים בבית המגורים היה כרוך בהשקעה וטירחה רבה.

השיחה שתומללה נערכה בהיות מנהל החברה בנסיעה, המדובבת ניסתה להפלילו והוא ענה בצורה כנה כי הוא מוכן להפגישה עם אדריכל הבית שסיימה החברה לבנות בחולון, וכי יש לו אדריכל שעובד עמו, וניתן לקשר ביניהם לצורך הזמנת תוכניות בנייה.

לטעמי, ישנה במקרה דנן אפשרות ממשית של פגיעה במוניטין של התובע, ואם לא הוכחה פגיעה כספית ישירה ומיידית, זו עשויה היתה להתקיים במקרה דנן גם בהיעדר ידיעה של האדריכל בשלב זה. אני סבורה כי העוולות שבוצעו עשויות בסבירות הגבוהה מ- 51% להביא לפגיעה מסויימת בהכנסותיו.

...

אני מקבלת את הטענה כי בטכנולוגיה הקיימת, קשה למנוע הפרות דומות של זכות יוצרים, ויש מקום ליצור הרתעה מסוימת, וכי לא ניתן לשלוח את האפשרות כי הפרה כזו תגרום לנזק כלשהו.

סוף דבר התביעות כנגד החברה מתקבלות בחלקן.

על כן, התביעה כנגדו נדחית.

סעיף 1 לחוק מגדיר "יצירה אומנותית" - "לרבות יצירה אדריכלית". נפסק כי תכניות אדריכליות, על אף שאינן מצוינות בחוק כ"יצירה אדריכלית", מוגנות על-ידי החוק (ת"א (מחוזי ת"א) 10097-07-13 קידר נ' האוניברסיטה העברית ירושלים (פורסם בנבו, 25.10.2016); טוני גרינמן זכויות יוצרים כרך א' מהדורה שניה, 2008, עמ' 140).

) בעיניין תא (חי') 4267/04 שפאן צברית נ' עודד בן זאב נאמר כי "עצם העובדה שאדריכל תיכנן מבנה אינה הופכת אותו מניה וביה לבעל זכות יוצרים אלא אם יוכיח את מוטיב המקוריות האמנותית שברעיון של האדריכל. כן נאמר כי "אני סבורה כי מדובר בבנין שאינו יצירה הזכאית להגנה לפי דיני זכויות יוצרים והוא אינו "מעשה אדריכלות אומנותי" שכן מדובר בהעתקת מבנים שניבנו במרוקו ואין כל מקוריות בבנין זה בהיבט התיכנון האדריכלי.

משמעות הדבר היא, כי לו תכניות קידר למוזיאון היו עונות על הגדרת החוק ליצירה "שיש בה זכות יוצרים", אזי גם מקום בו זכויות היוצרים ביצירה היו של האוניברסיטה מכוח ההסכם, עדיין הזכות המוסרית ביצירה הייתה שייכת לקידר, והיה צורך לבחון האם זכותה זו אכן נפגעה.

...

למרות נוסחו המעורפל של החוק, ניתן להסיק מסקנה והיא כי רק בעל השכלה פורמלית רשאי לעסוק בתכנון מבנים.

הנה כי כן, אין בידי לקבל את גישתה של התובעת ולפיה על מנת לתכנן אין צורך בהשכלה פורמלית ודי אם יסכים מהנדס מאן דהו לצרף את חתימתו וזאת על מנת להעניק הכשר חוקי לתכנון שביצעה התובעת.

מכל המקובץ – דין התביעה להידחות התובעת תישא בהוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ אותם תשלם לנתבעת תוך 20 יום.

המערערים, שהם אדריכלים במקצועם, עתרו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, על דרך המרצת-פתיחה, למתן סעד הצהרתי, הקובע, כי הם בלבד זכאים לתכנן את השינויים בתוכנית בנין עיר מס' 600 הנוגעת לככר המדינה בתל-אביב, שהוכנה על-ידיהם ביחד עם פרופ' נימאייר, אם יבקשו המשיבים 1-4 (עריית תל-אביב-יפו (להלן-העירייה), הוועדה המקומית, יושב ראש הועדה המקומית ומהנדס העיר) "ליזום שינוי כלשהו בה". עילות הבקשה, כפי שצוינה בכותרת המרצת הפתיחה, היו היותם של המערערים זוכים בתחרות פומבית לגבי התכנית, היותם בעלי זכות חוזית (מכוח הסכם מיום 5.10.69) ובעלי זכות יוצרים ו"זכות מוסרית", כאמור בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים.

השאלה היא אך זאת, אם יש ב"תכנית עיריה 1985" וביישומה הפרת זכות יוצרים זו. השופט המלומד השיב על השאלה בשלילה בהסתמכו על תשובותיו של הארכיטקט, מר דוד רזניק. לעניין זה טענו לפנינו המערערים, שהמומחה קיבל את עמדתם בקובעו בתשובה לשאלה החמישית, כי "בפרוגרמה 1984 של העיריה ישנם אלמנטים מתכנית בינוי 1964...

...

מטעמים אלה דעתי היא, שדין הערעור לידחות.

הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבים 1-4 לחוד ולמשיבים 5-7 לחוד שכר טירחת עורך-דין 10,000 ש"ח. השופט א' ברק: אני מסכים.