חוות הדעת מהווה סילוף עצמי של חתימות

המשיבים 1-2, הם התובעים והנתבעים שכנגד בתביעה שבכותרת (להלן: המשיבים), מתנגדים נחרצות לבקשה, תוך שהם מציינים כי הבקשה דנן מהוה שימוש לרעה בהליכי משפט, ניסיון להלך אימים על בית המשפט ונדבך נוסף בניסיונותיה של המבקשת "לדחות את הקץ" ולעכב (פעם נוספת) את ההליך המתנהל בין הצדדים.

יסודה של התביעה דנן, המתנהלת בבית משפט לתביעות קטנות, הוא בהסכם שכירות שנחתם בין המשיבים לבין המבקשת ביום 15.12.17 בקשר עם דירת מגורים המצויה ברחוב קלישר 59 בפתח-תקווה.

יתר טענות המבקשת, ובהן הטענה כי בכוונת בית המשפט "לפסוק נגד המבקשת, נגד העובדות נגד החוק והתקנות והכל מתוך משוא פנים, גם אם העניין מצריך סילוף עובדות מכוון בדגש על חוות דעת מומחה על מנת להביא בסופו של דבר לעיוות דין ולהטיית משפט", אין להן על מה לסמוך, ולכל היותר עסקינן בתחושה סובייקטיבית של המבקשת, שאין בה כדי להקים עילת פסלות על יסוד אובייקטיבי.

סבורני, כי נוכח האמור, דוקא אם אחליט לפסול עצמי מלשבת בדין בשלב זה של הדיון, אמצא חוטאת לתפקידי, שכן, כידוע, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן. לפסילת שופט מלדון יש השלכות מרחיקות לכת על תקינות ההליך השפוטי והיא עלולה להאריך את הטיפול בו שלא לצורך.

...

הבקשה הוגשה ביום 22.1.19 ונטען בה, כי בדיון שהתקיים ביום 4.11.18 גילה בית המשפט יחס עוין ומשפיל כלפי המבקשת, וכן גילה דעתו שאינו אובייקטיבי, כי דעתו ננעלה ומגובשת ואף השתמש "בלחצים המלווים באיומים ובהפחדות כלפי המבקשת על מנת שהמבקשת תקבל את הסדר הפשרה שהוצע לה". נטען עוד, כי בכוונת בית המשפט "לפסוק נגד המבקשת, נגד העובדות נגד החוק והתקנות והכל מתוך משוא פנים, גם אם העניין מצריך סילוף עובדות מכוון בדגש על חוות דעת מומחה על מנת להביא בסופו של דבר לעיוות דין ולהטיית משפט." עוד מפנה המבקשת לעובדה, כי בקשתה להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום נדחתה על ידי מותב זה, וזאת, לטענתה, "על אף הצדדים השלישיים, ריבוי כתבי הטענות והאסמכתאות בתיק, הצורך בזימון ובחקירת עדים והרצון מצד המבקשת לקבל באותה הזדמנות את הזכות להליך הוגן." המבקשת טוענת, כי "מדובר במקרה חריג בחומרתו המבוסס על סילוף עובדות מצד כבוד הרשמת במטרה להביא להטיית משפט בתיק". יוער, כי הבקשה מתפרשת על פני עשרה עמודים ומטבע הדברים טענות המבקשת נסקרו לעיל בתמציתיות.

סבורני, כי נוכח האמור, דווקא אם אחליט לפסול עצמי מלשבת בדין בשלב זה של הדיון, אמצא חוטאת לתפקידי, שכן, כידוע, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן. לפסילת שופט מלדון יש השלכות מרחיקות לכת על תקינות ההליך השיפוטי והיא עלולה להאריך את הטיפול בו שלא לצורך.

מכל הטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית.

כיוון שמדובר בהליך המתנהל בפני בית המשפט לתביעות קטנות, מצאתי לנכון להעיר, כי המבקשת רשאית להגיש ערעור על החלטתי לכב' נשיאת בית המשפט העליון, וזאת בתוך 10 ימים ממועד קבלת החלטתי.

חקירת השמאי ספקטור וטענות לקשיים כנגד סברתו, כפי שהעלו ב"כ המשיבה לשיטת ב"כ המשיבה, מדובר בחוות דעת מגמתית שהשמיטה את עלויות הבנייה האמיתיות והוצאות כפי שהיו וזאת תוך מצג מסולף כביכול הרווח היזמי בפרוייקט עומד על כ – 30%.

העיד מר זוארץ כי לא ידע מה השווי הנכון והראוי וכל מה שהיה מול עיניו היה לחלץ את ההון העצמי של החברה כי החברה נזקקה לכספים.

יחד עם זאת, ככול שחלף הזמן וככול שהייתה היתקדמות בבצוע, הדבר הפך את זהבה ורפאל חסן "למושקעים" יותר ויותר בפרוייקט, ובשילוב של נסיבה מהותית של מחיר עסקה נמוך במיוחד, הדבר היוה תמריץ ל"סגור" את העסקה גם "במחיר" של נטילת סיכונים לגבי טענות עתידיות של דרך התשלום ואדישות ואפילו הסכמה לדרך התשלום שידרוש מר זוארץ כתנאי לעסקה.

שמו של הנאמן, עו"ד אביחי ורדי הוזכר ב "הואיל" השלישי, שם הצדדים הגדירו אותו "כנאמן המוכר". סע' 4(א) להסכם קבע כי החברה מתחייבת להמציא את הודעת הנאמן לבית המשפט בדבר ההסכם עד ליום 1.3.15, נושא שהוגדר בהסכם כ – "הודעת הנאמן". סעיף התמורה, סע' 7 אשר במסגרתו פורט כיצד תשולם התמורה, קבע כי סכום של 1,300,000 ₪ יופקד עם החתימה על ההסכם בידיו הנאמנות של עו"ד ירון יטיב שהוגדר בהסכם "נאמן הקונה". הוגדר כי סכום זה לא ישוחרר אלא לנאמן המוכר, כלומר לעו"ד אביחי ורדי בהתקיים מספר תנאים מצטברים.

...

מאידך שוכנעתי בטענות המפרקים בכול הנוגע לשאלת אופן התשלום, נושא שאינו נוגע לשורשו של ההסכם אלא לשאלה האם המשיבה שילמה את תמורת ההסכם לגורם הנכון, לחברה ולא לזוארץ ומה ההפרש שניתן לקבוע לגביו שלא שולם לחברה.

לפיכך, מסקנתי הינה שיש לחייב את המשיבה לטובת המפרקים המבקשים, בסך שפורט כהפרש הכספי שלא שולם על חשבון תמורת העסקה, (ראו סע' 8 לעיל,) סך של 1,990,863 ₪.

בנוסף, המשיבה תשלם הוצאות המפרקים בסך 40,000 ₪ וכן הוצאות הכונ"ר בסך של 10,000 ₪.

עוד יוער, כי נתי הודה בחקירתו הנגדית, כי קודם להתקשרות בהסכם המייסדים היו ברשותו מאות אלפי ₪ בלבד לשם מימון הפרוייקט, אף שהוא וניסים התחייבו למימון עצמי של הפרוייקט בכנפי נשרים בסך של כ- 2 מיליון ₪, כפי שאבאר להלן, ובלשונו (במענה לשאלה: "כמה כסף ייעדת להשקעה בפרויקט ...?): "מאות אלפי ש''ח" (עמ' 25, שורה 6).

התעוד החלקי והסותר שהוצג אינו מפריך הרושם העולה מהדוחות הכספיים המבוקרים כי ניולנד לא נטלה הלוואה ממונטלק, כי אם מחזקו, ואף מעלה החשש מפני ייחוס מסולף של הוצאת מימון לניולנד בגין הלוואה שלא נטלה לצרכי היתחמקות ממס.

עצם פעולת ריקונן של מ.ב. ושל ניולנד מאמצעים ומשיכת הכספים לנתי ולניסים קודם להסדרת החובות למונטלק ולבנק הפועלים תמוהה כפי שהבהיר רו"ח ירחמיאל בחוות דעתו: "כאשר לחברה יש חובות לגורמים חצוניים ויש לה אמצעים כספיים לפרוע חובות אלה, החובות לגורמים אלה נפרעים ישירות על ידה מאמצעיה לגורמים החיצוניים" (סעיף ג(8) לחוות הדעת), וכן: "תאור משיכת הכספים מחשבון הבנק של מ.ב. לחשבונם הפרטי של בעלי המניות היחידים, ורק אחר כך העברתם לגורמים החיצוניים – לנותני ההלוואות, במקום פרעון ההלוואות לגורמים החיצוניים ישירות מחשבון הבנק של מ.ב., מהוה פעולה מלאכותית שאין לה סיבה כלכלית כלשהיא והיא נעשתה מסיבות נסתרות של מבצעי המשיכות הכספיות (סעיף ג לסיכום חוות הדעת, וכן ראו בחקירתו הנגדית, בעמ' 71, שורות 31 – 33, עמ' 72, שורות 1 – 2)).

ההיפך הוא הנכון, העובדה כי נתי וניסים לא היו בעלי הון עצמי משמעותי, וכי נזקקו להלוואות לשם הזרמת הכספים לניולנד, ונכונותו של יואב לחתום כערב על הלוואות אלה, כמפורט לעיל, מלמדת כי יואב היה מודע לכך שאין לנתי ולניסים הון עצמי בסך של שני מיליון ₪, והדבר שומט הקרקע תחת טענתו זו. למעלה מכך, הטענה כי נתי וניסים התחייבו למימון גורף של מלוא עלויות הפרויקט מנוגדת להוראות הסכם המייסדים המפורשות, אשר תחמו את הקף ההיתחייבות מצדם של נתי וניסים לגובה עלויות הפרויקט, כהגדרתן בתכנית העסקית.

עם זאת, טען נתי, כי הפצוי ללאון ולבטש נבע מעיכובים בבניית הפרויקט באשמתו של יואב, ובלשונו: " קודם כל המכירת דירות (צ"ל: "מכירת הדירות") למשה ליאון היתה מבחינת מיקי תנאי לבל יעבור לעסקה, עיכובי הבניה לעניות דעתי וגם רשמתי זאת בתצהיר נבעו ממחדלים קשים של יואב בר אור, שבסופו של דבר הביאו אותנו לפצות את הרוכשים, מתוך הסכמי המכר שאני וניסים היינו חתומים עליהם, אותי לימדו כשחותמים על הסכם עומדים מאחורי החתימה" (עמ' 26, שורות 31 – 35).

...

מסקנה זו מתחייבת אף מאחר שעל פי התשתית הראייתית שהוצגה, כספי ההלוואות שימשו, לפחות בחלקם, למימון התחייבותם החוזית של נתי וניסים להעמדת מימון ראשוני לפרויקט כנפי נשרים 15.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

בנוסף, ישלמו התובעים לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 55,000 ₪, וזאת בתוך שלושים יום.

הוראת התשלום שצורפה לכתב התביעה מהוה אסמכתא המוכיחה כי התובעת שילמה את תגמולי הביטוח בהתאם לחוות הדעת השמאית ובנוסף לכך המבוטחת אישרה כי היא פוצתה ע"י התובעת בגין מקרה הביטוח.

בעיניין זה אין בידי לקבל את עמדת התובעת לפיה תשלום ההישתתפות העצמית ע"י הנתבע בהתאם להסדר הפשרה שנחתם בינו לבין המבוטחת מהוה הודאה בחבות במלואה.

מימצאי הבקורת העלו כי הנתבע עקף את המערכת הממוחשבת בהזנת נתונים שגויים, סילוף נתונים והשמטת פרטים ובכך מנע תמונה מדויקת לגבי מצב החובות הכספיים והגבייה.

...

אשר לטענת הקיזוז, טענה זו הועלתה ללא כל פירוט וביסוס עובדתי או ראייתי באשר לסכומים שלא שולמו לכאורה לנתבע ומשלא הוכחה כדבעי, היא נדחית.

לאור האמור, התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 198,180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין.

מחצית מהרכישה של המקרקעין מומנה מהון עצמי של החברות והיתרה מומנה באמצעות הלוואה מבנק הפועלים.

כדי להוכיח את ההפסד היה מקום לצרף חוות דעת של כלכלן או של רואה חשבון, אשר יציגו נתונים מבוססים בדבר עלויות מקובלות בשוקי הלווי הבנקאי וההלוואות הבנקאיות.

נתונים של עסקה אחת אחרת של חברה אחרת (גם אם חברת בת) במקום אחר ובפרויקט אחר אינם יכולים להוות בסיס לחישוב ההפסד של הנתבעות.

ד'2 - טענת הנתבעות שהוצג לפניהן דו"ח כדאיות מסולף סילס טען, שמאיר חקלאי הציג לפניו מצג של "פרויקט חלומות". בבסיס המצג עמד דו"ח הכדאיות (מוצג 20 למוצגי התובעת), אשר הצביע על רווחיות צפויה בשיעור של 19.2% והניע את הנתבעות לחתום על ההסכם מול התובעת (ס' 12-6 לתצהירו).

...

המסקנה היא שיש לדחות את הטענה.

הרושם המתקבל הוא שהנתבעות ביקשו לבטל את ההסכם כדי לא לשלם את הסכומים שנקבעו בו. המסקנה היא שהסכם ההתקשרות בין התובעת ובין הנתבעות הופר על ידי הנתבעות שלא כדין.

תביעת התובעת לפגיעה במוניטין לא הוכחה והיא נדחית.