חוות הדעת הרפואית מטעם התובעים שנערכה ע"י פרופ' פרת, מתייחסת לשאלת ההתרשלות בשני אספקטים עקריים.
המנכ"ל העיד כי "האמבולנס הראשון הוא כונן שנימצא בבית. כונן בבית יכול להיות גם עם רכבו הפרטי, יכול להיות על אופנוע, יכול להיות על אופניים גם יש חדש היום, כאילו כוננים, ובמקרה גם היתה גם כוננית שלנו שהגיעה לבית ספר שלא הוזכרה בשום מקום, ספואן קיבל את הקריאה בקשר, שכולם גם מקשיבים בקשר, זה קשר פתוח, הוא הגיע לבית ספר בתור כונן, מה זה כונן. .... הוא מגיע, נותן עזרה ראשונה כאילו הוא בא עם רכבו הפרטי. הוא לא מתייחס עכשיו לאמבולנס כי הוא לא, זה נוהל כונן נקרא, אז הוא נמצא כאילו, מגיע נותן עזרה ראשונה, נגיד אם היה מקרה אפילפסיה והמשיך להיות אפילפסיה עד הסוף, ועדיין רוצים לפנות את הילד עם אמבולנס רגיל, האמבולנס הראשון בשום פנים ואופן לא היה משנה, אלא מחכה לאמבולנס השני. אוטוטו אני הזעקתי גם את האמבולנס תורן, אמבולנס תורן הוא בתפקיד לכל דבר היה, שעבד שם הנהג אמבולנס ועוד חובש מלווה, והם הגיעו למקרה." (ראו: עמ' 51 לתמליל 3 ש' 9-23).
...
על כן, מקובלת עלי טענת התובעים, לפיה יש להעמיד את בסיס השכר לצורכי חישוב ההפסד בראש נזק זה על השכר הממוצע במשק.
הוצאות קבורה ומצבה – אני מקבלת דרישת התובעים בהקשר זה ופוסקת להם בראש נזק זה סך של 15,000 ₪.
לסיכום
אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 1,716,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד.
כמו כן, אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג' באופן חלקי בלבד ובמובן זה, שיהא על צד ג' לשפות את הנתבעת 1 אך ורק בגין כל סכום שישולם על ידה לתובעים מעל לחלקה בסכום שנפסק.
