חוות דעת רפואית: דוקטור אלי סלטי

בתאריך 25/2/15, לאחר שמלוא החומר הרפואי של התובע נסרק לתיק ביה"ד, מונה המומחה על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע, בברכיו, לבין עבודתו וזאת בשים לב למסכת עובדתית מוסכמת שהועברה אליו.

בנסיבות המקרה שלפניי ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה וכן נתתי דעתי לעובדה שחוות דעתו האחרת, של המומחה, אליה, מבקש התובע להפנות אותו, אכן מתייחסת לאחיו של התובע, אשר תנאי עבודתו, כפי שפורטו בהחלטה מיום 6/5/12 (תיק בל. 27580-08-11), היו דומים עד זהים לתנאי עבודתו של התובע, כאשר ההבדלים היחידים במסכת העובדתית שבין השניים, היא בגילם (התובע יליד 1946, בעוד אחיו יליד 1951), בשנות עבודתם (התובע "חקלאי מזה 45 שנים" ואחיו, חקלאי "מעלה מ - 40 משנה") ובתאונות העבודה שאירעו לתובע בעבר, מצאתי שיש מקום להיעתר לחלק מן השאלות לרבות זו אשר ביקשה את היתייחסות המומחה לחוות דעתו של ד"ר סלטי וזאת למרות שהנכון היה שהתובע היה דואג לבקש כי זו תועבר למומחה כבר במצורף להחלטה על מינויו, אלא שמקום שמצאתי שיש מקום להפנות אל המומחה כמה שאלות הבהרה, החלטתי שיש ליתן לתובע את ההזדמנות הטמונה בהפניית תשומת ליבו של המומחה לחוו"ד של ד"ר סלטי.

...

בנסיבות המקרה שלפניי ולאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה וכן נתתי דעתי לעובדה שחוות דעתו האחרת, של המומחה, אליה, מבקש התובע להפנות אותו, אכן מתייחסת לאחיו של התובע, אשר תנאי עבודתו, כפי שפורטו בהחלטה מיום 6/5/12 (תיק בל. 27580-08-11), היו דומים עד זהים לתנאי עבודתו של התובע, כאשר ההבדלים היחידים במסכת העובדתית שבין השניים, היא בגילם (התובע יליד 1946, בעוד אחיו יליד 1951), בשנות עבודתם (התובע "חקלאי מזה 45 שנים" ואחיו, חקלאי "מעלה מ - 40 משנה") ובתאונות העבודה שארעו לתובע בעבר, מצאתי שיש מקום להעתר לחלק מן השאלות לרבות זו אשר ביקשה את התייחסות המומחה לחוות דעתו של ד"ר סלטי וזאת למרות שהנכון היה שהתובע היה דואג לבקש כי זו תועבר למומחה כבר במצורף להחלטה על מינויו, אלא שמקום שמצאתי שיש מקום להפנות אל המומחה כמה שאלות הבהרה, החלטתי שיש ליתן לתובע את ההזדמנות הטמונה בהפניית תשומת ליבו של המומחה לחוו"ד של ד"ר סלטי.

מזכירות בית הדין תעביר למומחה את המסמכים שצרף התובע להתייחסות וכן את המסמכים שהגיש ביום 24/9/15 וכן תמציא לו העתק מחוות הדעת של ד"ר סלטי וככל שיבקש אז גם את כל החומר הרפואי (הרב) שצורף להחלטות שהועברו אליו בעבר.

...

כבר כעת נאמר, כי מעיון בחוות דעת המומחה, ובטעמים שפורטו בבקשה עולה, שלא מצאנו כי התקיימו בעניינינו אף אחת מן הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף, תוך חריגה מהכלל לפיו יש להסתפק במינוי מומחה אחד.

חוות דעתו של המומחה מפורטת דיה ולא שוכנענו כי קביעתו של המומחה נובעת מכך שהוא דוגל באסכולה מחמירה וזאת במיוחד בשים לב לכך שבעניינו של אח התובע, כן הכיר המומחה בקיומו של קש"ס בין הליקוי בברכיו לבין תנאי עבודתו כאשר גם אצל האח ההכרה היתה לפי עילת המיקרוטראומה.

לצד כל האמור לעיל ולמרות שענין "השמנת היתר" לא היה הגורם היחיד שהבדיל את התובע מאחיו, מצאתי שיש בענין זה כמו גם בענין המסמך מיום 26/6/93 ומשנת 09, כדי להצדיק הפניית מספר שאלות הבהרה נוספות למומחה וזאת בכדי שלבית הדין יהיו מלוא התשובות והכלים ליתן את פסק דינו.

בתאריך 25/2/15, לאחר שמלוא החומר הרפואי של התובע נסרק לתיק ביה"ד, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה") על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע, בברכיו, לבין עבודתו וזאת בשים לב למסכת עובדתית מוסכמת שהועברה אליו.

ב.2 לציין, האם הליקויים בברכיו של התובע התחילו לפני שנת 1985 או רק החל משנה זו. ב.3 ככל שהתשובה לשאלה ב.2 חיובית - האם לאור גילו של התובע, תנאי עבודתו המתוארת והעובדה, כי עד שנת 1985 לא סבל מכל חבלה בברכיו, ניתן, בכ"ז, לייחס את כאבי הבירכיים מהם סבל לתנאי עבודתו, באם תשובתך שלילית לשאלה זו, אנא פרט ונמק מדוע לא. היות ובחוות דעתך ציינת כי גם הסכרת הקשה ממנה סובל התובע "יכולה לתרום להתפתחות המחלה" - אנא הסבר על מה אתה מבסס סברתך זו. אנא עיין בחוות דעתו של ד"ר אלי סלטי מיום 7/2/13, במסגרתה, ציין כי התובע סבל משינויים נווניים קשים בברכיו כבר ביום 26/6/93 - האם נכון לקבוע כי המחלה הניוונית הקשה שנצפתה, בתובע, כבר ביום 26/6/93, אינה אופיינית לגיל 42, הוא הגיל בו היה התובע, באותה עת? חוו"ד של ד"ר סלטי, מצ"ב. האם לנוכח תשובותיך לשאלות ההבהרה, וחרף התשובות שנתת בחוות דעתך הראשונה, ניתן לקבוע כי קיימת סבירות של קשר סיבתי העולה על 20%? בתאריך 9/3/15 התקבלו בביה"ד תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו וכך הוא השיב: נושא של מקרוטראומה אינו "שחור/לבן" ויכולים להיות מקרים דומים (אפילו בני אותה מישפחה) בהם לא תהיה אותה קביעה.

...

במקרה שלפנינו ובניגוד לטענות התובע, לא מצאנו כי המומחה נעול בדעתו רק בשל כך שלא היה נכון לשנות את חוות דעתו להעדר קש"ס בין הליקויים בברכיו של התובע לבין עבודתו, ארוכת השנים כחקלאי.

לנוכח כל האמור לעיל והואיל ולא מצאנו כי המומחה שייך לאסכולה מחמירה, כאשר העובדה שבמקרה של אח התובע כן מצא קש"ס בין עבודתו רבת השנים כחקלאי לבין הליקויים בברכיו, שומטת את הקרקע תחת טענה זו וכאשר ענין השמנת היתר, ממילא לא היה הגורם היחיד בשלו החליט המומחה לשלול את הקש"ס במקרה של התובע וכן לא הסכרת והואיל והמומחה לא סטה מהמסכת העובדתית שהועברה אליו, התייחס, בצורה עניינית ומפורטת למסמכים הרפואיים שהונחו לפניו והשיב בצורה רצינית לשאלות ההבהרה וזאת באופן שבידי בית הדין, מצוי, כל הדרוש כדי להכריע בתביעה, הרי שלא התמלאו התנאים המצדיקים מינוי מומחה אחר או נוסף.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובע הרינו מורים על דחיית הבקשה הנוכחית.

ב.2 לציין, האם הליקויים בברכיו של התובע התחילו לפני שנת 1985 או רק החל משנה זו. ב.3 ככל שהתשובה לשאלה ב.2 חיובית - האם לאור גילו של התובע, תנאי עבודתו המתוארת והעובדה, כי עד שנת 1985 לא סבל מכל חבלה בברכיו, ניתן, בכ"ז, לייחס את כאבי הבירכיים מהם סבל לתנאי עבודתו, באם תשובתך שלילית לשאלה זו, אנא פרט ונמק מדוע לא. היות ובחוות דעתך ציינת כי גם הסכרת הקשה ממנה סובל התובע "יכולה לתרום להתפתחות המחלה" - אנא הסבר על מה אתה מבסס סברתך זו. אנא עיין בחוות דעתו של ד"ר אלי סלטי מיום 7/2/13, במסגרתה, ציין כי התובע סבל משינויים נווניים קשים בברכיו כבר ביום 26/6/93 - האם נכון לקבוע כי המחלה הניוונית הקשה שנצפתה, בתובע, כבר ביום 26/6/93, אינה אופיינית לגיל 42, הוא הגיל בו היה התובע, באותה עת? חוו"ד של ד"ר סלטי, מצ"ב. האם לנוכח תשובותיך לשאלות ההבהרה, וחרף התשובות שנתת בחוות דעתך הראשונה, ניתן לקבוע כי קיימת סבירות של קשר סיבתי העולה על 20%? בתאריך 9/3/15 התקבלו בביה"ד תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו וכך הוא השיב: נושא של מקרוטראומה אינו "שחור/לבן" ויכולים להיות מקרים דומים (אפילו בני אותה מישפחה) בהם לא תהיה אותה קביעה.

וכך קבע: בית דין זה כבר פסק כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו/ 244 - 0 המל"ל נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

...

מן הכלל אל הפרט - גם בנוגע להלכה הנהוגה בדבר אימוץ חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית הדין, לא מצאנו, חרף טענות התובע, כי יש לסטות ממנה וזאת בשל אותם טעמים שפרטנו בהחלטתנו מיום 17/11/15 ואשר עמדו בבסיס קביעתנו שאין מקום להורות על מינוי מומחה אחר או נוסף.

לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לטענות הנתבע וחרף טענות התובע, לא מצאנו כי התקיימו התנאים המצדיקים קביעה, מנוגדת לקביעתו המפורטת, הברורה והחד משמעית של המומחה, אשר הוא, כאמור, בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין ולכן הרינו מאמצים את קביעתו.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לחוות דעתו של המומחה, הרינו מורים על דחיית התביעה.

הלכה מושרשת היא כי הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע מסורה בידיו של בית המשפט, אך לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו: "הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע פיצויים בגין ניזקי גוף אכן מסורה בידי בית המשפט (ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאף, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588 (2004); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 24.11.2005) (להלן: עניין נהרי)), ואין בית המשפט מחויב לסמוך את קביעותיו בעיניין זה על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, בבחינת "כזה ראה וקדש". יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו והנחת המוצא בעיניין זה היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית הנתנת על-ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן היא מתייחסת".

רק במכתבו של ד"ר סלטי אלי, רופא אורתופד, מיום 5.2.13 (נספח כג7 לתצהיר התובע), צוינה מעורבות התובע בתאונה יחד עם תלונותיו אודות הכאבים באשכים ובגב.

אומנם בסע' 15 לתצהירו, טען התובע כי: "כאשר נכנסתי ברכב שלפניי, ראשי נזרק לפנים, חגורת הבטיחות לחצה על החזה שלי, ורגליי המיושרות פגעו בחזקה בתחתית הרכב". ברם, אין להיתעלם מכך כי תצהיר זה הוגש לאחר קבלת מימצאי חוות הדעת של ד"ר אנגלשטיין, בעוד שבתיעוד הרפואי הראשוני, אין כאמור כל אזכור של מנגנון הפגיעה הנטען ואין כל תעוד לפגיעה ו/או לתלונה על כאבים ברגלים או באגן.

...

סוף דבר הנני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בגין נזקיו סך של 369,459 ₪ , בהתאם לפירוט שלהלן: הפסד השתכרות לעתיד –309,348 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,767 ₪ בגין אגרה בסך של 712 ₪, שכר העד וינברג בסך של 300 ₪ ושכר עדותו של המומחה ד"ר אנגלשטיין בסך של 1,755 ₪ .

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, המהווים סך של 56,195 ₪.