חוות דעת רפואית שנויה במחלוקת מעכבת משפט רשלנות רפואית במוות צעיר

לפתע יוצאת ב' מן ה"פריים", וכפי שהתברר לאחר מכן ואינו שנוי במחלוקת, פורשת למקום מושבה, מגיעה עד לכסאה, נופלת, נפגעת בפניה, מתעלפת ומאבדת את ההכרה.

תמצית טענות הצדדים התובעים לטענת התובעים באמצעות חוות דעת של המומחה פרופ' זגר, במקרה שלפנינו ניתן להניח בסבירות גבוהה מאד כי סיבת מותה של המנוחה היה ארוע של פרפור חדרים.

בהיתחשב בגילה הצעיר של המנוחה ניתן להניח במידה גבוהה ביותר של סבירות כי לו קיבלה מכת חשמל דקות ספורות לאחר התמוטטותה, הייתה מתאוששת מהארוע ללא נזק.

אשר לנתבע 4 טענו התובעים כי התרשל בזמני ההגעה לבית הספר, מה שהוביל למותה של הנערה ב', כאשר גם עת נשלחה ניידת הייתה זו ניידת לבנה, וחל עיכוב נוסף בשליחת ניידת נט"ן. התובעים הוסיפו כי תורן המוקד שלח כביכול ניידת שאיננה הניידת הזמינה ביותר למקום, וכי מד"א הייתה אמורה לשלוח למקרה ניידת טפול נמרץ.

ראשית אציין כי אני מקבל את טענת הנתבעות 1-2 כי התובעים לא הצביעו על מקור חובה כלשהוא של הנתבעות 1-2 לספק שירותי רפואה דחופה או בכלל לתלמידי ביה"ס בשטח ביה"ס, כגון הסכם או התחייבות חוזית או חובה חוקית כלשהיא מכוחם על רופאי קופ"ח לספק שירותי רפואה דחופה לתלמידי ביה"ס. הטענה בהקשר זה של נתבעות אלו גובתה בחוות דעתו של המומחה מטעמם ד"ר ברקוביץ אשר טען כי רופאי קופ"ח אינם אחראים על תלמידי ביה"ס. רופא המשפחה נותן שירותים למטופלי המרפאה ואינו משמש כתחליף לשירותי החרום וההצלה הצריכים להנתן ע"י מד"א. המומחה אף קבע כאמור כי גם אם בביה"ס נהגו להזעיק צוות מהמרפאה מדי פעם לטפול בתלמידים מטעמי נוחות וזמינות – אין הדבר מקים לה חובה להטיל על רופאיה הוראה לזנוח מטופליהם ולרוץ אל לבית הספר בכל ארוע בו דווח כי תלמיד נפגע.

טענה זו לא נסתרה, וזאת בנגוד לעדותו של מומחה התביעה אשר קבע כי בחוות דעתו כי דפברלטור הגיע רק עם ניידת הנט"ן. אי לכך ובהנתן במרחק שהיה על האמבולנס לעבור, לא ניתן לטעון כי חל עיכוב בהגעתו בהיבט זה, ומטעם זה אף אין משמעות לשאלה מדוע הוזנק אמבולנס לבן ולא נט"ן באופן מיידי שכן כאמור הדפיברילטור הובא לזירה כבר עם האמבולנס הלבן.

האובדן עצום והצער אין סופי, אך לא ניתן לתלות את האשם במי מן הנתבעים וכפי שהגדיר זאת כב' השופט חשין ז"ל ב עא 371/90‏ ‎ ‎חמוד סובחי‎ ‎נ' רכבת ישראל, פ''ד מז(3) 345: "אכן, סכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' [3], בעמ' 126), ולעתים מזומנות נתקל בקיומו של .damnum sine injuria". אשר על כן, התביעה נדחית.

...

ככל שנפלו סתירות כלשהן בין דברי ד"ר ברנשטיין לדברי האחות שרונה בנוגע לזהות המורה אותה פגשו והמיקום המדויק בו נתקלו בה מחוץ לבית הספר או בדרך, אני סבור כי אין המדובר בשינויים היורדים לשורשה של המחלוקת, ובנקל ניתן להסבירן בחלוף הזמן ובמגבלות הזיכרון האנושי.

איני מקבל אף את טענת התובעים כי היה על הנתבעת 1 לשלוח מישהו להביא בדחיפות דפיברילטור עת הגיעה לזירה ונוכחה במצב המנוחה, ואני מקבל את טענתה כי נאמר לה כי אמבולנס עומד להגיע, ומשכך מטבע הדברים סברה כי הציוד באמבולנס כולל את הנדרש (פרוטוקול הדיון מיום 21.3.19 עמ' 116 ש' 19-22).

גם פסיקת בתי המשפט תומכת במסקנה כי אין כל חובה על מד"א להפעיל אמבולנס כך שיוכל להגיע לכל אחד ואחד בתוך דקות (תא )חי ( 7849/97 עזבון המנוח חדיד כמאל ז"ל נ' מדינת ישראל.

האובדן עצום והצער אין סופי, אך לא ניתן לתלות את האשם במי מן הנתבעים וכפי שהגדיר זאת כב' השופט חשין ז"ל ב עא 371/90‏ ‎ ‎חמוד סובחי‎ ‎נ' רכבת ישראל, פ''ד מז(3) 345: "אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי), המשפט מטיל בגינו אחריות נורמאטיבית (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' [3], בעמ' 126), ולעתים מזומנות ניתקל בקיומו של .damnum sine injuria". אשר על כן, התביעה נדחית.

הסוגיות שבמחלוקת על יסוד השתלשלות האירועים – שאינה שנויה במחלוקת ועל בסיס הרשומות הרפואיות – עולות הסוגיות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים: ביחס לאפיזודה הראשונה · האם החלטת רופאי הנתבעת להפסיק את הטיפול האנטיביוטי רחב הטווח בתום 72 שעות ולהמירו באנטיביוטיקה מסוג זינצף לארבעה ימים נוספים – חורגת מפרקטיקה רפואית סבירה ומקובלת ומהוה רשלנות? · האם קיים 'פרוטוקול' טפול אנטיביוטי מחייב שיש לתת לפג – סוג האנטיביוטיקה ומשך הטיפול? קרי, האם מחייבת הספרות הרפואית טפול אנטיביוטי רחב טווח בן 10 ימים? ביחס לאפיזודה השנייה · האם קוימה חובת תעוד מצבו של רום ברשומה הרפואית של ליל ה – 4.8? אם לא, האם התעוד החסר של אותו הלילה מהוה נזק ראייתי, בעטיו מועבר נטל הראיה והשכנוע לכתפי הנתבעת? · האם המנעות הרופאים התורנים מהיוועצות עם רופא בכיר בליל ה – 4.8 לנוכח ההדרדרות במצבו של רום, מהוה התרשלות או שמא מדובר בטעות בשקול דעת? (בדגש על ד"ר מרקמן שהיתה 'הבכירה' מביניהם).

עובדות אלו מקימות חובה לטפול אמפירי רחב טווח, חרף מצבו היציב אותה עת, ("בריא יחסית" כמצוין בחוות דעת פרופ' מימוני, מומחה למחלות ילדים, למחלות ילודים ופגים מטעם התביעה) ועל אף תוצאות שליליות של תרביות דם אשר נילקחו מיד לאחר לידתו.

יפים לעניין זה דברי השופטת (בדימוס) דליה דורנר: "בשורה של פסקי דין עמד בית המשפט העליון על המתח הטמון בקביעת רמת הזהירות הנדרשת מן העוסקים ברפואה: "בקבלת החלטה בדבר טיבו של רף הזהירות הנידרש יש לאזן בין שני שיקולים עקריים הפועלים בכיוונים מנוגדים. מן העבר האחד נידרש רף זהירות גבוה מספיק כדי להגן על ניזוקים מפני פגיעה ולהבטיח כי תינקט זהירות ראויה על-מנת שיימנעו נזקים. לשיקול זה משנה תוקף בהקשר הרפואי, שם מונחים תדיר על כף המאזניים חיי אדם, שלמותו הגופנית ואיכות חייו. מן העבר השני מן הראוי למנוע הכבדת-יתר על גופים שבמהלך פעילותם עלולים להגרם נזקים. הטלתה של חובת זהירות חמורה מדי עלולה לפגוע ביכולתם של רופאים להפעיל שיקול-דעת המבוסס על מיטב הכרתם ומיומנותם המקצועית. היא עלולה לעודד תופעה בלתי רצויה של 'רפואה מתגוננת' המבקשת למזער חשיפה לתביעות ברשלנות אף במחיר פגיעה בבריאותם של מטופלים. קביעתו של רף נורמאטיבי גבוה מדי עלולה איפוא להוביל לידי הכבדה בלתי ראויה על פעילותה של מערכת הרפואה, ובטווח הארוך אף לפגוע ברווחת המטופלים ובבריאותם" (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 956 (2002);"

בחוות דעתו ציין: "אין רישום רפואי של רופא במשך הלילה...אין עדות לבדיקה פיזיקאלית כפי שחייב להיות, אין גם אזכור של בדיקת רופא ברשום על ידי הצוות הסיעודי... לדעתי הכונן הבכיר היה חייב להיות מעורב במקרה של היתדרדרות קלינית וקבלת החלטה כה מהותית – המשך מעקב ללא טפול אנטיביוטי אצל פג כה צעיר אשר מציג סימני זהום טיפוסיים". פרופ' קוינט ביקש לתת לרופאים התורנים 'ארכת חסד' כאשר העלה אפשרות לפיה רום סבל מתופעה המכונה cluster , שמשמעה החמרת הפסקות נשימה של פג לפרק זמן מוגבל.

המחלוקת שנותרה שנויה בין המומחים היא אך ורק ביחס לקביעת המועד המדויק להתחלת הטיפול, ומחלוקת עמוקה יותר נסובה ביחס למידת השפעתו, האם היה בהקדמתו כדי לשנות את התוצאה הסופית? פרופ' ברזילי גרס בחוות דעתו: "אין חולק כי התחלת טפול באלח דם מוקדם ככל האפשר משפרת באופן גורף את התחלואה והתמותה ובודאי בחיידקים גרם שלילים כדוגמת הקלבסיאלה ומהוה לעיתים את הגורם המרכזי בין חיים למוות". לשיטתו, ההדרדרות במצבו של רום החלה מיד לאחר הדיווח האחרון של ד"ר זומר בליל ה – 4.8 בשעה 21:35 על מצב יציב, עד לאותה השעה.

בנסיבות אלו, אף התקשה לקבוע אם הקדמת הטיפול הייתה מונעת, סופו של יום, את מותו רום, הגם שהדגיש כי ככל שהיה ניתן מוקדם יותר, כך סכוייו היו גדלים: "אין לי תשובה, אני לא יכול לכמת את זה. אני יכול להגיד לך שככל שתיתן טפול מוקדם יותר, זה טוב יותר.... אבל יש לנו פה חלון, זה לא דקות, וואו, חלון של הרבה שעות, 11, 12, 13 חלון ענק. או קי? שבו לא ניתן טפול אנטיביוטי". פרופ' מימוני גרס אף הוא כי עיכוב של יותר מ – 12 שעות הוא משמעותי כאשר מדובר בפג קטן וזעיר, פגור שהגדיר "נצח נצחים". לדידו, אילו היו מתחילים בטיפול האנטיביוטי עם התגלה סימני הפלבטיס הראשונים, כי אז ניתן היה למנוע את התוצאה הטראגית.

...

הוצאות קבורה מקובלת עלי ההוצאה בסך 10,000 ₪ בגין דמי קבורה, נכון לעת הזו.

סיכום אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים ביחד ולחוד סכום כולל בסך 1,290,223 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד כמקובל בתביעות מסוג זה בשיעור כולל של 23.6% מסכום הפיצויים וכן הוצאות משפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד מועד פסק הדין.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 29225-09-18 פלוני נ' אגודת אלמקאסד האיסלאמית לצדקה בירושלים ואח' לפני כבוד השופט רמי חיימוביץ' תובעים 1. פלונית 2. פלוני נתבעות 1. אגודת אלמקאסד האיסלאמית לצדקה בירושלים 2. שירותי בריאות כללית מחוז דן ב"כ התובעים עו"ד מירון קין ז"ל, עו"ד אכרם מחאג'נה ב"כ נתבעת 1 עו"ד מוסא עותמאן ב"כ נתבעת 2 עו"ד מירב ג'יניאו הבר, עו"ד אבירן כהן פסק דין

לתובעת דוד עם שפה שסועה ואח שנפטר בגיל צעיר ממחלת לב סופנית, אך עובדות אלו לא נימסרו לרופאים המטפלים ולטענת התובעת למדה עליהן רק אחרי ההיריון.

אמנם יש חילוקי דיעות על מצבו של הקטין היום, כשהוא כבן 12, אך אין חולק כי הוא סובל מלקות ראיה, ליקוי שמיעה ועיכוב התפתחותי שיכלי, וכי הנכות התפקודית עומדת על 100%.

חוות דעתו של ד"ר ניסנקורן נסמכת על מצב הקטין לאחר הלידה, אך לא ניתן ללמוד ממנה על אפשרות זהוי המומים בסקירה, ובהיעדר נתונים שיאפשרו הכרעה במחלוקת או נתונים שיתמכו בטענות לגבי טונוס השרירים הנידרש ויכולת זיהויו בסקירה (טענה שלא הוזכרה בחוות הדעת), לא הוכח כי בודק מיומן יותר היה מבחין במום במרפקים.

אגן – ד"ר ניסנקורן קובע בחוות דעתו כי לקטין "מבנה לא שיגרתי של האגן, שניתן להבחין בו בנקל במהלך סקירת השלד העוברי בבדיקת אולטרה סאונד". בחוות הדעת הוא מתייחס ל-iliac crest בולטים שזוהו בצלומי רנטגן אחרי הלידה, ומעיון במסמכים הרפואיים נראה כי הכוונה לבליטה גרמית המכונה pelvic horn בעצמות הכסל (ilium).

התובעים אינם מתייחסים לאפשרות זיהויו של ASD בעובר, אין היתייחסות לעובדה שבבדיקה שבוצעה בסהר האדום לא זוהה המום, אין היתייחסות למשמעות הפגם, וגם ד"ר ניסנקורן, המומחה מטעם הנתבעים, אינו טוען בחוות הדעת להתרשלות בבדיקת האקו בנתבעת 2.

על מנת לשקול את החלטותיה של הרופאה נעמיד לנגד עינינו את המידע שעמד לפניה – אשה צעירה יחסית (כבת 24); ללא מחלות רקע במשפחה (המידע על מחלות התברר הרבה אחרי ולא היה ידוע לרופאה); מעקב הריון תקין; סקירת מערכות תקינה למעט ממצא PLSVC, שמשמעותו בפני עצמו מועטה, אך הוא קשור בעליה של מומים שאינם לבביים בהריונות בסיכון גבוה (עמ' 7 בחוות דעתו של פרופ' שוחט); חשד ל-VSD, שקשור בשכיחות מוגברת לתסמונות גנטיות, אך יתכן שניסגר משום שזוהה בבדיקה אקו אחת ולא זוהה בבדיקה שניה.

נוצרת אמנם אנומליה מסויימת משום שעל בסיס עדותו נקבע כי נתבעת 1 התרשלה, אך עובדה זו אינה מחייבת קביעה כי יש חובה כללית להפנות לסקירה מורחבת (שהאפקטיביות שלה שנויה במחלוקת), והיא התבססה על היתנהלות הרופא הספציפי, ורלוונטית אליו ואל נתבעת 1 שהעסיקה אותו.

...

התובעים טוענים כי נתבעת 1 התרשלה משום שלא זוהו בסקירת המערכות ליקויים פיזיים בעובר, וכי שתי הנתבעות התרשלו משום שהממצאים הלבביים שהתגלו מעלים סיכון למומים נוספים, ולכן והיה עליהן להפנות את התובעת לסקירות מורחבות נוספות או MRI עוברי ולא לבדיקת מי שפיר ואקו לב. לאחר שמיעת העדים ובחינת הראיות התביעה נדחית.

בנסיבות אלו נראה כי התנהלות התובעים בהריונות המאוחרים דווקא מחזקת את המסקנה כי בהריון הראשון אכן התכוונו שלא לבצע הפסקת הריון.

סוף דבר במהלך ההריון התגלה פגם לבבי.

בנסיבות אלו התביעה נדחית.

מטעם התביעה הוגשה חוות דעת וכן, חוות דעת משלימה שערכו המומחים, פרופ' ג'רי ליסמן, וד"ר צבי הרשמן, בה מחווים דעתם לגבי הנסיבות והגורמים בעיניין הירי ותוצאות מותו של המנוח.

בצד אלה, לשוטרים המעורבים בארוע רשלנות תורמת גבוהה, נוכח פעולתם הבלתי מקצועית אשר חורגת מכל סטאנדרט סביר של פעולה לבצוע עיכוב חשוד, אשר מסתיימת בהריגתו של החשוד, כאשר כפי שפורט בהרחבה לא פעלו כפי שמצופה ונידרש מאנשי מישטרה מקצועיים.

פרוטוקולי הועדה הרפואית של המל"ל אינם ראיה קבילה, לא נקבעה למנוח נכות צמיתה, ולא הוגשה במסגרת התביעה חוות דעת רפואית, אולם לא ניתן להיתעלם מהתעוד שהוגש בהליך ומהעובדות שאינן שנויות במחלוקת לפיה התובע סבל מהפרעות נפשיות במשך מספר שנים טרם התאונה, שנים בהן לא עבד לפרנסתו.

בבואו של בית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני עליו לשקול בין יתר השיקולים, את גילו של הניזוק בזמן התאונה ותוחלת חייו הצפויה, הנסיבות בהן נגרם הנזק, מידת רשלנותה של הנתבעת, הסבל שניגרם לניזוק במהלך הארוע , הפעולות הרפואיות שבוצעו בניזוק בשל הארוע.

מדובר בניזוק אשר בעת פטירתו היה כבן 31, אדם צעיר אשר לפניו תוחלת חיים נכבדה אשר נקטעה באחת, בשל ההתנהלות הרשלנית של השוטרים המעורבים בארוע אשר לא פעלו כפי ששוטרים מיומנים ומקצועיים אמורים לפעול לבצוע מעצר, אשר אינו אמור להסתיים במותו של החשוד.כמו כן, במסגרת השיקולים לקביעת הפצוי, יש לקחת בחשבון את האשם התורם מצידו של המנוח, הקונטקס הכללי בו היתרחש הארוע.

...

אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת לפיה המנוח נעדר היה כושר השתכרות לעתיד.

לאור המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: הפסד שכר בגין השנים האבודות בסך 314,627 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל השווה לשיעור של 20% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כדין.