חוות דעת רפואית שהוצאה בדיעבד

לפנינו ערר על החלטת המשיבה מיום 6.11.17 אשר דוחה את בקשת העורר להכרה בקשר סיבתי בין בעיות שיניים מהן סבל ולבין נרדפותו בשואה (לצורך החזר הוצאות בגין טפולי שיניים).

ב"כ המשיבה טוען לסילוק הערר על הסף עקב איחור בהגשתו, עקב חוסר יכולת לתת סעד רטרואקטיבי (החזר כספי לפני שהייתה הכרה בפגימה) וכן טוען לדחיית הערר לגופו נוכח העדר חוות דעת וראיות הקושרות באופן ברור את פגימת השיניים לנרדפות בשואה, לפני למעלה מ-70 שנים.

מה שהוגש מטעם העורר כמסמך המתייחס אליו לגופו (מכתב מד"ר עמי אורני), איננו בגדר "חוות דעת" רפואית, איננו מתייחס לטפול הספציפי שעבר, אין צלומי שיניים, אין לרופא מידע על מצב העורר לפני אמצע שנות השמונים, אין מספרי שיניים שאבדו, אין פירוט של הטיפולים שעבר ואין ניתוח של האמור במכתב (כך למשל ביחס למנשך האוקלוזיאלי שאיננו תוצר של תת תזונה אלא של גנטיקה או חוסר טפול מתאים לאורך שנים בבעיות שיניים).

...

משכך, לא יסולק הערר מטעם זה. סעד כספי רטרואקטיבי/סעד בגין בקשה להכרה שלא הוגשה עובר להתגבשותו בראש פרק זה של ההכרעה, אנו מקבלים את מלוא טיעוני המשיבה.

משכך, דין הערר להידחות גם בשל היא הוכחת הקשר הסיבתי בין הטיפול במכבידנט ולבין נרדפות העורר בשואה.

משכך נדחה הערר, זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 60 יום.

בשלב מסוים אמר המבקש למשיבים כי הוא מעביר את הטיפול בתביעתם לעו"ד עמוס גבעון, שהוא ב"כ המשיבים בהליך זה. עו"ד גבעון הגיש את התביעה בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 12686/09) ובכלל זה נשא בהוצאות חוות דעת רפואית ואגרת משפט.

טענה זו נולדה אך בדיעבד במהלך הדיון, כאשר הובהר למבקש כי אין בפיו כל טענה לנסיבות חדשות שלא היו ידועות לו במועד המצאת צו העיקול לידיו וכי ברי אין מדובר בחלוף זמן המצדיק עיון מחדש.

...

מעבר לצורך יצוין כי גם הטענה שעל בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו להטיל את העיקול גם כיום על בסיס טענות שעמדו למבקש כבר במועד הטלת העיקול על אף שהוא יכול היה להעלותן במועד שנקבע לכך בתקנות – דינה להידחות.

עיון בכתב התביעה גם מלמד כי המשיבים לא טענו במפורש לקושי בהגשת התביעה כנגד הגורמים הרפואיים בשל התיישנותה, וכי קיימות עילות לכאורה כנגד המבקש גם אם תביעת הרשלנות הרפואית טרם התיישנה במועד הגשת תביעה זו. לאמור, הטענות כי התביעה לרשלנות רפואית לא התיישנה, אין בה כשלעצמה כדי לשנות מהמסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנגד המבקש המספקת בשלב זה. ברי, כי הטענות באשר להכבדה בוודאי שהיו צריכות לעלות במועד ולא בחלוף זמן רב. מה גם, שאף לגביהן איני סבור שיש בהן כדי להביא לשינוי מהמסקנה שישנו חשש סביר כי אי מתן צו העיקול המבוקש יכביד על ביצוע פסק הדין אם התביעה תתקבל.

סופו של יום, דין הבקשה להידחות.

בעלה של התובעת פינה אותה לקבלת טפול רפואי ובדיעבד התברר לה שהמדרגות שבורות.

בהתייחס לעתיד הרי שעל פי חוות דעת המומחה לא נדרשים טיפולים רפואיים שאינם כלולים בסל והמומחה לא נישאל כלל בהקשר זה. לא הוכח צורך בהוצאות נסיעה מיוחדות לעתיד.

...

לאחר ששקלתי את המכלול אני סבור כי יש מקום לפיצוי גלובלי בראש הנזק האמור, לרבות בגין עזרת הבעל, ודאי בהתחשב בנכות הזמנית שנקבעה ע"י המומחה (ולא נסתרה), בשיעור כולל של 7,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל התובעת זכאית לתשלום פיצוי כלהלן: כאב וסבל - 32,000 ₪ גריעה מכושר השתכרות לעתיד - 34,000 ₪ הוצאות ונסיעות (עבר ועתיד) – 1,000 ₪ עזרת צד ג' (עבר ועתיד) – 7,000 ₪ הפחתה בין אשם תורם (20%) - 14,800 ₪ סה"כ נזק 59,200 ₪ כאמור התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת ואני מחייבה לשלם לתובעת את סכום הפיצוי כמפורט לעיל בסך של 59,200 ₪.

אני מחייב את הנתבעת 1 להשיב לתובעת את הוצאות המומחה מטעם התובעת וחלקה של התובעת בתשלום שכר מומחה בית המשפט וזאת בהתאם לחשבוניות ואסמכתאות תשלום שיוצגו.

...

...