חוות דעת רפואית במקרה של נכות בביטוח לאומי

יחד עם זאת התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית ונסמך רק על הנכות שנקבעה לו במוסד לביטוח לאומי (המל"ל).

נסיבות התאונה – טענות הנתבע (וצד ג' 1) הנתבע טוען, כי במקרה של באגי שנתקע בשטח היה על העובדים לחלצו בעזרת ג'יפ שיועד לצורך כך ואשר בוטח אותה עת במגדל.

לטענת קרנית עסקינן ברכב ששמש כחלק מצי הרכב של הנתבע במסגרת עסקו, כאשר חובת הביטוח חלה עליו כמעסיק המחזיק ברכב ומתיר את השמוש בו. לפיכך, טוענת קרנית, שעה שהתובע נפגע מרכב של העסק במהלך עבודתו בעסק, אין התובע זכאי לפצוי בגובה 25% מהנזק, במקרה בו תביעתו "נבלעת" בשל ניכוי תגמולי המל"ל. יצוין, כי עוד בטיעונה המוקדם לענין זכאות התובע ל-25% מנזקו טענה קרנית, כי אין חולק כי התובע היה עובד של טרקטורוני בית שמש שהיתה בבעלות הנתבע ושהתובע נפגע בתאונה במהלך עבודתו כמדריך בחברת הטרקטורונים.

...

עוד טען הנתבע כי מכל מקום מי שהעסיק את התובע לא היה הוא עצמו כי אם חברה בע"מ שהוא בעל מניות ומנהל בה. קרנית מצידה, הכחישה את נסיבות התאונה כפי שתיאר אותן התובע ונסמכה על גרסתו של הנתבע, לפיה דין התביעה נגדה להידחות.

מכאן, שההודעה לצד ג' נדחית ועל הנתבע (שולח ההודעה) לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 8,775 ₪.

סיכומם של דברים התביעה העיקרית נגד הנתבע נדחית.

הודעת צד ג' של הנתבע נגד מגדל נדחית ועליו לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגינה בסך של 8,775 ₪.

במסגרת חוות דעתו התבקש פרופ' נפרסק לחוות דעתו מה שיעור נכותה של התובעת בתחום הראומטולוגיה וכן באם קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי בתחום הראומטולוגיה לבין התאונה והיקפו.

כב' השופטת נאות פרי בהחלטתה בת"א 49204-08-10 המוסד לביטוח לאומי נ' יניב ברכה (04/12/11) סקרה מפסיקת בתי המשפט וסיכמה את המצב המשפטי העולה מן הפסיקה, כדלקמן: "במקרים בהם התובע עצמו מבקש להפסיק את התביעה, בדרך כלל יהא בכך כדי ללמדנו שהוא זונח את דרישותיו כלפי הנתבע, הנתבע יפתח ציפיות באשר לזניחת הדרישות, ולא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות על נקלה (אלא אם במועד בו ביקש התובע את המחיקה הוא הודיע לנתבע כי יבקש בעתיד להגיש את התביעה מחדש וכיוצ"ב חריגים).

מעבר לעובדה שמדובר בהרחבת חזית של הבקשה, התארכות ההליך המשפטי בתביעה הראשונה נבעה בחלקה מנסיבות אשר אינן קשורות בתובעת, לרבות שהוי משמעותי בהגשת חוות הדעת של המומחית בתחום הראומטולוגיה בחלוף שמונה חודשים מיום מינויה על ידי בית המשפט, החלפת מותב השיפוט לאור מינויה של המותב הקודם, כב' השופטת וילנר לבית המשפט העליון, המשכות ההליכים במוסד לביטוח לאומי, ובנוסף, התפרצות מגיפת הקורונה שהובילה למצב חרום לאומי וגרמה להתבטלות דיונים ועיכוב הליכים בבית המשפט.

...

התובעת טוענת כי יש לדחות את בקשת הנתבעת וכן לחייבה בהוצאות.

לנוכח כל האמור, משבית המשפט בחר שלא להורות על דחיית תביעת התובעת אלא על מחיקתה, משלא דבק חוסר תום לב בהתנהלותה של התובעת, התובעת לא עשתה שימוש לרעה בהליכי בית משפט והתובעת לא זנחה את תביעתה בשום שלב, ואף לא ייפגעו זכויותיה של הנתבעת ככל שהתובעת תוכל לממש את זכויותיה, הרי על מנת שלא לקפח את התובעת יתר על המידה, סבורני כי ראוי בנסיבות אלה להחיל את סעיף 15 לחוק ההתיישנות באופן שמלוא פרק הזמן שבו התביעה הראשונה הייתה תלויה ועומדת לא יבוא בחשבון במניין תקופת ההתיישנות.

משכך אף ראיתי להיעתר לבקשת התובעת לפריסת תשלומים קצרת מועד המתיישבת גם עם מצבה הרפואי והכלכלי של התובעת כמפורט בבקשתה מיום 13/04/22 ואין בכך להצביע על כך כי כל עוד לא שולמו מלוא ההוצאות לא נמנה מועד הגשת התביעה החדשה לבית המשפט לצרכי התיישנות.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות, נדחית.

עם הגשת חוות הדעת, הגישה הנתבעת 2 בקשה להורות למומחה דר' ולן לעיין בתעוד הרפואי שנשלח אליו, לרבות עותק מחוות דעתו של המומחה האחר בתיק, ולבחון אם יש מקום לעידכון חוות הדעת, היות ולטענתה המומחה לא נחשף לתעוד רפואי מהעבר הקובע כי לתובע נקבעו נכויות לפני מספר שנים בגין אותן מיגבלות.

‏‏בית המשפט העליון טרח להבהיר, כי אמנם ייתכנו מקרים בהם יהיה מקום לפסול את חוות הדעת של המומחה לאחר שהובאו לעיונו מסמכים האסורים להצגה בהתאם לתקנות המומחים, אולם יש לבחון כל מקרה לגופו: אם חוות הדעת לא נפגעה בשל המצאת החומר ואם לא נגרם עוות דין למי מהצדדים, הרי שאין סיבה לפסול את המומחה או את חוות דעתו (רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (09.02.2014)‏‏, פסקה 6 לפסה"ד).

בעניינינו, העובדה שלתובע היתה נכות קודמת בגין מיגבלה בעמוד השידרה המותני, היא עובדה חשובה, שהתובע לא חשף אותה בפני המומחים, ולכן טיבו של החומר מהמוסד לביטוח לאומי, גם אם ככלל הוא אסור בהצגה, חומר שאין בו קביעה של נכות בגין התאונות הנוכחיות, הוא כזה שהפגיעה בעצמאות שיקול הדעת של המומחים אינה כה חמורה המצדיקה פסילת חוות הדעת.

...

עם זאת, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים וטענות הצדדים, מצאתי כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, אין מקום להעתר לבקשת התובע לפסילת חוות דעת הצדדים, מכמה שיקולים מצטברים, כמפורט להלן.

בסיכומו של דבר: אכן ככלל מדובר בחומר שהצגתו למומחים אסורה.

הצדדים יודיעו עד ליום 3.3.23 אם הגיעו להסכמות על בסיס הצעת הפשרה של בית המשפט או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.

מטעם המדינה העידו: אבי חקשורי – מנהל בימ"ר הדרים במועד הארוע ועובד במערך המודיעין של שב"ס משנת 2007; אודליה טסה – מנהלת המרפאה בכלא במועד התאונה; הסוהר נזיה טאפש, והראל ירקוני – רע"ן אבטחה בחטיבת הבטחון של שב"ס. מטעם הנתבעת גם הוגש תיק מסמכים אשר כלל: תעוד רפואי; חומר חקירה מתיק המישטרה; הכרעת הדין בענניו של נתבע 2; מזכרים ודו"חות שנערכו מטעם השב"ס במהלך הטיפול בארוע; דו"חות חיפש בכלא לרבות בחדרי האסירים ; מסמכים מתיק המוסד לביטוח לאומי – ענף נכות כללית; חוות דעת רפואיות ועוד.

הדבר עלה מהמזכר שנערך על ידי רס"מ הראל פולינסקי, מיום 26.6.2017 (ראו: עמ' 40 בנספחים לתצהיר התובע): "קצין אג"מ אדיב סרחאן מסר כי הארוע היה בפינת הטלפונים והמצלמות לא מכסות המקום, בדק מצלמות לא רואים כלום.". העד חקשורי מסר בהקשר זה, כי בסמוך לארוע אנשי שירות בית הסוהר ביקשו להציב מצלמות בעמדות הטלפון, מאחר ומדובר בעמדה רגישה שכבר קרו בה מקרים פליליים, וכי הדבר יגרום לאסירים להירתע.

...

בהעדר נתונים אחרים, מקובלת עלי הטענה כי יש להעמיד שכרו לעבר על סך של 5,500 ₪ (שכר מינימום).

יתרה מכך, בהעדר נתונים אחרים הנני קובעת כי שכר זה ישמש אף כבסיס לחישוב הפסדי השכר בעתיד.

היתרה לפיצוי = 640,500 ₪ (סכום עגול) לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצויים בסך של 640,500 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של בגין אגרת פתיחה.

הועדה הקשיבה לפירוט הליקויים מפי המערערת ורשמה אותם כדלקמן: "עדיין סובלת מכאבים בקרסול, גם מעל כף הרגל אבל בעיקר בקרסול, זה מקשה עליי כמובן גם מבחינת עליית וירידת מדרגות, משתדלת לא לעשות את זה, גם מבחינת נעליים אני צריכה נעל שמחזיקה לי את הרגל, בשעות הערב בעיקר מרגישה את הכאב יותר חזק. משתדלת לא לעמוד הרבה זמן או להעביר את הכובד על כף רגל השניה." עוד הקשיבה הועדה לטיעוני ב"כ המערערת, לפיהם: "מפנה לבדיקת המיפוי שזו הבדיקה העדכנית וגם להערכת נכות של ד"ר דיין." הועדה עיינה בתעוד הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערערת בדיקה קלינית וכך ציינה: "בדיקת US מיום 25/04/2022:

בהקשר זה אוסיף, כי הלכה פסוקה היא, שבעת התאמת פריטי ליקוי למצב המבוטח "הועדה הרפואית מחויבת למימצאי בדיקתה הרפואית הקלינית שלה עצמה, וזאת אף אם אין הם עולים בקנה אחד עם הממצאים שנמצאו בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם המבוטח, או עם מימצאי בדיקות ההדמיה. זאת, כל עוד שהועדה מנמקת היטב את מסקנותיה" (ראו: בר"ע (ארצי) 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי, 5.3.14).

" יצוין, כי אין המדובר במסמך מסוג חוות דעת רפואית / הערכת נכות / מיסמך מהותי אחר אליו הפנה המערער את הועדה ומכאן שלא היתה מוטלת עליה החובה להתייחס אליו באופן ספציפי; כמו-כן, הועדה כאמור מחויבת למימצאי בדיקתה, כאשר הועדה כאמור קבעה על יסוד בדיקת מפוי העצמות שדר' אלפרסון עצמו המליץ לערוך, כי אין המדובר בשבר תלישה של הטלוס, מכאן שאין במסמך מאת דר' אלפרסון כדי לסתור את קביעת הועדה.

...

" לסיכום, קבעה הוועדה: "הוועדה עיינה בהערכת נכות של ד"ר ליאור דיין מיום 10/01/2023 מציין כי מדובר בשבר של עצם הטלוס על פי התיעוד שהוצג בפני הוועדה אין מדובר בשבר תלישה של הטלוס וזאת ועוד בדיקת מיפוי העצם מצביעה על פתולוגיה "באזור הפטישון המידאלי אך לא באזור הטלוס" ועוד שתלונותיה של העוררת מתייחסות לפטישון החיצוני.

מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

אשר למסמך מדר' אלפרסון נטען, כי הוועדה לא נדרשה להתייחס אליו, מה גם שנרשם בו כי המומחה ממליץ על בדיקת אולטרסאונד ומיפוי עצמות שעל יסודה הגיעה הוועדה למסקנה, כי אין המדובר בשבר תלישה; נוסף לאמור, אין המדובר במסמך מהותי שהוועדה נדרשה להתייחס אליו במפורש.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן בכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.