חוות דעת רפואיות בהליכים משפטיים

לא הובאה בפני חוות דעת רפואית בדבר זכרונו וכשירותו להישתתף בהליכים משפטיים.

...

סוף דבר התחמקותו של הנתבע מהשלמת המכר, מלמדת שנדרשת אכיפה של זיכרון הדברים, קרי אכיפת המכר, כפי שהוסכם בין הצדדים.

במועד קיום ההסכם ישלם התובע לנתבע את מלוא התמורה בסך 1,500,000 ₪ (בניכוי סך 100 ₪, ששולם במועד החתימה כאמור – אם התובע יעמוד על כך), והנתבע ימסור לו במקביל את הדירה ואת הבעלות (אפשר בדרך של מסירת ייפוי כוח בלתי חוזר חתום על ידו כדין לעניין זה).

לאחר שנתתי דעתי למכלול ההליכים, ולקביעותי בעניין ההוצאות ואף לשווי הדירה, ישלם הנתבע לתובע סך של 40,000 ₪ כהוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד, וכן את מלוא האגרה ששולמה.

בחוות דעתו, שניתנה לצורך וכחלק מחקירת המישטרה ומשרד העבודה את הארוע, הוא מיפרט באריכות את הפציעות והממצאים על הגופה, ומסכם: "אם יתעורר צורך במסקנות העולות ממצאים אלו או בפרשנותם כמענה לשאלה פרטנית, יש לפנות בהתאם בשאלה ממוקדת." למותר לציין שאין מדובר בחוות דעת רפואית לצורך הוכחת עניין שברפואה בהליך משפטי דוגמאת הנידון, וממילא אין בה מסקנה רפואית ביחס לסיבת הנפילה או לסיבת המוות.

...

בכל הנוגע לתביעת התובע 6 כתלוי: מבלי שיהא בכך חלילה כדי להקל ראש במצבו ובמסירותה של האלמנה לטיפול בבנה, אין בידי לקבל את חישובי התובעים בקשר עמו.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, פטירתו של המנוח במהלך תאונת עבודה בשירות הנתבעת ויתר שיקולים הצריכים לעניין, אני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו.

בהמשך לכך הודיעה הנתבעת, כי משלא נותרה לתובעת נכות לפי המומחה מטעם בית המשפט ובהיעדר הצגת חוות דעת רפואית בגין הליך משפטי אחר שנקטה התובעת לפי חוק הפלת"ד, אין לקבל את תביעתה.

...

לטענת הנתבעת, יש לדחות את בקשת התובעת.

בהינתן על האמור לעיל, ומשביקשה התובעת לצרף חוות דעת חדשה כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה ולאחר ששני הצדדים הגישו חוות דעת ואף מומחה מטעם בית המשפט הגיש חוות דעת, ובהעדר כל הצדקה לשיהוי הקיצוני ותוך שמירה על המשאב הציבורי של הזמן השיפוטי, אין להיעתר לבקשה.

בהקשר זה אציין כי התובעת הגישה היום בקשה חדשה לדחיית מועד הדיון שלא בהתאם לנוהל שינוי מועדי דיון ובשל כך אני דוחה את הבקשה לדחיית מועד הדיון.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.

הרופאים הם רופאים מומחים, כדוגמת פרופ' גונן, אשר מגישים חוות דעת רפואיות בהליכים משפטיים שונים.עורכי הדין הם אלו שמייצגים את הנתבעים בתביעות רשלנות רפואית.

...

לפיכך, לאור האמור לעיל, דין ערעור ח'מיס להידחות.

באשר לערעורו של פרופ' גונן: א) דין הערעור, כאמור, להידחות אף הוא.

כאמור, לפי הרציונל של ההחלטה בעניין סרדניוף, אין מדובר בהחלטה חריגה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור, גם אם ניתן היה להגיע באותן נסיבות להחלטה אחרת.לפיכך לא מצאתי הצדקה להתערבות גם בעניין זה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחים הערעורים.

עיון בחוות הדעת של המומחה הרפואי בהליך המשפטי הקודם (צורף לכתב התשובה) מלמד, כי נקבע בה כדלקמן (הדגשה הוספה): "ברכיים: קרע המניסקי, ארע בשנת 1985 אחרי 7 שנות עבודה. התאור שלהם מתאים לקרעים טראומטיים ולכן אין להם קשר לעבודתו. השינויים הניוניים בבירכיים קשורים לגיל ומשקל היתר, והוחמרו על ידי המצב שלאחר כריתת המניסקי. אני מעריך שעבודתו החמירה את השינויים הניוניים בבירכיים החמרה נוספת ויש קשר בין הליקוי – מחלת ברכיים שחיקתית ניוונית לעבודתו, קשר של החמרת מצב". הווה אומר, המומחה קבע, כי הקרע במנסקוס אינו קשור לתנאי העבודה.

...

לסיכום נקודה זו, אין בפסק הדין הכרה גורפת בכל ליקויי הברכיים, אלא רק בליקוי לגביו קבע המומחה שיש להכיר בו כפגיעת עבודה (שינויים ניווניים).

טענת המערער כאילו ניסוח מכתב הדחייה הוא שקובע את מהות ההכרה דינה להידחות, באשר מדובר בהכרה מכוח פסק דין.

כללו של דבר, יש להשיב את התיק לוועדה תוך הפנית תשומת לבה לכך שפגיעת הברכיים המוכרת היא בהתאם לקביעות חוות הדעת בהליך המשפטי הקודם, היינו רק לגבי שינויים ניווניים בברכיים, ולא לגבי קרעים במניסקוס, והכול כמפורט בסעיף 18 לפסק דין זה. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.