חוות דעת קרדיולוגית האם חובה באוטם שריר הלב

המצב הרפואי של התובע לאחר הארוע בחוות דעתו מיום 22.10.2015 (מטעם התובע) של פרופ' דוד רוט, מומחה בקרדיולוגיה וברפואה פנימית, הוא תיאר את התמורות במצבו הרפואי של התובע החל ממועד הארוע ועד ליום 21.10.2015 - המועד בו הוא בדק אותו לצורך עריכת חוות הדעת: ביום 4.1.2013 פנה התובע לחדר המיון בבית החולים בנצרת, ואובחן כסובל מאוטם שריר הלב ללא עלייה של מקטע ST. צוין כי במכתב סיכום האישפוז נרשם שהתובע סבל מכאבי חזה מזה שלושה ימים טרם קבלתו (אולם במכתב המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים מאותו מועד - נ/1 - נרשם: "מזה 3 ימים טרם קבלתו כאבים בכל הגוף" - א"ג).

נקבע כי "ככל שסוג ההיתמחות צר, והעובד הגיע לדרגת מיומנות גבוהה יותר, כך יקשה למצוא לאותו עובד עיסוק סביר שאינו דומה דמיון רב לעיסוקו הקודם, אולם הודגש כי אין הכרח בקיומו של קשר הדוק בין עסוקו של המבוטח בעבר לבין העיסוק הסביר המצוין בחוזה הביטוח. על הלכה זו חזר בית המשפט ברע"א 2840/10 סלוצקר נ' בר-לב (פורסם בנבו, 10.5.2010), בהדגישו כי "אין לפתוח פתח לחברת הביטוח להיתנער מחובתה על-ידי דרישה בלתי אפשרית מן המבוטח ... אך גם שלא יחליט המבוטח שלא לעשות דבר לפרנסתו מכאן ואילך, על מנת לגבות תגמולי ביטוח". בע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני (פורסם בנבו, 4.7.2005) דובר במשיב אשר לקה בלבו לאחר שקיים שיחת טלפון עם רעייתו של אחד מעובדיו לשעבר, ופנה לקבלת תגמולי ביטוח עקב היותו "בלתי כשיר לחלוטין לעבודה". בית המשפט ציין כי "נפסק כבר כי אוטם שריר הלב עשוי להחשב כ'פגיעה גופנית'". בהתייחסו לקביעת בית המשפט קמא בעיניין הפגיעה התפקודית, הדגיש בית המשפט העליון כי אמנם גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של הנכות הרפואית הנו נתון מרכזי, אם לא חותך, לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית.

...

בדומה לפוליסה 16164576 שנדונה לעיל, אף לגבי פוליסה זו - משלא הוכחה על-ידי התובע נבצרותו מלעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לניסיונו, להשכלתו ולהכשרתו (וכמתואר לעיל, ההיפך הוא שהוכח), דין התביעה להידחות.

באותה פסקה נקבע: "אין צורך לשלוח הצדדים לסבבי התדיינות חוזרים ביחס לתקופות שלאחר הגשת התביעה בתנאי שההצדקה לפסוק תגמול ביטוח חודשי בגינם הומחשה במהלך המשפט. אין מדובר בזכאות אוטומטית למי שתביעתו התקבלה שייפסקו תגמולי ביטוח אכ"ע עד תקופת פסה"ד ... לטעמי צריך שיהא שיקול דעת רחב לביהמ"ש אם להיעתר לסעד כזה אם לאו, במצבים בהם אי הכושר התעסוקתי נמשך עד למועד פסה"ד". במקרה שבפנינו, לא נקבע אי-כושר תעסוקתי, ולא הומחשה כל ההצדקה לפסוק חיוב בתגמול עתידי (לתקופה שלאחר מועד פסק הדין) על דרך של סעד הצהרתי.

התוצאה לאור הקביעה בפסקה טו לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) 311,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (2) מחצית אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 3.1.2016, ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 18,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לענין טענת התובע לנכות עקב התאונה, הגישה הנתבעת את חוות דעתו של הקרדיולוג ד"ר ישראל תמרי, שסבר כי התובע לא לקה באוטם שריר הלב וכי אם לתובע נכות קרדיולוגית הרי שהיא נובעת מגורמי סיכון הקיימים אצל התובע - ללא קשר לאירוע הנפילה, כי נכותו הקרדיולוגית כאמור עולה כדי שעור של 10% ובכל מקרה ככל שיפסק פיצוי הרי שנבלע בתגמולי המל"ל. על רקע חוות הדעת הרפואיות הסותרות כפי שפורטו להלן, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה מטעם בית משפט, שחוות דעתו תהא היחידה בתיק.

מבנה המדריגות - הסיכון בלתי סביר? אין מחלוקת ביחס לקיומה של חובת זהירות מושגית המוטלת על הנתבעת כמעבידתו של התובע, לפיכך, באשר לשאלת הוכחת חובת הזהירות הקונקרטית יש להידרש תחילה לשאלה העובדתית, ההוכיח התובע, כנדבך הכרחי להוכחת טענותיו האחרות, כי עובר לנפילתו, מבנה מהלך המדריגות סיכן באופן בלתי סביר את המשתמש בהן.

...

לאור כל האמור, יוערכו כלל הפסדי שכרו של התובע בסך של 200,000 ₪.

סיכום חישוב הנזק- הפסדי השתכרות ופנסיה -200,000 ₪ עזרת הזולת בעבר -50,000 ₪ עזרת הזולת בעתיד -52,291 ₪ כאב וסבל -80,000 ₪ הוצאות -30,000 ₪ סה"כ -412,291 ₪ ניכויים (תגמולי המל"ל) -95,356 ₪- סה"כ -316,935 ₪ סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו לאחר שאיפשרה קיומן של מדרגות שעל פי מבניהן סיכנו את שלומו של התובע, שנפל מהן במהלך עבודתו אצל הנתבעת, במידה הנדרשת מתובע במשפט אזרחי על פי מאזן ההסתברויות ואף אם על הצד התחתון של רף נטל ההוכחה במשפט האזרחי, עלה בידי התובע להוכיח כי נפילתו חוללה את שרשרת הארועים שהביאה לנכותו הקרדיולוגית בשיעור של 25% עקב אוטם שריר הלב, תוך שהוכח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ארוע התאונה לבין הנזק הרפואי.

לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, את נזקיו כמפורט לעיל, בסך של 316,935 ₪ בצירוף לשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6% והוצאות משפט (לרבות חוות דעת מומחים).

לפניי ערעור כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר היתכנסה ביום 25/1/22 (להלן - הועדה) ואשר קבעה למערער - מנהל בי"ס אשר אוטם שריר הלב שארע לו ביום 22/11/19 (להלן - הארוע או האוטם) הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, 15% נכות לפי סעיף (ד)(1)(א)(IV).

עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהנה גוף מעין-שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

בכל הקשור לטענת המערער בנוגע לכך שהועדה לא התייחסה לחוות דעתו של פרופ' יוספי - ראשית יצויין כי נראה כי מיסמך זה כן עמד לפני הועדה, כפי שציין ב"כ המערער (ולעניין זה ראו רשימת המסמכים שעמדו לפני הועדה אשר במסגרתם וכפי שצויין קודם לכן, נכללה גם:" : חוות דעת פרטית – קרדיולוגיה מתאריך 1/11/21"), אלא שבמקרה זה לא מצאתי כי יש לייחס לועדה טעות משפטית בשל כך שלא התייחסה מפורשות לחוות דעת זו שהרי, במסגרת עררו לא טען המערער דבר ביחס לחוות דעת זו, מה גם שעיון בה מצביע על כך, שהמלצתו של פרופ' יוספי ל - 30% התבססה על מימצאי הבדיקה האחרונה שנערכה למערער- היא הבדיקה מיום 31/12/21.

כלומר פרופ' יוספי, בנגוד לועדה מצא שממצאי הבדיקה הנ"ל קשורים לארוע/לאוטם שעבר המערער ומכאן שהסיבה להבדל בין הקביעה/המלצה שלו לבין מסקנת הועדה ברורים עת קוראים את פרוטוקול הועדה ולכן לא תיצמח שום תועלת בהחזרת עניינו של המערער לועדה על מנת שתתייחס מפורשות לחוות דעתו של פרופ' יוספי - היתייחסות אותה לא דרש המערער במסגרת עררו.

...

לנוכח האמור לעיל יש לדחות את הערעור.

הכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ואת כלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל וחרף טענות המערער והואיל ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטה הוועדה, הריני מורה על דחיית הערעור.

ביום 24.3.21 ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי נכותו היציבה של המערער הנה בשיעור 15.12% בהתאם לפירוט הבא: 25% בגין אוטם שריר הלב לפי סעיף 9(1)(ב)(II), בנכוי 50% בגין מצב קודם, ולכן הנכות הופחתה ל- 12.5%.

ועדה רפואית לעררים (להלן: הועדה) הפניתה את המערער לקבל חוות דעת של יועץ קרדיולוג וכן חוות דעת של יועץ בתחום הפלסטיקה.

עוד יוזכר כי אחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהנה גוף מעין-שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכום על בסיס האמור לעיל, הערעור מתקבל.

בפסק הדין בפרשת אליהו לוי סיכם בית הדין הארצי לעבודה את ההלכה בנושא בהאי לישנא (אם כי שם דובר באוטם שריר הלב): "באשר לטענת המערער לפיה יש לבחון את הארוע מנקודת המבט הסובייקטיבית שלו בלבד יוזכר, כי בהתאם לפסיקתנו, לצורך הוכחת ארוע חריג בעבודתו של נפגע, נידרשת הן הוכחה אובייקטיבית והן הוכחה סובייקטיבית. שהרי לא יעלה על הדעת כי כל אימת שניפגע טוען כי ארע לו ארוע חריג בעבודתו, מבלי שיש לטענה זו תימוכין בראיות אובייקטיביות חיצוניות, תיתקבל טענתו וימונה מומחה רפואי. הכללים להכרה בארוע בעבודתו של נפגע כארוע חריג פורטו בפסק הדין בעיניין סידה שניתן זה לא מכבר ( עב"ל 502/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 21.10.2010), כך:

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הנה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו' ".

לאחר סיומה של מסכת ראיות המליץ בית הדין על מינויו של מומחה לקרדיולוגיה שיחווה דעתו בשאלות הקשר הסיבתי, וזאת בהחלטה מפורטת ביחס לעדויות שנשמעו.

...

לאור כל האמור לעיל, יש למנות מומחה לקרדיולוגיה שיחווה דעתו בסוגיית הקשר הסיבתי.

מכל האמור לעיל עולה, כי גירסת התובע לפיה ביצע עבודה חריגה נותרה איתנה והוכחה ע"י עדותו המהימנה וכן ע"י עדויות וראיות נוספות.