חוות דעת על צלקת בולטת מכערת במצח

אך בהמשך ולאור הערת בית המשפט, צרף התובע את חוות דעתו של פרופ' עטר מיום 22.12.16, הנסמכת על בדיקת התובע מיום 26.07.10 ובגדרה נקבעה נכות בת 20% בגין צלקות בולטות ומכערות בצד הימני במצח.

חרף הבחנה זו בין מקור הצלקות, חוות דעת האורתופד מתייחסת לצלקות במצח בלבד ומכאן שנשמט הבסיס לשימוש בה לביסוס ניזקי התאונה דנן ובית המשפט העיר מפורשות לגבי כשל זה כבר בהחלטתו מיום 23.1.17.

...

פרופ' עטר אף מציין מפורשות כי על מנת להידרש לתלונות נוספות מצד התובע, יש לפנות למומחים אחרים, אולם התובע לא עשה כן והסתפק בחוות דעת זו. לטענת הנתבע, דינה של תביעה זו להידחות על הסף מחמת התיישנות.

דיון והכרעה: בראשית הדברים אציין כי דין טענת הנתבע להתיישנות התביעה, להידחות וזאת נוכח הוראת סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח -1958 לפיה: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". בענייננו, עסקינן בתאונה מיום 05.03.09.

בסופו של דבר, אי ההכרה בטופס נעוצה בעיקר בהתרשמות שזה לא שיקף את המציאות.

שנית, לא ניתן שלא לציין כי בית המשפט מצא עצמו נדרש להעיר לתובע לא אחת בשל התנהלותו (ולעיתים על חוסר מעש של שני הצדדים) שהכבידה על ניהול ההליך.

התובע משיקוליו לא עשה כן. פועל יוצא מכל האמור - התביעה נדחית.

ד"ר מוריס טופז, מומחה לכירורגיה פלאסטית, אסתטית ומשחזרת, סקר את תלונותיה של התובעת לפיהן הצלקות שנותרו בפניה מכערות ומגבילות בתיפקוד ופרט את הממצאים בבדיקתו לפיהם סובלת התובעת מצלקות כדלקמן: · צלקת בקרקפת באיזור פרייטאלי מימין, באורך 2 ס"מ וברוחב של כ- 3 מ"מ. בהירה, שטוחה, חסרת שיעור; · צלקת במרכז המצח מימין אנכית מעל הגבה באורך 3 ס"מ וברוחב של כ- 4 מ"מ, עדינה שטוחה, אינה מקובעת לרקמות שמתחתיה, גוון הצלקת מעט כהה ביחס לגוון העור סביבה, מודגשת ביתר שאת בעת הרמת המצח; · צלקת קשתית עדינה בזוית חיצונית על הגבה השמאלית, הצלקת באורך של כ- 8 מ"מ, עדינה ביותר וקשה להבחין בה; · צלקת רוחבית בקפל ה- NL משמאל באורך של 1 ס"מ דקה ועדינה, גוון הצלקת כגוון העור סביבה, אינה מקובעת לרקמות העמוקות; · צלקת רוחבית בחלק התחתון של הלחי משמאל באורך של כ- 5 מ"מ וברוחב של כ- 1 מ"מ, בולטת בפיגמנטציה אדומה ביחס לגוון העור סביבה, ללא קיבוע לרקמות העמוקות; · צלקת מתחת לסנטר מימין באורך של כ- 8 מ"מ ברוחב של כ- 3 מ"מ, בעלת פיגמנטציה כהה ביחס לגוון העור סביבה, אינה מקובעת לרקמות העמוקות; · צלקת מתלה מתחת לשפה התחתונה באורך של כ- 4 מ"מ, קצה המתלה בולט מעל לפני העור.

המומחה היתייחס בחוות דעתו לכך, שהפגיעה בתאונת הדרכים גרמה לצלקות רבות בפניה של התובעת, אשר בלטו לעין במידה ניכרת מיד לאחר הפציעה ובמהלך השלבים הראשנים לריפוי במשך כשנה.

ד"ר הורוביץ, עמד בחוות דעתו על כך, שבעקבות תאונת הדרכים סבלה התובעת משברים בלסת התחתונה ובכותרות השיניים החותכות בלסת העליונה, אושפזה בבית החולים שם הוחלט על טפול שמרני, התובעת עברה שיחזור של השברים בכותרות השיניים.

אכן התובעת לא ביצעה עד כה, בחלוף שמונה שנים מאז התאונה טיפולים לשפור הצלקות, ואף התייחסה בתצהירה לכך שבהתאם לחוות הדעת מצבה הוא קבוע וחמור במובן שאין כימעט אפקטיביות לטפול אותו תעשה (סעיף 66 לתצהיר).

...

באשר לנכות בתחום האורתופדי, כאשר המדובר בקטינה שלפניה שנות עבודה רבות, ובפגיעה אמנם קלה בשני מישורי תנועה בעמוד שדרה מותני, אני סבורה שיש להעניק לנכות זו משמעות תפקודית מלאה.

סוף דבר לאור כל האמור עד כאן, מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי השתכרות בעבר בתוספת פנסיה - 70,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 715,933 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

נכות צמיתה בשיעור 10% בגין טינטון תמידי ו- 10% נוספים בגין לקוי שמיעה, בהתאם לחוות דעת מומחה מיום 15.3.13, שנערכה ע"י ד"ר מוחמד חביבאללה, מומחה בתחום א.א.ג. נכות צמיתה בשיעור 15% בגין צלקות בולטות ומכוערות בפנים משמאל ו- 5% נכות נוספת בגין עוות בצורת האוזן השמאלית, בהתאם לחוות דעת מומחה מיום 3.4.13, שנערכה ע"י ד"ר עזיז שופאני, מומחה לכירורגיה פלאסטית.

לחלופין, מפנה הנתבעת לחוות דעת נוירולוגית מטעמה, שנערכה ביום 13.4.12 ע"י ד"ר בועז ווולר, ולפיה נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בשל חולשה של שריר המצח משמאל.

...

פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד: כפי שציינתי לעיל, נראה לי צודק וסביר לקבוע כי פגיעתו התפקודית של התובע הינה 10%.

ראש נזק זה לא הוכח באופן פרטני, אך נראה לי נכון וצודק לפסוק לתובע על דרך האומדנה בגין העבר והעתיד סך של 10,000 ₪.

סוף דבר: אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 416,250 ₪.

אדרבא – ניתן היה לצפות מהנתבעת שתוכיח מה היו התנאים בגדרם סיפקה את טיול הג'יפים – האם חילקה עלון אחר לעובדים? האם הבהירה שהעלון שחולק אינו על דעתה ולא משקף את התחייבויותיה? האם העמידה את התובעים על כך שבגדר טיול הג'יפים הם מופקרים לגורלם ולכל מה שאירע? לו הייתה מוכיחה הנתבעת שעשתה משהו מבין הדברים הנדרשים בנסיבות, אזי ניתן היה לשקול את טענותיה אך הנתבעת לא הוכיחה דבר.

מצבו הרפואי של התובע-1 בתחום פה ולסת התובע-1 הגיש בתחום זה את חוות הדעת ד"ר י. הורוביץ ז"ל. ד"ר הורביץ בדק את התובע בתאריך 27/3/12, סקר את מצבו לאחר התאונה וקבע שהתובע סובל מ- 10% נכות בגין הפרעה בסימטריה של הפנים ומפתח העיניים והצלקות שנותרו, 5% בגין פגיעה בעצב הפציאלי, 10% בגין הפרעה בתחושת עור הפנים, הריריות, החניכיים והשיניים במקסילה משמאל ו- 10% בגין הפרעה למערכת הלעיסה כולל הפרעה בשיחזור המקסילה משמאל והסגר משמאל.

הצלקת בלחי השמאלית אינה בולטת ומכערת צבע העור באיזור בהיר יותר.

המומחה קבע שלא נמצאה הפרעה מוטורית בשרירי הפנים והמצח הקשורה לפגיעה בעצב הקרניאלי מס' VII.

...

בשים לב למכלול הנסיבות, לרבות הניתוח שעבר התובע, טיפולי הפיזיותרפיה וההנחה שבתקופה לאחר התאונה יכול וסבל אובדן כושר עבודה חלקי, אני סבורה שנכון לפסוק לו סכום גלובלי בשיעור של 24,000 ₪, המבטא את הפיצוי ההולם בגין הפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת, ובשים לב לפיצוי סביר שיכל היה לקבל ולשערוך המתבקש מחלוף הזמן.

סוף דבר דינה של התביעה להתקבל, לאחר שהוכח שהנתבעת הפרה התחייבות שניתנה לתובעים בנוגע לקיומו של ביטוח מלא בטיול הג'יפים, הבטחה שלא מולאה.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות ואחר כל האמור לעיל, אני קובעת שהנתבעת תשלם לתובע-1, סך של 50,000 ₪ ולתובע-2, סך של 24,000 ₪, כאשר התובעים זכאים להחזר הוצאות ניהול ההליך, דהיינו לשכר המומחים מטעמם והמומחים מטעם בית המשפט שנתנו חוות דעת בתיק כמו גם לשכר המומחים והעדים כפי שנפסק, החזר אגרה כפי ששולמה הכל בצירוף ריבית והצמדה ממועד התשלום וכן לשכר טרחה בשיעור של 23.4% מן הסכום שנפסק.

המומחה ציין בחוות דעתו כי לתובע תלונות על צלקת במצח ימין, הבולטת יותר בזמן תנועות המצח, ועל תחושת אילחוש מעל הצלקת.

בהתאם לחוות דעתו, לתובע צלקת בולטת לעין במצח מימין בגודל 23*2 מ"מ. נקבע, כי מדובר בצלקת בולטת, גלויה ונראית לעין, העונה להגדרה של "צלקת מכערת". כן נקבע כי מדובר בצלקת בוגרת ויציבה, אשר אינה צפויה להשתפר.

בכתב התביעה טען התובע כי הוא "סובל מצלקת מכערת המתבטאת בכאבים, ברגישות במגע ובשינוי מזג האויר, כשכאבים אלה הינם בעל השפעה מכרעת על יכולת תיפקודו, מראהו, במיועד נוכח גילו הצעיר של התובע" (סעיף 18 לכתב התביעה), וכי "בעקבות התאונה איבד את הנוחות, שמחת החיים והרווחה הגופנית" (בסעיף 27) אך לא תמך טענות אלה בראיה כלשהיא מטעמו, גם לא בחוות-הדעת שהוגשה מטעמו.

...

אמנם, חלוף הזמן הוביל את המומחים למסקנה לפיה מדובר בצלקת קבועה שמראה אינו צפוי להשתפר, אך לא תועדו תלונות על היבטים תפקודיים שנפגעו בעקבותיה, לא בחומר הרפואי שצורף ולא בחוות דעת שלושת המומחים שהוצגו בנדון.

לאור האמור, המסקנה היא כי התובע אינו זכאי לפיצוי בנסיבות המקרה ועל פי תנאי הפוליסה, ועל כן אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

התביעה נדחית אפוא.