חוות דעת מומחים חובה בתביעת רשלנות רפואית

באשר לטענה כי היה על התובעת לצרף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, אני מקבלת במלואן את טענות הנתבעים בעיניין זה, כי לאור עילת התביעה ברשלנות רפואית, חלה על התובעת חובה לתמוך את טענותיה בחוות דעת.

אני דוחה את טענת התובעת כי משלא טענה לנכות צמיתה, לא חלה חובה להגיש חוות דעת, שכן לשון תקנה 127 קובעת כי "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין...". ודוק: בתקנה נאמר "עניין שברפואה", משמע, התקנה אינה מסייגת את עצמה למקרים בהם נטען לנכות, והיא חלה על כל טענה שהיא "עניין שברפואה". בהנתן כי עיקר טענת התובעת בכתב התביעה הייתה כי האיבחון בדבר צליאק היה שגוי (ובשל כך נגרמו לה הוצאות כלכליות), הרי שמדובר בטענה שברפואה.

...

משאלו הם פני הדברים, ועל אף שסעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני, נחה דעתי כי בנסיבות (בהן לא ברורה עילת התביעה, כתב התביעה לא נתמך בראיות הן במישור האחריות והן במישור הנזק) דין התביעה להימחק על הסף.

לסיכום אני מורה על מחיקת התביעה.

לפנים משורת הדין, אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

התובע טען בתצהירו כי לצורך הגשת תביעת רשלנות רפואית חובה לצרף לה חוות דעת רפואית התומכת בטענות התביעה.

תקנה 127 לתקנות סד"א-1984 קובעת: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – חוות דעת);" הנתבעת לא סתרה את טענת התובע כי הוצעו לה מספר מומחים רפואיים למתן חוות הדעת הנדרשת והיא סירבה לכולם.

...

הנתבעת לא העלתה עילת הגנה זו בהתנגדות לביצוע שהגישה ולכן אין מנוס אלא מלקבוע כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת והנני מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק הוצאה לפועל 507149-04-17 כסדרם בתום 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי ב"כ הנתבעת ובהעדר תשלום.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,500 ₪.

ההחלטה ניתנה בבקשה 4, שהגיש המבקש כאן בהליך ובה עתר לפטור אותו בשלב זה (מועד הגשת הבקשה 8.11.2021) מחובת הגשת חוות דעת מומחה, משום: העידר יכולת להשיג חוות דעת מומחה משום שמומחים אליהם פנה המבקש סירבו לתת חוות דעת בהסתמך על תוצאות סריקה שבוצעו למבקש במכשיר , ושהיו תקינות.

גם כיום קיימת על פי התקנות החדשות חובה גורפת לצרף חוות דעת לכתב הטענות, ויש אפשרות במקרים חריגים ונדירים המצדיקים זאת ליתן פטור מחובה זו. במקרה דנן לא הוכחו טעמים המצדיקים מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית משום: I עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזק גוף שניגרם ברשלנות רפואית, ואין הבדל אם הרשלנות הרפואית הייתה בקבלת טפול ברפואה קונבנציונאלית או לא קונבנציונאלית.

...

משכך ובהעדר טענה לחוסר יכולת כלכלית ובהעדר הוכחה כי נבצר מהמבקש להמציא חוות דעת בעניין היקף הנזק הרפואי, דין בקשתו למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית להידחות.

לאור האמור לעיל ומנימוקי ב"כ המשיב בתגובתו, אני סבורה כי החלטת בית המשפט קמא נכונה, סבירה ומנומקת ואין להתערב בה. סיכום: אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪, אשר ישולמו למשיב באמצעות בא כוחו מכספים שהופקדו, והיתרה תושב למבקש.

זאת, בין השאר, משום שהמערערת קיבלה את מלוא ההסברים הנדרשים ביחס לבדיקות נוספות שניתן לבצע; משום שתוצאות הבדיקות שנערכו היו תקינות; ובשים לב לחוזר משרד הבריאות שהיה רלוואנטי באותה עת. בית המשפט המחוזי, בפסק-דין מפורט ומנומק היטב, דחה את תביעת המערערים, וקבע כי לא הוכחה התרשלות מצד רופאי המשיבה.

כמו כן, בית המשפט המחוזי אימץ את חוות דעת המומחה מטעם המשיבה, שלפיה לא הייתה חובה לבדוק את עורף העובר בשלב סקירת המערכות המאוחרת, ואף לא חובה להפנות את המערערת לבדיקות נוספות בשלבים מוקדמים יותר של ההיריון; וקבע כי לא היו אינדיקאציות רפואיות שחייבו את רופאי המשיבה לנהוג באופן שונה מזה שנהגו.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ושמענו את טיעוניהם בדיון שהתקיים לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אין להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

זאת, מששוכנענו כי אין מקום להתערב בממצאי העובדה שנקבעו בפסק-הדין; כי ממצאים אלו תומכים במסקנותיו המשפטיות; וכי לא נפלה בו טעות שבחוק.

בנסיבות אלו, לא שוכנענו כי ענייננו בא בגדר המקרים החריגים, שבהם תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שקבעה הערכאה הדיונית, או בהחלטה להעדיף חוות דעת רפואית אחת על פני רעותה, ועל כן, דין הערעור להידחות.

לנוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור ומאמצים את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי על נימוקיו, לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

ודוק: בתביעת ניזקי גוף בגדרה התובע מסתפק אך ורק בנזק בלתי ממוני, אין בהכרח חובה לצרף חוות דעת רפואית.

בין היתר, בית המשפט המחוזי עמד על כך שאין חולק כי מדובר בתביעת רשלנות רפואית בגין "נזקים חמורים מאוד" שנגרמו לכאורה למבקש בהיותו כבן שנתיים בלבד; כי מכתב התביעה עולות טענות רבות בדבר שורת מעשים רשלניים, לכאורה, מצד הצוות הרפואי של המשיבה, הדורשות ביסוס בחוות דעת מומחה ברפואה; וכי מאחר שאין חולק שהשבר לא נגרם במהלך הטיפול, מתחדד עוד יותר הצורך בחוות דעת שתצביע גם על קשר סיבתי, דהיינו, על כך שהנזקים נגרמו דוקא כתוצאה מההתרשלות הנטענת, ולא כתוצאה מהשבר עצמו וללא קשר לאופן הטיפול אצל המשיבה.

...

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובתוך כך דחה את טענותיו ולפיהן בנסיבות המקרה הוא כלל אינו מחויב בהגשת חוות דעת.

האישור הרפואי מאת פרופ' נרובאי אינו בגדר חוות דעת מומחה, ולא ערוך כחוות דעת מומחה, ולא שוכנעתי כי התקיימו אותן "נסיבות ייחודיות" עליהן הצביע המבקש המצדיקות לחרוג מן הכלל בעניינו, ולפטור אותו מלצרף חוות דעת רפואית.

סופו של דבר, שלא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין קמא, לא כל שכן פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה במסגרת "גלגול שלישי", ודין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.