חוות דעת מומחה רפואי בעניין ירידת שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש

ביום 22.6.2020 לאחר קבלת מסמכים רפואיים נוספים, ניתנה חוות דעת המומחה בה נקבע כדלקמן: "נשלחו אלי בדיקות שמיעה מרובות. 8 הבדיקות המוקדמות בוצעו במרפאה לרפואה תעסוקתית של חברת החשמל לישראל בכע"מ ומכסות את תקופת עבודתו של מר שיפרין מתחילת עבודתו בשנת 1994 ועד שנת 2015. אמנם בדיקות אלה אינן בתוקף עבור מוסדות משפטיים אולם ניתן להתרשם מירידת שמיעה הדרגתית, יותר בתדירויות הגבוהות, כמצופה מירידת שמיעה עקב חשיפה כרונית לרעש מזיק.

בהיתחשב בתשובותיך לשאלות דלעיל וכן בכל הנתונים בתיק וקביעותיך בחוות דעתך מיום 21.6.20 לרבות: * העובדה כי התובע היה חשוף לרעש מזיק באופן רציף ומתמשך לאורך כל שנות עבודתו הרבות משנת 1994 ואילך (ראה סע' 4 לעובדות המוסכמות); * קביעתך כי "ניתן להתרשם מירידת שמיעה הדרגתית, יותר בתדירויות הגבוהות, כמצופה מירידת שמיעה עקב חשיפה כרונית לרעש מזיק" וכי "התפתחות צורת האודיוגרמה לאורך השנים מתאימה לתהליך של חשיפה ממושכת לרעש מזיק"; * קביעתך כי גם הבדיקה מיום 5.10.16 הנה "אינדיקאטור חיובי" וכי היא "מתאימה לכתוב בסע' 84 א (1) ו – (2)". נוכח כל אלו: האם נכון יהא לומר כי קיימת סבירות של למעלה מ – 50% לכך שתנאי העבודה של התובע בחשיפה לרעש מזיק באופן רציף ומתמשך לאורך שנים רבות כאמור- מהוים גורם שתרם במידה כזו או אחרת להתפתחות ליקוי השמיעה? דהיינו – שסביר יותר לקבוע כי תנאי העבודה כאמור השפיעו במידה כזו או אחרת על הופעת הליקוי – מאשר האפשרות ההפוכה ולפיה תנאי העבודה לא השפיעו כלל? האם נכון יהא לומר כי לתנאי העבודה הללו יש השפעה של לפחות 20% על ליקוי השמיעה, ביחס לכל הגורמים האחרים האפשריים (ככל וישנם כאלו)? בהתייחס לטינטון: תשומת לבך כי התביעה הוגשה לביטוח הלאומי ביום 13.6.17 : האם נכון שהתובע התלונן על טינטון בכל סיכומי הביקור אצל רופא א.א.ג מהתאריכים הבאים (שקדמו להגשת התביעה לביטוח הלאומי) : 14.12.16, 1.2.17 , 19.4.17? האם נכון שגם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 27.12.16 (חתומה על ידי רופא תעסוקתי) נרשם "ירידה בשמיעה וצפצופים". 10 האם נכון שגם במסגרת בדיקת השמיעה מיום 28.3.17 צוין "מדווח על ירידת שמיעה וטינטון קבוע דו"צ מזה שנה וחצי"? האם נכון שהעובדה כי בבדיקת הערכת הטינטון מיום 28.3.17 צוין בפרק "סיכום והמלצות" כי "הנבדק חש את הטינטון והיה עיקבי לכל אורך המבחן" – מעידה על אמינותו של התובע בבדיקה ועל אמינות הבדיקה? האם נכון שכושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו- 4,000 מחזורים לשנייה) פחת בממוצע בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?".

בבדיקת השמיעה מן ה – 10.11.2016, המכון אודיומדיק , בהערות כלליות בתחתית הדף נרשם: "ידועה ירידה בשמיעה, חש החמרה, סובל מטינטון ואטימות באה והולכת דו"צ". באשר לבדיקת השמיעה מתאריך 28.3.2017 במכון הדים אכן נרשם: "מדווח על ירידת שמיעה וטינטון קבוע מזה כשנה וחצי". תשובה חיובית.

עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי בנגוד לעמדת הנתבע , המומחה היתייחס למחלות מהן סובל התובע והבהיר באופן מפורש כי טרם ניתקל בחולה הסובל מיתר לחץ דם וכולסטרול גבוהה , אשר שמיעתו נפגעה כתוצאה ממחלות אלו כך שניתן לייחס את הפגיעה בשמיעה למחלות הרקע ולא לרעש המזיק אליו נחשף בעבודתו.

...

מדובר בחוות דעת הלוקה בחסר אשר אינה עולה בקנה אחד עם הספרות הרפואית לפיכך, אין להתבסס על קביעות המומחה ויש לדחות את התביעה ולחלופין לאפשר העברת שאלות נוספות או מינוי מומחה אחר.

סוף דבר לאור כל המקובץ, בשם לב לקביעות המומחה בחוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאתי מקום לדחות את קביעות המומחה המבוססות על עובדות המקרה והתיעוד הרפואי אשר הועבר אליו.

בהתאם לכך, דין התביעה להתקבל.

בהחלטה מיום 14.12.19 מונה ד"ר קובי שיף, אורתופד מומחה, לשמש כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה הרפואי או המומחה), לשם מתן חוות דעת בשאלה האם הליקוי ממנו סובלת התובעת בקרסולה נגרם כתוצאה מתאונת העבודה מיום 6.11.17.

בעיניין עב"ל (ארצי) 631/06 נוגה אבולוף - המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.11.07), שעניינו פגיעה בשמיעה, קבע המומחה במפורש כי המבוטחת סובלת מליקוי שמיעה שעיקרו אינו תוצאה של חשיפה לרעש, אולם סייג והוסיף כי יתכן שהרעש בעבודתה של המערערת השפיע על הירידה בשמיעתה במידה מועטה, וכן כי יתכן כי מדובר בהשפעה מועטה בצורה של פגיעות זעירות.

...

" ביום 8.3.20 הגיש הנתבע בקשה להפנות למומחה הרפואי שאלות הבהרה, ובהחלטה מיום 16.3.20 נעתר בית הדין לבקשה.

עיקר טענות הצדדים לטענת התובעת, דין התביעה להתקבל על יסוד חוות הדעת של המומחה הרפואי.

מנגד טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות.

סיווג "כיוון ההסתייגות" חשובה, כפי שהובהר בעניין מוניס (ההדגשות במקור – ד.ח.ז): "אם במקרה קונקרטי משתכנע בית הדין כי בפניו חוות דעת, הקובעת קיומו של קשר סיבתי באופן חד משמעי, אזי גם אם מופיעים בה ביטויי זהירות, לא יגרע הדבר מן המסקנה ביחס לקיומו של קשר סיבתי. עם זאת, ככל שחוות הדעת אינה חד משמעית, ומקל וחומר כאשר היא שוללת קיומו של קשר סיבתי, כי אז אמירה דוגמת "לא ניתן לשלול" הינה הבעת זהירות מן הכיוון ההפוך, שכל מטרתה לומר כי המומחה, הגם שלא מצא קיומו של קשר סיבתי, אינו יכול לשלול זאת באופן מוחלט.

" נוכח כל האמור, ומשקביעות המומחה הן קביעות רפואיות, הנסמכות על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, בשים לב לתשתית העובדתית שהועברה לעיונו, והעומדות במבחן ההיגיון והסבירות – לא מצאתי הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי, ומשכך, דין התביעה להתקבל.

סוף דבר על בסיס חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת.

תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה: (1)   המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2)  כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3)  הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א)   היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב)   היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

לצורך ההכרה, על התובע להוכיח קיום של חשיפה לרעש מזיק, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור; וכן כי התביעה הוגשה תוך 12 חודשים מהיום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית (או מהיום של הקביעה של הועדה הרפואית לגבי ירידה בשמיעה, שאינו רלוואנטי במקרה זה).

התובע ביקש תחילה להגיש חוות דעת של מומחה, מר משה ויצמן, אך לאחר מכן – בשל סיבות כלכליות – ויתר על הגשתה.

ככל שלא עמד התובע בנטל זה אין מקום למינוי מומחה רפואי, ובפרט משום שאין ולו ראשית ראיה לפני בית הדין בדבר חשיפת התובע לרעש מזיק בעבודותיו הנ"ל. כפי שיפורט להלן, התובע אכן לא הוכיח חשיפה לרעש מזיק כנדרש.

...

עקב זאת דין התביעה להידחות.

נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

] סעיף 18 מיפרט את האפשרות למנות מומחה אחר ומבהיר כי: "בית הדין רשאי, בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים, להורות על מינוי מומחה אחר. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה וכי בית הדין לא יזדקק לחוות דעתו של המומחה הראשון". עיון בחוות הדעת וכן בחוות הדעת המשלימה מלמד כי תשובות המומחה נשענות על החומר הרפואי בעיניינו של התובע, והן ברורות ומנומקות.

בחוות הדעת הראשונה ציין המומחה כי "פנייתו של התובע לביטוח הלאומי נדחתה כיוון שלדעת הועדה הרפואית ליקוי השמיעה (אשר אכן קיים) אינו נובע מחשיפה לרעש אלא ממצב תחלואי. לא ברור לי מהו מצב תחלואי זה ומה כיוונה הועדה, אך ההסבר היחיד שנראה לי הוא חבלת ראש בצעירותו אשר גרמה לו לירידה בשמיעה ויותר באוזן אחת (השמאלית) או שהכוונה לירידה בשמיעה בשל גיל". המומחה לא קבע כי ליקוי השמיעה נובע בהכרח מחבלת ראש אלא שלדעתו ככל שהוא נובע ממצב תחלואי, הרי שחבלת ראש עשויה להיות הסבר אחד, כמו גם גיל.

בחוות דעתו המשלימה היתייחס לכך המומחה בשנית והבהיר כי "התייחסתי לחבלת הראש כאפשרות אחת לסיבה לירידה מסוימת בשמיעה. יכולות גם להיות סיבות רבות אחרות ומחבר השאלה מופנה לספרות העדכנית בנושא". בהמשך השיב כי "הדיון איננו על חבלת הראש אלא על ליקוי שמיעה בשל חשיפה לרעש. חבלת ראש איננה חייבת לגרום לטינטון (וגם לא בהכרח ירידה בשמיעה). מה שחשוב לדיון הנוכחי היא השאלה אם לתובע נגרם ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש או ממצב תחלואי אחר אותו יש לברר במקום אחר". לזו האחרונה השיב המומחה בשלילה, קרי קבע כי לתובע לא נגרם ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש.

...

לסיכום, מדובר באדם אשר סובל מליקוי שמיעה דו"צ עם שקע ב4000 הרץ בבדיקת השמיעה האחרונה.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

ההכרה כאמור נעשתה לאור חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין - ד"ר מיכאל בייזר (להלן: המומחה) לפיה ליקוי השמיעה הוא תוצאה החשיפה לרעש מזיק בעבודה וכי המשיב אינו סובל מטינטון תמידי.

איננו סבורים כי ניתן לבסס קביעה שכזו, בודאי כאשר לא הוצגה לבית הדין חוות דעת רפואית ממנה ניתן להסיק כי ייתכן שמי שסובל מטינטון תמידי בשתי האוזניים לא ישמע את הטינטון באחת האזניים במהלך בדיקת שמיעה.

בשולי הדברים נציין שכלל לא הופנתה למומחה שאלה מפורשת בנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין הטינטון לבין החשיפה לרעש.

יובהר כי מצאנו קושי בקבלת התביעה מבלי שלפני בית הדין האיזורי מונחת חוות דעת רפואית התומכת בה. אכן לא המומחה הרפואי הוא הקובע גם בשאלות רפואיות, אולם שעה שהעניין הרפואי דורש מומחיות נידרש כי קביעות בית הדין יתבססו על חוות דעת מתאימה.

...

הערעור סב על ההכרה בטנטון שעה שהמומחה קבע כי המשיב לא סובל מטנטון תמידי בשתי אוזניו, ואף על פי כן, מצא בית הדין האזורי לקבוע כי המשיב סובל מטנטון שכזה.

מקובלת עלינו טענת המשיב כי חוות דעת המומחה בכל הקשור לטיב הטנטון מעוררת קשיים, לרבות לאור התייחסות המומחה לחוות דעתה של מומחית בית המשפט (להלן: המומחית) בתביעה הנזיקית אשר סברה כי להכיר ב- 10% נכות בגין טנטון – שלפי פריט הליקוי עניינם טנטון תמידי (לשלמות התמונה נציין כי חוות דעת המומחית הוצגה למומחה לראשונה במסגרת שאלת הבהרה מבית דין זה).

יובהר כי מצאנו קושי בקבלת התביעה מבלי שלפני בית הדין האזורי מונחת חוות דעת רפואית התומכת בה. אכן לא המומחה הרפואי הוא הקובע גם בשאלות רפואיות, אולם שעה שהעניין הרפואי דורש מומחיות נדרש כי קביעות בית הדין יתבססו על חוות דעת מתאימה.

לא מצאנו כי מקרה זו בא בגדר אותם מקרים מיוחדים בהם ניתן לקבוע בניגוד לחוות דעת רפואית ומבלי שמונחת חוות דעת רפואית תומכת.

סוף דבר – עניינו של המשיב יוחזר לבית הדין האזורי, אשר יורה כיצד לברר את המחלוקת אודות פירוש טיב תלונותיו של המשיב בנוגע לטנטון, כפי שקבלו ביטוי במסמכים הרפואיים.