חוות דעת מומחה על בסיס מידע שגוי

מחוות דעת המומחה, שצורפה כנספח 6 לבקשת האישור, עולה כי המשיבה מוסיפה למיץ הענבים "הטבעי" וליין האדום "המתוק" שהיא מייצרת, תוספות שונות בנגוד לדין.

היתנהלות המשיבה הובילה את המבקשת לקבלת החלטות על בסיס מידע שגוי ומטעה.

...

כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.

מסקנה זו בוססה על חוות דעת שחורי, בה צוין כי חוות דעת המומחה שרון הסתמכה על אומדנים שגויים, הן בהתייחס להנחות הבסיס, הן בהתייחס לנתונים עליה היא התבססה.

כך עשה המבקש אף במקרה דנן – המבקש צירף חוות דעת משלימה בה תיקן המומחה שרון את הערכותיו על בסיס מידע שהיתקבל מהמשיבה בחוות הדעת והסיק כי עדיין מדובר בתימחור מופרז.

...

הגם שאין במסמכים אלה נתונים לגבי עלות הרשת התוספתית לערוץ בודד ולגבי עלות הרשת התוספתית ביחס לערוץ הספציפי מושא התובענה, נראה כי מאחר שהמנגנון לחישוב דמי המעבר השתנה כליל מהמנגנון שהיה קיים עד 1.1.15, עליו התבססה חוות דעת מומחה המבקש, מן הראוי להיעתר לבקשת הגילוי של המודל מבוסס העלויות, שכן יכול ותהיה לו רלבנטיות לגבי חישוב עלויות הרשת התוספתיות בחוות הדעת.

אכן, ענין זה הוא בעל חשיבות בכל הנוגע לחישוב רכיב עלות הרשת התוספתית לצורך בחינת מופרזותו של המחיר, ולכן אני מורה על גילויים, אף זאת בכפוף לכללי הסודיות הנ"ל. אציין כי לא מצאתי בהגשת הבקשה פחות מ-30 יום ממשלוח הדרישה למשיבה עילה לדחותה על הסף, וגם לא בכך שמדובר בבקשת גילוי שנייה, והמבקש יכול היה לכלול את המסמכים המבוקשים במסגרת אותה בקשה.

מטעם זה, ומהטעם כי גם אם היו כאלה, אין להן רלוונטיות להוכחת עילת התמחור המופרז, אני דוחה את הבקשה ברכיב זה. סיכום בקשה מס' 24 – נדחית.

הנתבעים הדגישו, כי טענת התובעים, לפיה המומחה טעה שעה שלא הפחית משכרו הנורמאטיבי של נתבע מס' 1 30% בגין חלקיות המשרה, אינה נכונה, וכי הנתון המופיע בחוות-הדעת הוא לאחר הפחתה זו. הטענה לפיה בחרו התובעים, כך אליבא דנתבעים, שלא לחקור את המומחה בעיניין על-מנת לא להביכו אינה אמינה.

כאמור כבר לעיל, וכפי שפירטתי בפסקות 1-5, הוריתי על מינוי מומחה בהחלטתי מיום 10.03.2019, בשים-לב לכך שחוות-דעתם של המומחים מטעמם של הצדדים נערכו על- בסיס מידע חסר (פסקה 25 להחלטה), ונוכח העובדה, ש"עינינו הרואות כי חוות הדעת של שני הצדדים רצופות אי דיוקים מהותיים ואני מתקשה להסתמך עליהן בבואי לשום את שיעור הרווחים המגיע לתובעים ולהעריך את שיעור ריווחי החברה" (פסקה 27 להחלטה).

אפנה לדברים שנאמרו ב-ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ' מונטי רבי, 31.12.1988: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית משפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." וכן ב- ע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על-שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936: אין ממש אף בטענה כאילו בהחלטה לסמוך את ידיו על חוות-דעתו של פרופ' פייזר אצל בית-המשפט את סמכות ההכרעה בתביעה למומחה מטעמו.

...

על-יסוד כל האמור לעיל, אני מאמץ את חוות-דעתו של המומחה, וקובע, כי חלקם של תובעים מס' 1-2 ברווחי נתבעת מס' 2 הוא 22%, קרי, 1,751 אלף ₪.

עוד ובנוסף, סבורני, כי בשים-לב לכך שדיבידנד מחולק לבעל-מניות בחברה המחלקת ונוכח האמור בפסק-דיני החלקי מיום 31.05.2016, אין התובעים זכאים לחלק מן הדיבידנדים ששולמו לנתבע מס' 1, ואינני מורה על תיקון חלוקה זו. אני מחייב את הנתבעים יחד וכל אחד לחוד, בתשלום שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ש"ח (כולל מע"מ), וכן בהחזר של 6% מן האגרות ששילמו התובעים בהליכים שבענייננו.

כמו-כן אני מורה לנתבעים יחד ולכל אחד מהם לחוד להשיב לתובעים את מלוא הסכומים ששולמו למומחה.

כמו כן, נוכח תשובתו של המומחה, הפנה בית הדין את המומחה לעובדה שהופיעה בכתב המינוי, ובקש שבית הדין יבחן בשנית את קביעתו בחוות הדעת לפיה עולה מהרישום הרפואי שהוצג בפניו כי הברך לא היתה תקינה גם לפני המכה שקבל התובע מתפוח מוט הגרירה, ובהמשך את מסקנתו ביחס לחלק העקרי של מחלת התובע, זאת שעה שייתכן כי ההתייחסות לזמנים המופיעה במסמך הרפואי שהוצג בפני המומחה היא שגויה כנטען על ידי התובע.

לכן קביעתו של המומחה חרגה מהעובדות המוסכמות והוביל למסקנתו על סמך מידע מוטעה.

לטענתו, בתמצית, בקשת התובע חסרת הצדקה ובסיס משפטי; חוות דעתו של המומחה משיבה בבהירות לכל השאלות שנשאל, באופן מקצועי ומבוסס; המומחה הוא מהמומחים הותיקים, בעלי הניסיון העשיר ביותר, במתן חוות דעת לבית הדין, ומסקנותיו יש שהן תומכות בתובעים ויש שמסקנותיו שונות; עוד טוען הנתבע כי חוות דעת המומחה ברורה ומנומקת, איננה חורגת מהתשתית העובדתית והתובע לא הציג כל ביסוס לטענה כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה.

..בעיניין לב [עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב - המוסד לביטוח לאומי (13.02.2011)] קבע בית הדין הארצי כי יש לעדכן את הגדרת "אסכולה רפואית" הנוהגת ביחס לחוות דעת רפואיות בבתי הדין כמפורט להלן: "על כך יש להוסיף, כי גם דיעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להחשב כאסכולה עדכנית". באשר לנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית נפסק בעיניין איילון כי - "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מדעת המומחה שמונה - חובת הוכחתה. ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה אחרת המטיבה עם המבוטח יותר מהאסכולה הרפואית בה דוגל המומחה שמונה.

...

כמו כן, לא שוכנעתי כי המומחה מסר מסקנות סותרות בחוות הדעת ובתשובותיו לשאלות ההבהרה בכל הקשור לשאלת ההחמרה בכאביו של התובע בעקבות המכה שקיבל התובע ביום 24.6.16.

נוכח האמור, לא שוכנעתי כי יש הצדקה לפסילת חוות דעת המומחה הוא כי ישנה הצדקה למינוי מומחה רפואי נוסף.

סוף דבר נוכח הטעמים המפורטים לעיל הבקשה נדחית.

לעניין זה, מפנה התובעת לחוות דעת המומחה מטעמה, שם צוין כי "עומק הגרידה הגיע לשכבה הבסיסית החיונית של רירית הרחם ועד שריר הרחם, תוך כריתת חלק מאסיבי השריר ולפיכך נפגע קשות האנדומטריום". לדבריה, את תוצאת הניתוח יש לייחס לשימוש שנעשה על-ידי ד"ר הררי בקורטה גדולה לריקון תוכן הרחם.

הנתבעת האיצה בתובעת לבצע הפלה על בסיס מידע שגוי שמסרה לה, והתובעת ביצעה הפלה אף קודם שהצליחה להיוועץ בבעלה.

...

בעוד שבפסק הדין בעניין דעקה, שבו הוכר פיצוי זה לראשונה, העמיד בית המשפט את הפיצוי בראש נזק זה על 10,000 ₪, לאחר שקבע כי על הפיצוי להיות מוגבל בהיקפו, גם אם לא סמלי, בין היתר בשים לב לאופיו הסובייקטיבי, אשר מקשה על כימות ומדידה (שם, בעמ' 578, 583 לפסק הדין); בפסקי דין מאוחרים מצא בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעורים גבוהים בהרבה, אשר הגיעו בחלק מהמקרים אף למאות אלפי ₪ (ראו למשל ע"א 9936/07 בן דוד נ' ענטבי (22.2.2011) שם הועמד גובה הפיצוי על 250,000 ש"ח; ע"א 980/09 פלונית נגד פרופ' שלמה משיח (15.03.12) (300,000 ₪ לשני התובעים במצטבר); ע"א 169/15 פלוני נגד שירותי בריאות כללית-המרכז הרפואי סורוקה (25.04.17) (300,000 ₪); ת"א (רמ') 14770-12-15‏ ‏ פלונית נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא (3.2.2018) (150,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה והיעדר הסכמה מדעת); להרחבה ראו אסף יעקב ויוני לבני, "הקפיצה הגדולה – על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה", עיוני משפט לז 437 (2015)).

במקרה דנן, בשים לב לסיכון שהיה כרוך בגרידה (ואף התממש), למרכזיות הנושא מבחינתה של התובעת ולזיקתו הקרובה לליבת הזכות; ומנגד בשים לב לדחיפות שבה נדרשה הגרידה, להיעדרן של חלופות ולכך שהתובעת בכל זאת הוחתמה על טופס הסכמה – גם אם לא נכתב בו מלוא המידע, אני סבור כי על גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה לעמוד על 40,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.