במסגרת פרשת הראיות, שמעתי את עדותם וחקירתם של התובעים, של המומחה שוקר מטעם התובעים, של הנתבעים, של המומחים מטעמם, סיגורה ופורת, של העד מטעמם בסליאן ושל מומחה בית המשפט צבי רון.
כאן אני חוזר לחוות הדעת של המומחה רון, אשר קבע כי נוכח השברים ותיקונים ושאר האילוצים במדריגות הקיימות, כגון מיקום ברזל הזיון במדריגות הבטון וכו', אשר מנע ביצוע החורים במקום הנידרש לפי התקן, במרחק מספיק מקצה המדרגה, הרי שבסבירות גבוהה שלא תתאפשר קבלת מעקה שיעמוד בתקן (ת"י 1142) לגבי המשקל האופקי שהמעקה מסוגל לשאת.
בכל הנוגע לטענה שלפיה התובעים אחראים למחדל וזאת משהנתבעים בסה"כ קיבלו מהם הוראות לבצוע, הרי שטענה זו נסתרת בחוות דעת המומחה רון, אשר קבע כי הפרט שביצועו הנתבעים בפועל, שונה מהפרט שתוכנן וכך או אחרת, הנתבעים הם הגוף המקצועי האחראי על העבודה ולא התובעים, שהינם כאמור הדיוטות ועל כן על הנתבעים היה מוטל לוודא מראש שהעבודה אפשרית ולא לעבוד כמו "תוכי" לפי הוראות שקבלו כביכול מהתובעים או המפקח מטעמם.
גרסת הנתבעים שלפיה לא סוכם בדיוק איזה גוון מבוקש לקבל, אלא כי התובעים יאשרו את הגוון במהלך תהליך ההחלדה, מקבלת תמיכה מעדות התובעת עצמה, אשר ציינה בעדותה בעמ' 23 ש' 26, כי היא שלחה אל האדריכל מטעמה, שמקום מושבו בקייב, צילומים של הלוחות ושאלה אותו איזה צבע הוא רוצה לקבל.
...
לגבי המעקה שלא הותקן בסופו של דבר והמעקה החדש שהותקן לאחר מכן, גם אם הדבר ארך זמן נוסף מעבר לנדרש, הרי שבוצעו בבית עבודות רבות אחרות, כעולה מתצהיר התובעת ולא הוכח כי העיכוב בכניסת התובעים לבית נבע אך ורק מהעיכוב בהתקנת המעקה החדש.
סוף דבר
אשר על כן, התוצאה היא שהתובעים ישלמו לנתבעים 10,991 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל וזאת תוך 30 יום מהיום.
בהתחשב בתוצאה, לפיה התביעה נדחתה למעשה ואילו התביעה שכנגד התקבלה על סכום זניח יחסית וכן בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני סבור כי מן הדין ומן הצדק כי כל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה ומכאן שנדחה גם ראש הנזק של שכר טרחת עו"ד בתביעה שכנגד.
