חוות דעת לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דיעה כי דין הבקשה להיתקבל, ואבאר: מצאתי ממש בטענות הנתבעת כי לשם הוכחת עניין שברפואה, נידרש צירוף חוות דעת של מומחה רפואי לכתב הטענות, הן בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והן בהתאם לתקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אף בתקנה 130(א) לתקסד"א נקבע כי בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו בנוגע "לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין" – ומחלוקת זו תוגדר, ככלל, על-ידי כתבי טענותיהם של הצדדים, הנתמכים בחוות דעת רפואיות כדין (למעט במקרים בהם ניתן למי מבעלי הדין פטור מהגשת חוות דעת רפואית לפי תקנה 127 לתקסד"א, וראו: ע"א 10251/02 אפריים כץ - חמים וטעים נ' דואני [פורסם בנבו] (9.1.2003)).

...

ככל והתובע חפץ בשלב זה לשנות טענותיו, היה עליו לבקש רשותו בית המשפט במסגרת בקשה נוספת לתיקון כתב טענותיו בצירוף תצהיר, זאת לאחר שבית המשפט כבר נעתר לתיקון כזה ביום 9.9.21 וברי כי בשלב הנוכחי, לאחר חוות הדעת שהוגשו ובשלב בו מומחה בית המשפט צריך ליתן עמדתו אין להתיר זאת.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל, ואבאר: מצאתי ממש בטענות הנתבעת כי לשם הוכחת עניין שברפואה, נדרש צירוף חוות דעת של מומחה רפואי לכתב הטענות, הן בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 והן בהתאם לתקנה 87(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

סוף דבר: בקשת הנתבעת לפסילת מסמכים שהוגשו ע" התובע - מתקבלת.

הנתבעת טענה כי מאחר וחלק מטענות התובע הן עניין שברפואה היה עליו לצרף חוות דעת רפואית לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984.

...

מסקנתי היא, שלא זו בלבד שהתובע לא הוכיח התרחשות "תאונה", אלא שהוא לא הוכיח "אשפוז" בעקבות "התאונה". האם הוכח הסייג לו טוענת הנתבעת הנתבעת טענה עוד, כי גם אם יוכח כי מדובר באירוע ביטוחי, הרי קיימת "החרגה" המופיעה בפרק הסייגים לפוליסה (בנספח "גילוי נאות") ולפיו "המבטח לא יהיה אחראי על פי פוליסה זו בגין מקרה ביטוחי אם גורם ממשי לו היה מהלכו הרגיל של מצב רפואי קודם". לאחר שקבעתי את אשר קבעתי לעיל מתייתר הצורך לדון בשאלת התקיימות ההחרגה, אולם למעלה מן הצורך אציין, כי לו הייתה מוכחת "תאונה" ו"אשפוז עקב תאונה" – הייתי דוחה טענת הנתבעת ממספר נימוקים.

משלא עשתה הנתבעת כן, הרי לא הרימה היא את הנטל להוכחת טענתה זו. לסיכום, משלא הוכח כי התובע נפגע כתוצאה מ"תאונה" כהגדרתה בפוליסה ומשלא הוכח כי התובע אושפז "עקב תאונה", הרי לא מגיעים לו תגמולי ביטוח.

אני דוחה את התביעה אפוא.

תגובת המשיב 2 המשיב 2 בתגובתו טען שיש לסלק את בקשת המבקש על הסף משום שלפי סעיף 1(2) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשס"ט – 2009 לא תנתן רשות ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק, שכן המבקש נידרש לצרף את חוות הדעת לכתב תביעתו לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

...

תגובת המשיבים 1, 3 המשיבים 1, 3 סבורים שיש לדחות את הבקשה מאחר וחוות הדעת הוגשה בחלוף 3 שנים ממועד הגשת כתב התביעה ובחלוף תקופת ההתיישנות תוך שהמבקש לא ביקש את רשות בית המשפט להגיש את חוות הדעת וכן לא ביקש לתקן את כתב התביעה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ונספחיהם, שקלתי את טענות הצדדים ויישמתי את הוראות הדין הרלוונטיות הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות.

סוף דבר; בקשת רשות הערעור נדחית.

אף בתקנה 130(א) לתקסד"א נקבע כי בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו בנוגע "לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין" – ומחלוקת זו תוגדר, ככלל, על-ידי כתבי טענותיהם של הצדדים, הנתמכים בחוות דעת רפואיות כדין (למעט במקרים בהם ניתן למי מבעלי הדין פטור מהגשת חוות דעת רפואית לפי תקנה 127 לתקסד"א, וראו: ע"א 10251/02 אפריים כץ - חמים וטעים נ' דואני [פורסם בנבו] (9.1.2003)"

כפי שבית המשפט העליון מציים בעיניין פלונית הנ"ל, מלשון תקנה 88(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 עולה, שכאשר בית המשפט נידרש למינוי מומחה מטעמו, עליו לשקול בין היתר את סוג המחלוקת שבין בעלי הדין או שבין המומחים מטעם בעלי הדין.

כך למשל נקבע בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (פורסם בנבו, 5.12.06), פס' 14: "משהגישו הצדדים את חוות הדעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הוא, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ולא להיפך כפי שעולה מתקנה 132, שאם לא כן, אין לדבר סוף" זאת ועוד, בעניינינו צד ג' היה חלק מההסדר הדיוני למינויו של המומחה מטעם בית המשפט, ואף היה חלק מהליך שאלות ההבהרה למומחה.

...

כך למשל נקבע בבר"ע (חי') 731/06 חישולי כרמל בע"מ נ' קריאף (פורסם בנבו, 5.12.06), פס' 14: "משהגישו הצדדים את חוות הדעת מטעמם, ומשהוגשה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין הצדדים רשאים להוסיף ולהגיש חוות דעת נוספת מטעמם כדי לסתור את חוות דעתו של מומחה בית המשפט. סדר הדברים הוא, שמומחה בית המשפט מתייחס לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ולא להיפך כפי שעולה מתקנה 132, שאם לא כן, אין לדבר סוף" זאת ועוד, בענייננו צד ג' היה חלק מההסדר הדיוני למינויו של המומחה מטעם בית המשפט, ואף היה חלק מהליך שאלות ההבהרה למומחה.

סוף דבר בנסיבות הללו, ונוכח הפסיקה של בית המשפט העליון, אין מקום להגשתה של חוות דעת מטעם צד ג' לאחר שהומצאה חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

על כן הבקשה נדחית.

נדונה השאלה – מתי מיתקיים "טעם מיוחד" הפוטר את התובע מהגשת חוות דעת מומחה לכתב התביעה וזאת לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות הישנות").

...

בתיק קמא לא הוגשה בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ובית משפט קמא בפסק דינו הדגיש, כי גם לו היה מצרף התובע מלכתחילה חוות דעת ערוכות כדין בתחומים שונים – גם אז דין התביעה היה דחייה מחמת התיישנות (סעיף 22).

מכוח סמכותי לפי תקנה 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018, אני קובעת כי יש לדחות הערעור: א) הממצאים העובדתיים הרלבנטיים הם תאריכים שאינם שנויים במחלוקת ואין מקום להתערב בממצאים.

ב) הממצאים העובדתיים תומכים במסקנה המשפטית ולפיה התביעה התיישנה.