בפתח הדיון שהתקיים בעירעור ביום 4.7.21, בו נכחו הנתבעים (שהיו המערערים שם), השיב בא כוחם לשאלת בית המשפט כי הם "מסכימים למינוי מומחה לבדיקת אותנטיות החתימה על המסמך שעליו הסתמכה כבוד הרשמת (הוא מב/1 – הערת הח"מ) ומסכימים כי הקביעה בעיניין זה תכריע את התיק כולו, היינו את התביעה עצמה".
בדיון הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של החלטה אשר חלקה הרלוואנטי כדלקמן:
"(עוד) אנו מסכימים כי בגדר ההליך ת"א 10526-04-21 ימונה מומחה כתב יד וכי ככל שהקביעה תהיה כי המערערים (הם הנתבעים - הערת הח"מ) או מי מהם חתמו על המסמך שסומן מב/1, אזי התביעה תיתקבל וכי ככל שהקביעה תהיה שהם לא חתמו, אזי התביעה תידחה. ככל שלא ניתן יהיה לקבוע, אזי ימשך ההליך".
בהמשך להסכמה זו מונה עו"ד יונתן נפתלי כמומחה מטעם בית המשפט בתחום השוואת כתבי יד, וביום 24.11.21 התקבלה לתיק חוות דעתו, על פיה "קרוב מאוד לוודאי שחתימות המחלוקת נחתמו ע"י מר שרון כהן" (הוא הנתבע 2).
כפי שפורט לעיל, ההסדר הדיוני שקבל תוקף של החלטה במסגרת הליך העירעור, קבע במפורש כי התביעה תוכרע על סמך חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד, כך שככל שיתברר כי הנתבעים או מי מהם חתמו על המסמך המאשר לכאורה את כמות הדירות שהתובעת ביצעה בהן עבודות ניקיון במסגרת ההיתקשרות, הרי שהתביעה תיתקבל.
...
הנתבע 1 השיב לבקשה, וטען, כי נוכח העובדה שהמומחה קבע כי קרוב לוודאי שהחתימות אינן חתימותיו, לאור העובדה שהוא אישיות משפטית נפרדת מהנתבע 2, אשר חתם – לטענת הנתבע 1 – ללא ידיעתו ו/או הרשאתו, ומכיוון שלטענתו רק חתימתו שלו יכולה לחייבו, הרי שדין התביעה נגדו להידחות.
אף אין בידי להיעתר לבקשת הנתבע 2 לאפשר לו להגיש חוות דעת מטעמו, בקשה שמשמעותה למעשה ביטול ההסדר הדיוני, רק משום שתוצאותיו אינן לרוחו.
הנה כי כן, כמתחייב מן ההסדר הדיוני שקיבל תוקף של החלטה ושאין עילה לסטות ממנו, ומחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט - דין התביעה להתקבל.
סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה, ואני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סך של 105,000 ₪ (וזאת בנוסף לסך של 10,000 ₪ בהם חוייבו הנתבעים בפסק הדין החלקי שניתן ביום 11.5.21).