חוות דעת גרפולוגית בהליך בבית דין לעבודה

לטענת התובע, ההליך הנ"ל הסתיים במתן פסק דין בבית הדין האיזורי לעבודה בנצרת ובו התקבלה תביעת הנתבע כנגד העמותה.

לפי ההסכם, שכר הטירחה המוסכם הנו 20% מכל סכום שייפסק ע"י בית הדין לעבודה או ע"י כונס הנכסים בצרוף מע"מ. מנגד, הנתבע טען כי הדף הראשון של ההסכם שונה וכי בעת חתימת ההסכם הוא חתם על שני דפים ולא רק על הדף השני, ולפי המוסכם ביניהם שכר הטירחה הנו 10% מכל סכום אשר ייגבה בפועל.

להוכחת טענותיו בדבר אותנטיות הסכם שכר הטירחה, התובע צירף חוות דעת גרפולוגית של הגב' פנינה אריאלי (להלן: "המומחית").

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סיכומו של דבר, הוכח לפניי כי ההסכם שצורף על ידי התובע הוא הסכם אותנטי, ולכן הוא מחייב את הצדדים לו. לפי תנאי ההסכם, הטיפול שעל התובע היה לבצע הסתכם בהגשת תביעה נגד העמותה עד לפירוקה ע"י הכונס שיתמנה, ובגין טיפול זה זכאי התובע לשכר טרחה בשיעור של 20% ומע"מ מהסכום שייפסק בבית הדין לעבודה או מהסכום שיאושר בידי כונס הנכסים, ללא קשר לסכום שישולם בפועל.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 50,000 ש"ח. לסכום הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן כל סכום ששולם בגין אגרה.

הלכה היא, כי על צדדים להליך משפטי לגלות זה לזה את המסמכים הרלוואנטיים למחלוקת, על מנת להגשים את התכלית של גילוי האמת, עשיית צדק בהליך השפוטי וייעול הדיון מעצם נהולו "בקלפים גלויים". ראו: תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991; בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ. פרופ' עוז (14.5.2008); ע"ע (ארצי) 482/05 שלומי משיח – בנק לאומי לישראל בע"מ, (22.12.2005).

הכרעה- בכתב התשובה המתוקן טענה התובעת, כי אין מחלוקת כי הנתבע חתם על ההמחאות, אשר אף לא צורפו לחוות דעת הגרפולוג (ראו: סעיפים 167- 171 לכתב התשובה המתוקן).

...

הבקשה נדחית.

הבקשה נדחית.

הבקשה נדחית.

הוראות סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002 קובעות כי "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר מ-30 ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו... הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה הודעה על תנאי העבודה)". הוראות סעיף 5(ב)(1) לחוק קובעות: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו ביודעין, הודעה לעובד על תנאי העבודה בעניינים שבסעיף 2, בנגוד להוראות סעיף 1... רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן: פיצויים לדוגמה)". כאמור, התובע הצהיר כי המסמך שהוצג כהודעה לעובד ואשר נטען כי היא נושאת את חתימתו, זויף וכי הוא מעולם לא ראה ולא קיבל את המסמך (סעיף 2 לתצהיר).

אלא שבמקרה דנן, טענת הנתבעת אשר לוותה בניסיון להציג מיסמך שקרי, לפגוע בתובע ולהטעות את בית הדין, עובדה שהצריכה את התובע להידרש גם לחוות דעת גרפולוגית, ורק כאשר נתפסה הנתבעת בקלקלתה וחששה מהשלכות מעשיה, הואילה לחזור בה מטענתה, הביאה לפסיקת הפצוי המרבי המוטל בחוק בסך של 15,000 ₪.

...

ואולם, משהגעתי למסקנה כי פירוט הרכיבים בתלושים אינו משקף נכונה את הסכמות הצדדים, מצאתי לפסוק פיצוי ברכיב זה בסך של 3,000 ₪.

אחרית דבר על יסוד כל האמור תשלם הנתבעת לתובע כדלקמן: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪.

תביעות התובע לתשלום דמי כלכלה, פיצויי פיטורים מלאים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת– נדחות.

המערכת החוזית הנה בין הנתבע לצד השלישי עת האחרון היה לקוחו והתובעת איננה צד למערכת זו. ער אני לטענה של הצד השלישי בכתב הגנתו שבה הכחיש את חתימתו על הסכם שכר הטירחה, אך אני דוחה טענה זו ומקבל את עדותו של הנתבע, כי הצד השלישי חתם לטובתו על ייפוי כוח, על הסכם שכר טירחה וכן על התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה.

די בעיניין זה אם אפנה לדברים שאמר הצד השלישי בפני בית הדין לעבודה כפי שהם מתועדים בפרוטוקול הדיון מיום 13.12.20 (נספח טו לכתב ההגנה) בעיניין האיומים שקבל על חייו, וכאשר עומת בישיבת היום עם הדברים שאמר בפני בית הדין הוא בחר להצניע אותם ולצבוע אותם בגוון אחר שאינו מתיישב עם המתועד באותו הפרוטוקול.

הוא לא הציג דוגמאות חתימה ואף לא חוות דעת גרפולוגית כי החתימה אינה מעשה ידו.

...

במכלול השיקולים המנחים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 וכן אלה אשר הותוו בפסיקה הגעתי למסקנה כי אין לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע.

יחד עם זאת, הגעתי למסקנה, כי יש מקום לחייב את הנתבע בגין הוצאות הצד השלישי.

בשקלול כל האמור, אני מחייב את הנתבע בהוצאות הצד השלישי בסך של 5,000 ₪.

אשר להכרעתנו – בעיניין זרגזי[footnoteRef:5] סיכם בית הדין הארצי לעבודה את דרך יישום הכללים הראייתיים במקרים מעין אלה, לרבות מקרים שבהם חלוקים הצדדים בדבר מסירת הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמעומד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), ובעניינו – הסכם העבודה המהוה מעצם טיבו גם הודעה לעובד.

כמו כן, בעיניין זרגזי הפנה בית הדין הארצי לעבודה לפסיקת בית המשפט העליון בעיניין בנק הפועלים[footnoteRef:10] וציין, כי במקרים מעין אלה אכן קיימת אפשרות להעזר בחוות דעת גרפולוגית כאמצעי מותר, ולעיתים אף רצוי, אולם "בכך אין כדי להעביר לגרפולוג את כוח ההכרעה לעניין אמתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל – אם בכלל – יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק"[footnoteRef:11].

...

מנגד טוענת הנתבעת, כי דין התביעה להידחות במלואה בהיותה תביעת סרק, וזאת הן מאחר שהתובע חתם על הסכם עבודה ביום 1.9.2016, אשר עיגן את כל תנאי עבודתו כפי שהשתקפו גם בתלושי השכר שנמסרו לידיו, והן מאחר שהתובע אכן נדרש לביצוע שעות נוספות במסגרת עבודתו, ולכן גמול השעות הנוספות ששולם לו מבטא עבודה בשעות נוספות בפועל, להבדיל מרכיב פיקטיבי שנועד להקטין את השכר הקובע לחישוב זכויות.

סך פיצויי הפיטורים ששולמו לו גבוה יותר, ולכן יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. בדומה, אשר להפרשי ההפרשות לתגמולים, הרי שגם ברכיב זה טוען התובע להשלמה שמקורה בשכר קובע הכולל את הגמול הגלובאלי (ועל יסוד טענה זו בלבד[footnoteRef:24]), ולכן, משדחינו טענה זו, ואף בהתאם לחישובים שהציג התובע, יש לדחות את התביעה גם ברכיב זה. [24: בהתאם לסעיף 1.2 לכתב תביעה; לסעיף 19.1.2 לתצהיר התובע; וסעיף 21.1.2 לסיכומי התובע] לבסוף, משלא השתכנענו כי המעסיקה הפרה את חובתה מכוח חוק הודעה לעובד, וממילא היה התובע מודע לתנאי עבודתו ושכרו שהשתקפו באופן מהימן בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות שנערכו לו, הרי שלא השתכנענו כי התובע זכאי לפיצוי סטטוטורי מכוח חוק הודעה לעובדה, ובפרט משמדובר בפיצוי הנתון לשיקול דעתו של בית הדין.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות על כל רכיביה.

לפיכך, כאמור, התביעה נדחית.