חובת תשלום ערבות והארכת תוקפה

האמור לעיל הוא במישור היחסים שבין התובעת לנתבעת על פי הפוליסה, המחייבת היתרחשות ארוע בטוחי כתנאי לתשלום, להבדיל מחובתה של התובעת לשלם את סכום הערבות למשכ"ל כאשר נדרשה לעשות כן, לאחר שנמנעה להאריך את תוקף הערבות.

...

עורכת הדין ענבל ציינה, כאמור, כי היו למוקד נאמן כספים שהייתה צריכה לקבל מהעירייה והיו חילוקי דעות בנוגע לעמידה בהתחייבויות, אך היא עצמה אינה יכולה להעיד על כך. מסקנתי היא, כי לא הוכח על ידי התובעת שאירע אירועי ביטוחי כמשמעו בפוליסה.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 10,000₪.

עוד הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם השכירות על ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 70,200 ₪, כאשר תוקפה של הערבות יוארך על ידי השוכר בהתאם לתקופת השכירות.

לטענת המכללה, על אף האמור בהסכם השכירות ביחס לדמי השכירות, לקראת סוף שנת השכירות הראשונה סוכם בין המכללה לבין חברת מרשי בעל פה שכל השיקים שיימסרו יהיו ללא תוספת הפרישי הצמדה למדד, ועל כן שולם לחברת מרשי בשיקים שנמסרו דמי שכירות חודשיים בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד נטען כי על אף שבסעיף 16.01.1 נקבע שהתובעת תמציא ערבות בנקאית אוטונומית בסך 70,200 ₪ הרי שבסופו של יום סוכם בין המכללה לחברת מרשי על מתן ערבות כספית במזומן בסך של 60,000 ₪, אשר שולמו בשיקים ונפרעו וניתנו חשבוניות בהתאם.

משכך, סך חובה של המכללה בגין אי תשלום רכיבי התוספת בסך 3% וההצמדה למדד עומד על סך נומינלי של 26,189 ₪ ובתוספת הריבית הקבועה להסכם השכירות בסעיף 9.05 סך כולל של 33,034 ₪.

...

משכך, מצאתי לדחות את דרישתם לתשלום פיצוי בגין תוספת 3% והפרשי הצמדה למדד, כן מצאתי לדחות את דרישתם לפיצוי בגין אי פינוי המושכר במועד, שכן שוכנעתי כי מאחר וקיבלו לידיהן שיק בגין דמי השכירות לחודש 12/2018 והפקידו אותו, במעשיהן אישרו למכללה להישאר במושכר בחודש זה. כך גם, סברתי כי יש ממש בטענות המכללה לפיהן בחודשי נובמבר ודצמבר קיבלו לידיהן את הנכס לשם שיפוץ ולכן תקופת השכירות החלה ב-1.1.2016.

סוף דבר משכך הריני קובע כדלקמן: התביעה בתא"מ 11967-09-19 מתקבלת אך לא במלואה.

הנתבעות ישיבו לתובעת, המכללה, את סכום הערבות בסך 60,000 ₪ זאת בקיזוז הסך לעיל 30,848 ₪, ובסך הכל ישלמו הנתבעות לתובעת סך של 29,152 ₪.

ברור איפה שהתובעת, שככל הנראה לא הייתה מעוניינת לשלם דמי שכירות גם בחנות וגם במלון דן, הייתה מעוניינת למצוא שוכר שיחליף אותה בחנות, ובכך יפטור אותה מחובתה לשלם את דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות הנקובה בהסכם.

יוצא, שבדין מימשה הנתבעת את הערבות הבנקאית, ואני דוחה לכן את כל טענות התובעת בעיניין זה. עלות הארכת תוקף הערבות הבנקאית – מהנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הטענות גם בעיניין עלות הארכת תוקף הערבות הבנקאית.

...

יוצא, שבדין מימשה הנתבעת את הערבות הבנקאית, ואני דוחה לכן את כל טענות התובעת בעניין זה. עלות הארכת תוקף הערבות הבנקאית – מהנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את הטענות גם בעניין עלות הארכת תוקף הערבות הבנקאית.

סיכום: סוף דבר, שאני דוחה את כל טענות התובעת.

כפועל יוצא מכך, אני דוחה את התביעה.

עוד לגישתם, אין כל היגיון להורות על הפקדת ערבון בסך של 20,000 ש"ח, שעה שההליך העקרי עניינו בערבות בנקאית שגובהה רק 7,000 ש"ח. נוכח כל האמור טוענים המערערים כי יש להורות על פטור מאגרה ומתשלום ערבון, ועל איחוד הדיון בהליך העקרי עם ההליך הנוסף התלוי ועומד.

משעה שהמשיבים טענו כי החילוט נידרש נוכח סרוב המערערים להאריך את תוקף הערבות, ומשעה שהמערערים הודיעו על הארכת תוקף הערבות, נראה על פניו כי העתירה התייתרה.

ברי כי אילו סבר המחוקק שאין לגבות אגרה בהליך ערעורי מקום שבו שולמה אגרה בערכאה הדיונית, כלל לא היה קובע חובת תשלום אגרה בגין הליכי ערעור.

...

עוד לגישתם, אין כל היגיון להורות על הפקדת עירבון בסך של 20,000 ש"ח, שעה שההליך העיקרי עניינו בערבות בנקאית שגובהה רק 7,000 ש"ח. נוכח כל האמור טוענים המערערים כי יש להורות על פטור מאגרה ומתשלום עירבון, ועל איחוד הדיון בהליך העיקרי עם ההליך הנוסף התלוי ועומד.

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה אפוא.

נתבעות 2 ו-3, (להלן: "הערבות"), ולצרכינו, לאחר שנמחקה התביעה נגד זיוה, הערבה, ידעה על הארכת תקופת השכירות והייתה בקשר עם התובע או מי מטעמו בתקופות אלה ואף שילמה חוב כלשהוא שנוצר על-ידי השוכרת.

סך כל הסכומים שלעיל עולה כדי 109,925 ש"ח ובצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין ממועד הווצרותם ועד למועד הגשת התביעה עומד סכום התביעה על סך של 111,882 ש"ח. עיקר טענות הנתבעת הנתבעת כופרת בחובתה לשלם סכום כלשהוא לתובע.

בכתב הערבות נרשם: "הערבים... יהיו גם ערבים לקיום התחייבויות השוכר על פי הסכם זה". ובשטר החוב נרשם: "שטר חוב על סך של 25,000 ש"ח... המשכיר יהיה רשאי לעשות שימוש בשטר החוב הנ"ל לפי הסכם זה..." תוקף הסכם השכירות הוגבל מראש לכל היותר ל-24 חודשים, שאז היה על השוכרת לפנות את הדירה ללא כל אפשרות של הארכה נוספת, ומבלי שהדבר נתון לבחירה או לשיקול דעת.

...

בהתחשב ביתר נוסחו של החוזה, אינני מקבלת טענה זו. החוזה שב וקובע כי עניינו בשנה של שכירות ושנת אופציה.

התובע מבקש לבסס את התביעה גם על נוסח כתב הערבות, שם נכתב "ערבותנו זו בתוקף ותהיה בתוקף גם כלפי כל חוזה חדש שייחתם בין הצדדים להסכם זה ו/או יוארך ושיתייחס לאותה דירה שבהסכם זה". אינני מקבלת טענה זו. הנתבעת צודקת כי הערבות "הולכת" אחר החוזה, אשר כאמור לעיל יכול היה להיות בתוקף עד שנתיים ימים בלבד.

לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.