הנתבעת הפניתה לכך ששותפות מרינה אשקלון ניהלה אתה משא ומתן למכירת המקרקעין, כאשר חלק מהפגישות נערכו במבנה, מצג זה לא עורר בה ספק שהתובעת הכירה את ההסכם שבין שותפות מרינה אשקלון לעריית אשקלון לפיו השותפות קבלה מגרשים בשטח המרינה בתמורה לייבוש המרינה ואכן משנפתרה סוגיית דמי ההיתר, הועברו הזכויות במיגרש ע"ש מרינה אשקלון, כך שמכלול הנסיבות הובילו אותה למסקנה כי שותפות מרינה אשקלון היא הבעלים של המקרקעין.
מצופה היה מהתובעת, כי תיתן היתייחסות כלשהיא לסוגיה האמורה, כאשר עצם העובדה שהתובעת היא זו שמנהלת את המקרקעין אין די בה, כאשר נטענת טענה לפיה המקרקעין נוהלו על ידי אחר, זאת בפרט, כאשר התובעת תומכת תביעתה במכתבים שנשלחו על ידי השותפות, שבהם נטען כי היא בעלת הזכויות לאורך 25 שנה וכאשר כבר בכתב תביעתה טוענת התובעת, כי הוסכם על מתוה פשרה באשר להעברת הזכויות במקרקעין, מבלי שהיא טורחת לפרש דבר בעיניין.
דוקא ביחס לתובעת, שמקרקעין רבים במדינה רשומים על שמה, וטרם נרשמו על שם החוכרים או בעלי הזיקה לנכס ורישום הזכויות לגבי נכסים אלו מיתנהל אצל רמ"י, הרי שרמ"י אינה יכולה לצאת ידי חובתה בהצגת נסח רישום, אלא ליתן היתייחסות מפורשת לסוגיית הזכויות בנכס, דבר שלא נעשה במקרה דנן.
ת: יש לי חוזה אני לא יכול לשכוח את התאריך בשנת 1994 נולד בן הזקונים שלי, לא היתה פארצלציה במרינה, לא היו כבישים, המגרשים היו פרוצים אבל תב"ע המרינה אני יכול לשרטט לך בעניים סגורות אני מכיר את כל המגרשים אני הקבלן הראשון שקניתי במרינה, ויש לי את הזכות להגיד שהמרינה ניבנה בזכותי.
ככל שהדבר נוגע לעיריה, הרי שתשלומי הארנונה מעידים על הסכמה מפורשת ואילו בנוגע לשותפות, הרי שמר הרוש העיד על הסכמה מפורשת, אך כאמור לעיל, גם אם זו לא ניתנה מפורשות, היא ניתנה בודאי מכללא.
...
בסופו של דבר גם רשיון שלא ניתן לביטול בשלב זה דורש, בנסיבות הענין ולשם איזון של שיקולי הצדק שבעקבותיהם הוחלט כי אין לבטל את הרשיון, כי לפחות ישולמו לבעלים דמי שימוש.
"
בת"א (טבריה) 7-07-07 עירית טבריה נ' פרוספר אל-עמי כרספיל תמר נסים שי ( פורסם בנבו 8.11.09) נקבע כך:
"סבורני כי השימוש רב השנים שעושה הנתבע במרכז הימי בין לטובתו ובין לטובת הנתבעת (כך נטען וטענות אלה לא הופרכו) וזו אינה דורשת ממנו דמי שימוש על פני כל השנים, מונע ממנה היום מלתבוע דמי שימוש. לכל היותר זכאית היא לגבות דמי שימוש החל ממועד הגשת התביעה אולם בקשה לפיצול סעדים לא הוגשה ואין לפניי דרישה לסעד כזה בכתב התביעה."
הנני סבורה, כי נוכח משך זמן החזקת הנתבעת במקרקעין והעובדה שנעשתה אליה פניה הן מצד התובעת והן מצד השותפות, כשהנתבעת מבקשת לשכנע את השותפות והתובעת, כי היא זכאית להישאר במקרקעין, כי נכון יהיה לקצוב את התקופה שבגינה הנתבעת זכאית להמשיך להחזיק בנכס ללא תמורה, כתקופה בת מספר חודשים, המשקפת הן את תקופת אי הוודאות והן את תקופת ההתארגנות (אם כי בעניינה של האחרונה, הנתבעת טענה, כי משרדיה ממוקמים במבנה אחר, כך שתקופת ההתארגנות אינה אמורה להיות ארוכה יותר מחודשים ספורים).
אני מורה לפיכך על דחיית התביעה, ללא צו בדבר הוצאות.
