חובת תום לב של הזוכה בהוצאה לפועל

לטענת המשיבים פתוחה בפני המבקשים האפשרות לפעול בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, "ולנסות שם את טענותיהם". לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות הבקשה, התשובה וטיעוניהם בדיון, ותוך שנתתי דעתי לנקוב בכתב התביעה, בהסדר הגישור על נספחיו ובפסק הדין, אני מוצאת כי הגם ודין חלק הארי של טענות המשיבים להדחות, והגם התנהלותם חסרת תום הלב של המשיבים, לא ניתן להעתר, לעת הזו, לבקשה במתכונתה הנוכחית, וזאת מהטעמים המפורטים בגוף ההחלטה; בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, מטרת הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אינה עונשית, אלא אכיפה הצופה פני עתיד.

וכן, הוראת סעיף 82 לחוק ההוצאה לפועל, במסגרתה נקבע כי " אין בחוק זה כדי לגרוע מכל דין בדבר דרכי הגבייה של מיסים ותשלומי חובה אחרים, או מהוראות פקודת בזיון בית המשפט". בהנתן הוראות אלו, נידרשתי להכרעה בשאלה, האם ראוי ונכון להעתר לבקשת המבקשים, במקרה הפרטני, למתן סעד מכוח הוראות פקודת פשיטת הרגל, או שמא והגם דחיית יתר טענות המשיבים בגוף הבקשה, יש להורות כי מימוש זכויותיהם של המבקשים ראוי שימצא פיתרונו, ולו בשלב זה, באמצעות הליכי מימוש בהוצאה לפועל.

" עיון בפסקי הדין השונים מלמד כי לצורך ההכרעה בבקשות דומות, ניתנה הדעת, בין היתר, לשאלה האם הליכי ההוצאה לפועל מעשיים, האם מימוש פסק הדין במסגרתם הוא בגדר הליך סביר עם היתכנות ממשית, מה המשמעות הכלכלית או המעשית של חיוב הזוכה לפנות להליכי הוצאה לפועל, חלף נקיטתם של הליכי ביזיון, מה העלויות בהן יידרש הזוכה לשאת לצורך כך, והאם קיימות השלכות נוספות לחיוב הזוכה לפנות דוקא להליכי מימוש באמצעות ההוצאה לפועל.

...

אך בהתייחס לאופן או האמצעי למימוש אותו חיוב של המשיבים, אני מוצאת, וזאת לאחר ששבתי ונתתי דעתי לכלל השיקולים והנתונים הצריכים לעניין, ובעיקר להלכתו של כב' בית המשפט העליון באשר לשימוש השיורי והחריג בכלי של הליכי ביזיון בית המשפט, כי לא ניתן לעת הזו להיעתר לבקשה; כל זאת מקום בו ניתן לכאורה לאכוף את החיובים המוטלים על המשיבים באמצעות הליכים בהוצאה לפועל, וזאת באופן ממוקד וכזה שאינו מצריך בירור עובדתי או פרשנות, ועל כן יש להקדים ולאפשר את מימוש פסק הדין בדרך זו, וזאת הגם חוסר הנוחות הרבה מאוד מהתנהלותם של המשיבים, וחלף מתן צווים מכוח הוראות פקודת ביזיון בית המשפט.

בהינתן תוכנה של החלטתי זו, איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לידי הצדדים.

כך למשל ברע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 817 (2001) נפסק: "אנו סבורים שצו העברה שניתן לפי סעיף 79 לחוק מחמת העדר סמכות מכל סיבה שהיא מקנה לבית-המשפט את הסמכות לידון בתובענה. אם תרצה, הוא מהוה מעין השתק המונע בעל-דין שלא העלה בעיתה טענה של חוסר סמכות מסוג אחד מלעורר טענה של העדר סמכות מסוג אחר לפני בית-המשפט הנעבר"; ברע"א 8105/11 אבראהים ג'ולאני נ' אסמאעיל מוחמד סלימאן (11.12.2011) נפסק: "משויתרו המבקשים על טענת חוסר הסמכות העניינית בעירעור בזכות אין הם רשאים להעלותה מחדש בבקשת רשות ערעור ב"גילגול שלישי". תום הלב הדיוני יוצר כלפי המבקשים השתק שפוטי בשלב זה"; ובעניין יקירה דקל הנ"ל נפסק: " גישה זו, השוללת העלאת טענת העידר סמכות עניינית באיחור, אינה מוגבלת לשיקולים מעשיים של יעילות מערכת השיפוט בלבד. שורשיה נובעים מתפיסה רחבה יותר של מניעות, שיסודה בחובת תום לב ומניעת שימוש לרעה בהליכי בית המשפט של צד המשתמש בטענת העידר סמכות בדרך מניפולטיבית כאשר ההליך או ההכרעה אינם לשביעות רצונו..". מן הכלל אל הפרט כפי שהובהר לעיל, הן על התובע (הזוכה בתיק ההוצאה לפועל) והן על הנתבע (החייב התיק ההוצאה לפועל) לפרט את הטעמים, שלפיהם בית משפט כזה או אחר מוסמך מבחינת המקום לידון בהליך לאחר הגשת ההיתנגדות, כאשר זכות הבחירה נימצאת בידיו של התובע שכן מקום בו נתונה סמכות מקומית לבתי משפט אחדים "נתונה בררת מקום השיפוט לתובע, בעוד שלנתבע אין פיתחון פה לטעון, שסמכותו של בית המשפט הנוח מבחינתו שוללת את סמכותו של בית המשפט שנבחר על-ידי התובע להגשת תובענתו" (ראו: ע"א 759/86 גלמן נ' ספריית מעריב בע"מ (31.12.1986); ת"ט (ת"א) 47927-01-19 משה לוי נ' מריה גולדשטיין (27.02.2019)).

...

חיזוק למסקנה זו ניתן להקיש מהוראת תקנה 28א לתקנות ההוצאה לפועל שכותרתה "הגשת כמה שטרות לביצוע" ולפיה "זוכה המבקש להוציא לפועל נגד חייב אחד כמה שטרות, יגישם לביצוע, ככל הניתן, במסגרת בקשת ביצוע אחת; ראה רשם ההוצאה לפועל כי הזוכה הגיש לביצוע בתיקים נפרדים כמה שטרות נגד חייב אחד, רשאי הוא להורות, מיוזמתו או על פי בקשת החייב, כי שכר טרחתו של בא כוח הזוכה בכל התיקים, לא יעלה על שכר הטרחה שהיה מגיע לו אילו הגיש את השטרות לביצוע בתיק אחד". הטעם החמישי, מבחינה פרגמטית יש להימנע ככל האפשר מלאפשר לבעלי-הדין "לטלטל" את ההליכים המתנהלים ביניהם מבית משפט אחד למשנהו ולאחר מכן שוב לבית משפט אחר (ראו עניין שור לעיל).

סוף דבר: נמצא אפוא, כי התובע פירט בבקשת הביצוע את הטעם אשר מקנה לבית משפט השלום בנצרת סמכות מקומית לדון בעניין, וכי במסגרת תגובתו לטענות הנתבע שעלו בהתנגדות התברר כי הנתבע העלה טענות דיוניות סותרות לעניין הסמכות המקומית בשני הליכים דומים והנתבע לא השיב לגופן של טענות התובע ביחס להליך הקודם, ולמעשה הספקות שהעלה התובע ביחס למניעי הנתבע בעניין זה נותרו ללא מענה.

לפיכך, אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת העניין לבית המשפט השלום במחוז צפון.

אלו הן החובות העיקריות המוטלות על מי שמקבל לידיו צו עיקול כאמור, לצד החובה הכללית לנהוג בתום לב (רע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ' אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ).

הסמכות המוקנית לרשם הוצאה לפועל לפי סעיף 48 היא סמכות שיפוטית לכל דבר ועניין, ולצורך הפעלתה על רשם ההוצאה לפועל לנהוג כפי שנוהג בית המשפט: עליו לקבל בקשה שהיא מעין כתב תביעה, ובה דרישה לחיוב הצד השלישי בחוב הפסוק או בחלקו, כאשר דינו של זוכה בהקשר זה כדין תובע, אשר עליו להוכיח את תביעתו ולהציג ראיות אשר מקימות לו זכות לקבלת הכספים.

זאת ועוד, ההפקדות שבוצעו בחשבון החייבת בחודש 12.17, עליהן הצביעה המבקשת בבקשת רשות העירעור לא הביאו את החשבון ליתרת זכות ונראה כי לאורך כל תקופת העיקול חשבונה של החייבת היה ביתרת חובה ומכאן שלא היו כספים שניתן להעביר ללישכת ההוצאה לפועל.

...

נוכח נימוקים אלה, הנוגעים בעיקר ליחסים בין הלקוח לבנק ולמהות הזכות החוזית לקבלת אשראי בנקאי קבע ביהמ"ש כי אין לעשות הבחנה בין עיקול זמני המוטל ע"י ביהמ"ש ובין עיקול שהוטל בלשכת ההוצאה לפעול לגביית חוב פסוק, ובלשונו של ביהמ"ש "מכלול הטעמים המפורטים לעיל שולל בעיני את האפשרות להטלת עיקול על הזכות לקבלת אשראי לפי הסכם מסגרת שבין הבנק ללקוחו, וזאת בין אם מדובר בעיקול זמני המוטל מתוקף תקנות סדר הדין האזרחי בהליך תלוי ועומד, ובין אם מדובר בעיקול לגביית חוב פסוק בהליכי הוצאה לפועל או בהליכי גבייה על-פי פקודת המיסים (גביה)....כפי שצוין לעיל, אין מקום להטלת עיקול כזה גם באותם המקרים שבהם קיים חוב פסוק או חוב בר-גבייה וזאת מן הטעמים שפורטו, אך מסקנה זו יפה על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעיקול זמני..." (עמ' 25 לפסה"ד).

ביהמ"ש היה ער לכך שהמשמעות של קביעה זו היא מתן אפשרות ללקוח לנהל פעילות עניפה 'חסינה' בפני עיקולים, בגבול מסגרת האשראי ולקושי בעיקר בעיקולים בלשכת ההוצאה לפועל, עם זאת ציין כי הוא נוטה לדעה כי "גם כאשר מוטל עיקול על-פי חוק ההוצאה לפועל יש להותיר בידי הבנק את ההחלטה האם לפעול לצמצום או לביטול מסגרת האשראי בעקבות הטלת אותו עיקול וזאת מתוקף הזכות הנתונה לו לעשות כן על-פי תנאי הסכם המסגרת והסכם התנאים הכלליים ....יחד עם זאת, וככל שלדעת מי מהנושים התנהלותו של תאגיד בנקאי יש בה כדי לאפשר לחייב העדפת נושים פסולה כמשמעות הדבר בדיני חדלות פירעון, כי אז פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכים מתאימים הקבועים בדין בהקשר זה". יישום דברים אלה על ענייננו מוביל לכאורה למסקנה כי לא נפל רבב בהתנהלותו של הבנק כאן בכל הנוגע לכיבוד החיובים של החייבת בתקופת העיקול; הוא לא היה מחויב לפי הדין בביטול מסגרת האשראי ואין בפרעון שיקים המשוכים על חשבון החייבת, בגבולות מסגרת האשראי, כדי ללמד בהכרח על התנהלות לא תקינה.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

הטענה היא כי התשלומים עבור התיקים נגבו ביתר בשים לב לכך שלמבקש כעו"ד יש חובת זהירות ותום לב גם כלפי צד ג' מקום בו יש גבייה ביתר ותיק ההוצאה לפועל לא עודכן.

יוער בהקשר זה, כי נטל השיכנוע המישני לסתור את טענת התובע כי אינו חייב עוד ונגבה ממנו סכום מעבר לצורך עובר אל הזוכה כאשר הליכי הוצאה לפועל למשל הושהו לאורך זמן ללא הסבר משכנע או כאשר עובדה מהותית כלשהיא שהחייב נידרש להוכיח את קיומה נימצאת בידיעתו המיוחדת של הזוכה (ראו והשוו: דוד בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות מהדורה שישית, בעמ' 189).

...

מכל מקום, מהפרוטוקול בלשכת ההוצאה לפועל שצורף עולה כי המשיב טוען כי הוא חסר יכולת לשלם ובשל כך יש לקבל את הבקשה להפקדת ערובה.

אל מול זאת, למעט טענה כללית, לא הוכח כי מדובר בבעל דין שהוא בגדר "תובע סדרתי" שמטרתו להתיש באותה סוגיה או כלפי אותו צד. לאחר שקילת כלל השיקולים ובשים לב לכך שנראה כי על פניו סיכוי התובענה להתקבל במתכונתה הוא לא גבוה – להבדיל מתוכן התביעה שבכוונת התובע להגיש – בשל הדרך בה בחר לבור עת בספק הוא אם זוהי המתכונת הנכונה בגינה נדרש הנתבע לסוגיה, והדגש הוא כיצד מוגשת כעת התביעה וסיכויי התביעה להבדיל ממצבו הכלכלי של הנתבע אולם עם זאת יש לשקול את התנהלותו שעה שלא הכחיש שלא משלם הוצאות משפט – אני מורה על הפקדת סך של 4500 ₪ שהם בנסיבות העניין סבירות, בקופת בית המשפט.

לשיטת החייבים, ההליך ניפתח ללא הצדקה ובחוסר תום לב על ידי הזוכה, בנגוד לחובת תום הלב המוטלת על צדדים בהליכי הוצאה לפועל.

חובת תום הלב חלה על כלל המתדיינים בהליך המשפטי לרבות דרכי מימוש פסקי הדין בלישכת ההוצאה לפועל [ראו: שחר קטוביץ, סוגיות נבחרות בדיני ההוצאה לפועל (2009) עמ' 51 (להלן - שחר קטוביץ)].

העובדה כי החייבים משלמים לזוכה סכום כסף חודשי בסך של 20,000 ₪ במסגרת הליכי הוצאה לפועל קודמים, אין בה כדי להגביל את זכותו של הזוכה לנקוט בהליכי הוצל"פ חדשים לאחר זכייתו בפסק דין כנגד החייבים.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אסביר.

ראו: פס' 129 לפסק הדין "תביעת אבו סמרה (ת.א. 38771-06-13) – נדחית. פסק הדין שניתן כנגד אבו סמרה ביום 24.3.09 במסגרת תיק 2628-03-09 – יוותר על כנו. הליכי ההוצל"פ מכוח פסק הדין – ימשכו כסדרם." (ההדגשה הינה של הח"מ).

על כן, החלטת הרשם הינה כדין ודין הבר"ע להידחות.