חובת תום לב מוגברת של הרשות בארנונה

על התובעת מוטלת חובת תום לב מוגברת בהיותה רשות ציבורית.

בידי הרשות המקומית מצויים שני אפיקים שונים לגביית חובות ארנונה, מנישומים אשר לא עמדו בחובת התשלום.

...

משכך דינה של התביעה להידחות מפאת התיישנות, בהתאם לחוק ההתיישנות.

העולה מהמקובץ- לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה ללא בירור עובדתי האם הליכי הגבייה המנהליים בהם נקטה התובעת עוצרים את מרוץ ההתיישנות.

[ע"א 3541/98 די וורולי סיאני הנדסה נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו(4) 145 (2002)] וכן: "אחד הכללים החשובים והבסיסיים החלים על רשויות המנהל, הוא החובה להפעיל את סמכויותיהן בתום לב (בג"צ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ל(1) 673). במשפט המינהלי, חוסר תום לב אף מהוה עילת היתערבות כשלעצמה. כפי שצוין בספרם של אליעד שרגא ורועי שחר, המשפט המינהלי, כרך 3, עילות ההתערבות, התשס"ח- 2008: "הפרת חובתה של הרשות לנהוג בחוסר תום-לב - היינו, חוסר תום-לב של הרשות המנהלית- היא פגם בהתנהלותה. ככזה, היא גם עשויה להביא את בית המשפט להתערב במעשיה..". [עת"מ (ת"א) 1021/08 ישיר איי.די.איי נ' עריית פתח תקוה (פורסם בנבו) (2009)] כאשר מתגלה טעות בחישוב שטח הנכס בשומה של שנה קודמת, הרי היא טעות של פקיד השומה ומכאן סמכותו הטבועה לתקנה בשומה של השנה השוטפת [ראו: ד"ר הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארנונה עירונית, מהדורה חמישית, ספר ראשון, התשס"א-2001, עמ' 479].

בתיקון השומה החל ממועד ידיעתה של הרשות על הטעות יש כדי ליצור איזון ראוי בין חובתה של הרשות לשמור על הקופה הציבורית והסתמכותה על עיקרון סופיות השומה לבין חובות תום הלב המוגברות שמוטלות עליה.

...

אני מחייב את הנתבעת להשיב לתובעים כספי ארנונה שנגבו ביתר בגין 116 מ"ר בגין רבעון אוקטובר-דצמבר שנת 2006.

לצורך כך, אני מורה לנתבעת להגיש לאישורי תחשיב הכולל את החזר קרן החיוב כשהיא נושאת הפרשי ריבית כנקוב בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980.

בנסיבות העניין ומאחר שרק חלק הקטן של התביעה התקבל, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

התובע טוען, כי פנה לנתבעת בבקשה לקבל החזרים, אולם הנתבעת, שהודתה בטעותה הסכימה לזכותו בגין הפרישי הארנונה ששולמו לשנת 2018 בלבד וסרבה לזכותו בגין השנים שקדמו לשנת 2018, בטענה כי התובע לא נקט בהליכי השגה וערר ביחס לכל שנת מס. לטענת התובע הוא שילם סך עודף של 58,048 ₪ לתקופה שמיום 1.1.2014 ועד סוף שנת 2017, וכי הוא זכאי להחזר סכום נומינלי זה בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעתו בסך כולל של 71,043 ₪ מכח דיני החוזים (השבה), דיני הנזיקין (רשלנות), דיני עשיית עושר ולא במשפט, הוראות משפט המינהלי (המטילים על הרשות חובת תום לב מוגברת) או כל דין אחר.

...

טענות הנתבעת ראשית, טוענת הנתבעת, כי דינה של חלק מתביעת התובע להידחות מחמת התיישנות.

ראשית, אכן הצדק עם הנתבעת בטענתה כי דין חלק מהתביעה להידחות מחמת התיישנות.

בסופו של דבר עניננו בכספי ציבור, וכידוע, אף המדינה, שבמשך שנים נמנעה מלטעון להתיישנות, אינה עושה זאת עוד, ולא בכדי.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

בית המשפט הסתמך על עניין סלומון ועל עניין המיגרש המוצלח וקבע בין היתר: " בנסיבות ענייננו, השמוש בנכס נימנע כתוצאה משינוי תיכנוני שלמערערת לא היה חלק בו. התוצאה לפיה המערערת תחויב בתעריף גבוה יותר מהתעריף שחל על השמוש החוקי האפשרי בנכס (לוּ היה משופץ ומותאם למגורים) ועל פי יעוד בלתי חוקי שעה שבנכס לא נעשה כל שימוש, אינה סבירה, אינה הולמת את תכלית דיני הארנונה וממילא אינה עומדת בסטאנדארטים של חובת תום לב מוגברת שמוטלת על רשויות כדוגמת הערייה" (עמ' 19 לפסק הדין).

...

סוף דבר מכל האמור לעיל אני קובע כי אין לחייב את המערערת בתשלום ארנונה לפי סיווג מזערי של מבנה תעשייה (קוד 230), אלא לפי סיווג מזערי של מבנה חקלאי (קוד 234).

תוצאת כל האמור לעיל היא שהערעור מתקבל.

המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של 35,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

רשלנות, שכן המשיבה חבה חובת זהירות ותום לב מוגברים ביחסיה עם הנישומים, ועליה לנהוג בזהירות בעת שהיא מחייבת אותם בתשלום מיסים, לרבות תשלומי ארנונה.

זאת ועוד, סעיף 3(ב) של חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, קובע: ”אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לידון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

...

זאת ועוד, מקובלת עליי טענת המבקש, כי המדובר בהוצאה שהינה חד-פעמית.

סיכומו של דבר, המבקש עמד בתנאים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות לעניין אישורה של התובענה אותה הגיש כנגד המשיבה כתובענה ייצוגיות בעילה של הפרת החובה החקוקה הקבועה בתקנה 2 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1997), התשנ"ו-1996.

אני קובע את קדם המשפט בתובענה ליום 5.5.2013 שעה 12:00 בצהרים.