חובת תום הלב במו"מ לקראת חוזה עבודה

בנידון דידן נוצרו לדעתי מצגי-השוא בשלב שלקראת כריתתו של חוזה-יחס ושל כינון יחסי אמון ונאמנות מוגברים בין התובעים לבין הנתבעת - מה שאף הטיל על הצדדים תום-לב מוגבר - ובמיוחד על הנתבעת, כגוף צבורי [וראו תע"א 5833-08 אוריה קופלוביץ – עריית פתח תקווה ואח' (פורסם ב'נבו', 2.6.12) באשר לחובות הגילוי המוגברות החלות על גוף צבורי כלפי עובדו בכל הקשור לפנסיה; וכן ע"ע (ארצי) 7758-10-11 משטרת ישראל – מרעי בהג'ת, אשר אוזכר לעיל על-ידי כב' השופטת איצקוביץ - ממנו עולה כי במקרים חמורים במיוחד של הפרת חובת תום-הלב בשלב ניהול המשא-ומתן לקראת כריתתו של הסכם עבודה או במהלך קיומו, ניתן לחייב את המעסיק הצבורי במתן פנסיה תקציבית לעובד הנפגע].

משבאנו לכאן: – די לדעתי באמור לעיל ואין צורך שאלאה, ארחיב ואדון גם בנפקותן של עילות חוסר תום-הלב בקיום משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם (עבודה) וההטעיה שבדיני החוזים כאשר, לנוכח התשתית העובדתית שהונחה בפנינו כאמור ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי הנתבעת חטאה כלפי התובעים גם בעילות אלה על כל המשתמע מכך והכרוך בכך.

...

סוף דבר שוכנעתי באופן חד-משמעי ומעל לכל ספק כי נעשה לתובעים עוול וכי הם היו זכאים למצות בפני הנתבעת את מלוא תביעתם וזכויותיהם אילולי הגישו את תביעתם באיחור ואלו - התיישנו בידיהם.

ואולם, בשל אופיו הסוציאלי של בית-דין זה משסברתי שדין התביעה לגופה להתקבל אך מצאתי לדחותה מטעם דיוני של התיישנות, ובהתחשב בהתנהלותה של הנתבעת (כולל בחקירה הנגדית שבאת-כוחה ערכה לתובעים בנימה חשדנית ותקיפה, משל היו הם מאחרוני ה'חשודים בפלילים' ולא שוטרים האמונים על הלוחמה בפשיעה), במצגי-השווא שהיא כאמור יצרה בפניהם ובנזק הכלכלי הלא-מבוטל שהיא גרמה להם בכך - לא הייתי עושה צו המשית על התובעים את הוצאות הליך זה - במסגרתו מן הראוי היה לפתוח בפניהם דלתותיו של בית-דין זה, ליתן להם את יומם, וכן לאפשר להם להעלות טענותיהם ולי להשמיע דבריי לעיל - הכל באופן שכל צד יישא בהוצאותיו.

________________________ עו"ד שחר כהן – נציג ציבור עובדים לסיכום על דעת חברי המותב, תוך הסתייגות של נציג הציבור עו"ד שחר כהן לגופו של עניין, תביעותיהם של התובעים נדחות.

חובת תום הלב של הצדדים במו"מ לקראת כריתתו של חוזה עבודה כוללת גילוי הדדי של תנאי עבודה וכל אלמנט שעלול לפגוע באפשרות כריתת חוזה, כפי שהובן על ידי הצדדים בעת ניהול המו"מ. בנושא זה נפסק: "על בתי-הדין לעבודה, שעה שהם מפעילים שיקול דעתם בנושא זה, להגיע למסקנה שבמשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עבודה יש לנקוט באמות מידה מחמירות, בכל הנוגע והמתייחס לתום הלב, כפי שמצא בית-הדין לנכון לעשות בסוגית תום הלב בקיומו של חוזה עבודה (ראה מ' גולדברג "תום לב במשפט העבודה"; וק' ורדי "תום הלב ביחסי עבודה").

...

עם זאת, לא מצאנו כי התנהלות זו של הנתבעת, שאינה סבירה, מהווה פגיעה בפרטיות התובעת על פי הגדרתה בחוק הגנת הפרטיות.

יתר על כן, התובעת לא הוכיחה מהו הנזק שנגרם לה כתוצאה משימוש בשמה או בזיהוי תיבת הדואר כשייכת לה. בשל כל אלה דין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: א. סך של 15,000 ₪ פיצוי בגין חוסר תום לב במו"מ. ב. סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

מר אבולבן העיד: "נושא זה של פרמיות מכרות בחברה הנו נושא כבד ולמעשה לשני הצדדים היה אינטרס עליון לפיתרון הסוגיה. כך, שאם הצדדים אכן סברו שהסכם העבודה אמור למצות את דרישות העובדים לענין הפרמיה, מן הסתם היה הנושא עולה מידית ובעדיפות גבוהה לסדר היום של המו"מ לקראת הסכם העבודה 2011, וזאת משום חשיבותו". (סעיף 10 לתצהיר מר אבולבן) לטענת המבקשות, ביקשו למצות תחילה את המשא ומתן להסכם העבודה הרגיל בטרם יידון הסכם הפרמיה וכי אם מי מהצדדים סבר שהסכם העבודה אמור למצות גם את דרישות העובדים לעניין הפרמיה, היה מעלה את הנושא על שולחן הדיונים לקראת חתימת הסכם 2011.

משנסתיים תוקפם של שני ההסכמים באותו המועד ומשבין הצדדים היתקיימה היתדיינות נרחבת בנוגע לשינויים מהותיים בזכויות העובדים, חובת תום הלב מחייבת את שני הצדדים כאחד להעלות את דרישותיהם על שולחן המשא ומתן או לפחות להביא לידיעת הצד השני כי ההסכם אינו ממצה את דרישותיו.

...

על כן לא מצאנו כי בהקשר היישומי, ישנה חשיבות לקיומו של מסלול נפרד.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, משלא הוכיחו המבקשות קיומו של נוהג מחייב לחתימת הסכמי פרמיה נפרדים, לאור לשון ההסכמים (הסכם הפרמיה 2008 והסכם 2011), תכליתם והקשרם התעשייתי, האופן שבו בוצעו ההסכמים במהלך כל השנים, בצירוף אומד דעת הצדדים עובר לחתימת ההסכמים כפי שבאו לידי ביטוי גם בהתנהגותם - חוברים כל אלה לכלל המסקנה כי הסכם 2011 ממצה את כל הסכמות הצדדים לאותה העת ולא היה מקום להעלות טענות חדשות לעניין הפרמיה וזאת לכל תקופת תוקפו של הסכם 2011.

משכך, לא מצאנו כי המבקשות היו רשאיות לתבוע שינוי בהסכמי הפרמיה עד לתום תקופת תוקפו של הסכם 2011 ודין הבקשה - להידחות.

כללי לפני תביעה במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה את סכום התביעה בסך כולל של 59,000 ₪ בגין העילות: הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב במו"מ לקראת כריתת הסכם וכספית.

יודגש כי הסכום בו נקב הנתבע היה בגדר הערכה בלבד, שכן טרם הסתיימו עבודות השיפוצים והשקעתו של הנתבע בדירה.

...

יש לדחות את התביעה על הסף שכן אינה מגלה כלפיו עילת תביעה ואינה מעמידה תשתית ראויה לסעדים המבוקשים בה. המדובר בתביעה עפ"י חוקי החוזים, בעוד שהתובעת לא צירפה לכתב התביעה חוזה כלשהו או זיכרון דברים, חרף טענתה כי נחתם בין הצדדים.

אני מקבל את טענת הנתבע כי דרישתו הסופית מהתובעת לעניין דמי השכירות הייתה בסך של 3,800 ₪ לחודש 100 ₪ בלבד מעבר להערכתו, כאשר מדובר במחיר סביר ואף מתחת למחיר השוק.

לסיכום, אני קובע כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע ניהל את המו"מ עמה בחוסר תום לב לפיכך, אני דוחה רכיב תביעה זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל מרכיביה.

בהתאם לסמכותי על פי תקנה 512 ו- 514 לתקנות, בשים לב לסכום התביעה שנדחתה לגמרי, לדרך ניהול ההליך ע"י הצדדים, לרבות השחרת פניו של הנתבע ע"י העלאת טענות סרק כמפורט בסעיפים 69-70 לעיל, שגרמו להארכת ההליך, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,700 ₪, סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

עילות התביעה: הפרת הסכם המכר והפרת חובת תום הלב במו"מ לקראת כריתת הסכם ובקיומו וכן הפרת חובות חקוקות.

ביום 11.5.22 הגישו הצדדים לבימ"ש קמא הסדר דיוני שעיקריו: המבקש יעמיד לרשות המשיבה את הקומה התחתונה בה קיימים הליקויים למאקסימום 3 חודשים לצורך תיקון הליקויים המפורטים בחוות הדעת והמשיבה תבצע את העבודות בצורה טובה ומקצועית ותשלים את העבודות המפורטות בחוות הדעת בהתאם להוראות המומחה בתוך 3 חודשים לכל היותר.

...

כאמור, לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר לבקשה לתיקון כתב טענות.

אוסיף כי גם אני סבורה כי מדובר בתיקון מהותי של כתב התביעה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.