יצוין, כי חובת השימוע קיימת במיגזר הצבורי, בגופים דו-מהותיים ואף פרטיים.
]
הינה כי כן, הרי שבשים לב לתכליות המונחות בבסיס חובת השימוע, כפי שהותוותה בפסיקת בתי-הדין, ברי כי יש לראות בתובע כמי שהועסק על-ידי הנתבעת לעניין קיום חובת השימוע כלפיו, אף אם טרם החלה העסקתו בפועל.
האם נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, ובהתאמה - האם הנתבעת הפרה את החוזה, או לחילופין האם הנתבעת הפרה את חובתה לניהול המו"מ מול התובע בתום לב
משקבענו שניתן לראות בתובע כמי שהועסק על-ידי הנתבעת ופוטר שלא כדין ובהיעדר שימוע, הרי שלכאורה מתייתר הצורך להוסיף ולבחון את הסוגיה שלפנינו בהתאם לחוק החוזים.
...
כמו-כן, בשים לב לכך שהתובע ויתר על אופציות תעסוקה אחרות כאשר המתין לתחילת תפקידו אצל הנתבעת; בשים לב לכך שהתובע נדרש לערוך הכנות שונות מבחינה משפחתית לצורך תפקידו אצל הנתבעת (כפי שנטען על-ידו, טענות שלא נסתרו ואשר אנו מקבלים במלואן, עליהן אף העיד בעדותו בפנינו)[footnoteRef:23]; וכן בשים לב לנסיבות החריגות שלפנינו במסגרתן העסקת התובע הסתיימה שלא כדין עוד בטרם החלה העסקתו בפועל, אנו סבורים כי יש להטיל על הנתבעת אף תשלום פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת כאמור לעיל.
הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין לנתבעת, כדלקמן:
פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הנזק הממוני שנגרם לו.
פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, על רכיביו השונים כמפורט לעיל.
