בשיחה מיום 3.6.13 כתב ראש המנהל כי "הסברתי לגב' קלדרון כי בכוונתי להמליץ למנכ"ל הרשות להפסיק את תפקידה כמנהלת גשר אלנבי עקב חוסר בכישורי ניהול. הזכרתי לעובדת שאף היא...הודתה על חולשה בניהול ובכישורי הניהול שלה... יש לציין כי נוהלו עימה שיחות בעבר לגבי תיפקודה וכושר הניהול ואף זכתה לעזרה בדמות מנהל משמרת...שבא לעזור לה בניהול הגשר במשך חצי שנה...ברמה המקצועית קיבלה תיגבור מעבר לנדרש...אין ספק שיש לה ידע רב בתחום המנ"א עם זאת, היכולת שלה להמשיך לנהל מעבר מורכב כמו גשר אלנבי הינו חסר ואינו עומדת בציפיות".
ככל הנראה, ובעניין זה אנו חסרים ראיות ומסמכים, פחות או יותר בשלב זה כבר התברר לתובעת ולנציבות שירות המדינה דבר החשדות נגדה והיא לפי עדותה כבר נחקרה אפילו במישטרה.
לגבי הסיבות והמניעים לכך, הדיעות חלוקות:
בסעיף 33 לתצהיר המדינה הובאו, ללא תימוכין, טענות לפיהן היה קיים קושי להתאים לתובעת תפקיד לאור המיגבלות שהוטלו עליה ובהתייעצות עם הנציבות הוחלט כי המיגבלה על "הנפקת אישורים" - תהא אשר תהא משמעותה - תוסר.
ב"כ התובעת פנה אל נציבות שירות המדינה עובר להשעיה הראשונה וטען שיש חובת לבקש היתר לפני ההחלטה על ההשעיה.
כך נקבע לדוגמה בענין זכריה דואני האמור: "...היתייחס בית הדין הארצי לחובות המוטלות על המעביד בעת עריכת שינויים במעמדו של העובד, כדלקמן...לאור עקרי יסוד אלה, מן הדין הוא כי הפעלת זכויותיו, הקניינית והניהולית, של המעסיק תיעשה בהגינות ובהוגנות, בתום לב, בשקיפות, בסבירות ובמידתיות, תוך לקיחה בחשבון של כל השיקולים הנדרשים לעניין, ושמירה על עקרי הצדק הטבעי ועל כללי המשפט המנהלי. משנה תוקף לתחולתם של עקרם אלה, בחובותיה של המדינה כמעסיקה כלפי עובדיה ובהתנהלות עימם". אם כך נקבע כי יש לנהוג בעת העברת עובד מתפקיד לתפקיד, קל וחומר שהדברים נכוחים המה, כאשר מעבירים עובד למעמד לא ברור ולא מוגדר של מי שעודנו עובד אך אינו משובץ לעבודה ואינו מקבל שכר, לפרק זמן כה ממושך".
...
לאור הדיון למעלה בנוגע לאחריותה של התובעת לכך שלא נמצא לה תפקיד חליפי במועד, מצאנו לנכון להפחית מעט את הפיצוי בשל אחריות תורמת לנזק, ולהעמיד אותו על סך של 104,000 ₪, המקביל במעוגל לסכום בו הודתה לכאורה המדינה בחישוביה.
לסיכום: המדינה תפצה את התובעת בסכומים של 50,000 ₪ בגין פיצוי לא ממוני, 5000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים וסך של 104,000 ₪ פיצוי בגין אבדן הכנסה בכוח.
בנוסף המדינה תשלם לתובעת סך של 20,000 ₪ השתתפות בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
לפני סיום, דומה שהתובעת זנחה בטיעוניה סעדים לאכיפה או למציאת תפקיד אחר ואכן הראיות לא התמקדו בעניין וממילא אין בידינו לקבוע כי התובעת ממלאת תפקיד משפיל או כיוצא בכך.
