חובת רישום מאגר מידע ברשת החברתית וואטסאפ

נטען כי תימוכין לכך שלא מדובר במידע פרטי ניתן למצוא אף בכך שהמידע אשר פורסם הוא מידע מצומצם יותר מזה הקיים ממילא במאגרים פתוחים לציבור (מירשם לישכת רישום המקרקעין ואתר רשות המיסים) - שם ניתן לראות מה גובה המשכנתא אשר נילקחה לשם רכישת הנכס, מי האנשים המחזיקים עם המבקש בנכס, מי האנשים שמכרו לו את הדירה, מה המחיר שבו נרכשה הדירה ומי בת הזוג עימה רכש את הדירה.

כתימוכין לכך מפנים המשיבים למסמך הגנת הפרטיות אשר הוגש על ידי הרשות להגנת הפרטיות לקראת הבחירות לכנסת ה- 25 ואשר נסב על איסוף מידע על ידי מפלגות בו נקבע כי: "ניתן להסיק בבירור על הסכמה משתמעת למסירת המידע, כגון במקרה בו אדם הביע באופן פומבי תמיכה במובהקת ומפורשת במפלגה מסוימת בפרופיל הפתוח שלו ברשת חברתית". בהתאמה נטען כי המצב החוקי הוא כי אדם אשר פירסם בצורה מובהקת מידע מרצונו החופשי – כפי המקרה בעניינינו – הסכים לאיסוף מידע זה על ידי צדדים שלישיים ולשימוש במידע זה למטרות אלו.

זאת ועוד, לטענת המשיבים, בנסיבות בהן לא מדובר בפירסום הפוגע בפרטיות – הואיל ולא מדובר במידע פרטי ומדובר בפירסום שנעשה בהסכמה - ממילא אין כל חובה להסיר את המודעות שאינן רלוואנטיות.

נוסף על כך טוענים המשיבים כי כל שהציגו המבקשים כתימוכין לכך שהמודעה הוסיפה להתפרסם לאחר הסרת המודעה מיד 2 כביכול, הוא פניה אחת בגין כל מודעה – האחת שיחת טלפון שתוכנה ומקורה לא ידוע ושממילא אין בה כדי לתמוך בכך שמקור הפניה הוא מעיון בלוחות המשיבים וכן הודעת ווטספ אשר במסגרתה נישאל האם הדירה עדיין רלוואנטית.

...

יפים לעניין זה דברי כבוד המשנה לנשיא (כתוארו דאז) השופט ריבלין בע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים (5/3/12) כדלקמן: "הגישה האובייקטיבית להערכת גובה הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נדחתה על-ידי השופטת חיות בעניין תנובה, בסעיף 40 לחוות דעתה. זוהי גם גישתי. אף אני סבור כי אין לפסוק פיצוי סטנדרטי בגין פגיעה זו. הפיצוי צריך שיהיה אינדיבידואלי, בהתחשב בהפרה הקונקרטית ובנסיבותיה... ככלל ניתן לקבוע, כי ככל שהמידע שלא נמסר חשוב יותר וככל שהאינטרס הנפגע קרוב יותר לליבת הזכות ומשפיע עליה בצורה משמעותית יותר – כך יגדל הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה... הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה הוא, איפוא, פיצוי אינדיבידואלי בגין נזק תוצאתי, פיצוי בגין פגיעה באינטרסים אישיותיים שחזקה עליו, על הנזק, שנגרם ושהוסב בעת שנגרמה פגיעה בליבת הזכות לאוטונומיה ובעניין מהותי". מהאמור נובע כי גם ראש הנזק הכללי כביכול הנסב על פגיעה באוטונומיה, הוא נזק פרטני, לכל אחד מחברי הקבוצה, אשר הוכחתו תדרוש בירור אינדיבידואלי על מנת להתחקות אחר ברומטר הרגישות האישי של כל ניזוק וניזוק (ראו עניין תנובה פסקה 43).

משכך, שוכנעתי כי ממילא לא מתאימה הבקשה לידון כתובענה ייצוגית.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט, הנני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

מבוא האם הביטויים "גנב במילה עדינה", "לא כדאי לכם לרכוש ממנו נוכל..." ו- "לא להתעסק עם הספק הזה!!! נוכל!!!", אותם רשמה הגב' יסמין קופרשטיין בדפים העיסקיים בהם עושה שימוש השותפות "ביו-אייר" ברשתות החברתיות "פייסבוק" ו"אינסטגראם", מהוים עוולה של לשון הרע, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ט-1965 (להלן - "החוק"), היא השאלה המתעוררת בהליך זה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת השותפות הלא רשומה, הנושאת את השם המסחרי "ביו-אייר", בה שותפים מר יהודה בוהדנה ומר אבי שעיה, עוסקת ביבוא ושיווק של מכשירים להפצת ריחות (להלן - "ביו אייר").

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי מדובר בפירסום אודות "חוויה צרכנית" שלה, גם אם היא בוטה בלשונה, וככזו היא מבטאת מדיניות ראויה של "זכות הציבור לדעת", כאשר מנגד התובעים מבקשים למנוע מן הציבור מידע חשוב.

"פיצוי בלא הוכחת נזק, כשמו כן הוא, אין על התובע חובה להוכיח את ההקף המדויק של ניזקו לצורך קבלת פיצוי. לכן, אף שפירוז לא הצליח להראות בראיות של ממש את הקף הפגיעה בו ובעסקו, הרי שכאמור יש קושי מובנה בכך.

בת"א (אשד') 43185-06-16 רון גל הסעות בע"מ נ' יאן פקליס ואח' (פורסם במאגרים משפטיים 19.03.2020) נדון עניינו של אדם העוסק במתן שירותי הסעות, אשר פירסם בקבוצת ווטספ בה חברים כ- 100 חברים בתחום מתן שירותי הסעות פרסומים, ולפיהם יש להזהר מלעבוד עם חברת רון גל הסעות, מבלי לתת הסבר לאזהרה זו. לאחר שמיעת ראיות פסקתי לחובת הנתבע וחברה בבעלותו תשלום פיצוי בסך 6,500 ₪.

בת"א (אשדוד) 10790-03-19 פירוז נ' כהן (פורסם במאגרים משפטיים 21.03.2021) נדון עניינו של אדם אשר ביצע פירסום בדף עסקי המנוהל על ידי מר פירוז ברשת החברתית "פייסבוק", ובו רשם: "די!!! מספיק עם השקרים האלה די!.. הייתי יורק לך בפרצוף... די להטעות אנשים תמימים ולך לעבוד באמת, די לעבוד על אנשים – שקרן זונה!!!". לאחר שמיעת ראיות, מצאתי כי פירסום זה בוצע על ידי הנתבע בטעות, היות שכיוון לעוסק אחר אשר לטענתו הונה אותו, אך נוכח כך שלמרות זאת סרב להיתנצל, וכאשר לא הוכחה פגיעה עסקית קונקרטית בשל הקושי הגלום בכך, אזי הוריתי למר כהן לפצות את מר פירוז בסך של 10,000 ₪.

...

בנוסף, הגישה הנתבעת תביעה קטנה לבית משפט השלום בבאר-שבע (ת"ק 24849-01-21), במסגרתה הגיעו הצדדים לכלל הסדר של פשרה ביום 07.06.2021, ולפיו הנתבעת תשלם את יתרת התמורה בגין רכישת המוצר, ולאחר ביצוע התשלום תשלח לה "ביו-אייר" מוצר חדש, וכן 5 מבשמים מסיליקון (ראו פרוטוקול הדיון ופסק הדין – נספח ג' לכתב ההגנה).

התביעה בעניינם של התובעים 2 ו- 3 נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת 1 פיצויים בסך של 10,000 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

צלום מנהל בית הספר והוצאת מידע פנים לגורמים חצוניים – האומנם? בתצהירו, היתייחס מנהל בית הספר, בפרק נפרד, ל"הוצאת מידע פנים לגורמים חצוניים", וכך הצהיר: "הובא לידיעתי שהתובעת צילמה אותי בהזדמנויות שונות שאני בתוך חדרי וישוב עם אנשים, והיא דאגה למסור אותם לגורמים אחרים ולעדכן אותם עם מי אני נמצא בחדרי ומי יושב איתי בחדר". מנהל בית הספר צירף לתצהירו צלום של הודעות ווטספ פרטיות של התובעת אשר כללו תמונות.

עמד על כך היטב בית הדין האיזורי לעבודה, אשר עסק במצב דומה, שבו השאירה עובדת את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על גבי המחשב: "לאור האמור, אנו קובעים כממצא עובדתי שמריה השאירה את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על המחשב של העסק שהיה בשימושה [...] ובאופן הזה, ורק באופן הזה, נחשף דמיטרי, והנתבעים באמצעותו, לאותה התכתבות פוגענית [...] האם יש בכך כדי להצדיק את היתנהלות הנתבעים? לדעתנו, לא. כל המשתמש במחשבים בימינו אנו יודע, שאין זה נדיר כלל וכלל שאדם מגיע אל מחשב במקום העבודה שהשתמש בו קודמו, עובד אחר או המעסיק עצמו, ומגלה שהמשתמש הקודם 'לא התנתק' (didn't logged out) מתוכנת המייל, הפייסבוק או כל תוכנה או מאגר קבצים אישי שלו, ועל כן הוא יכול ללא כל קושי לעיין במיילים, בפייסבוק או במידע אחר ש'שייך' למשתמש הקודם. מה אמור לעשות מי שנימצא בסיטואציה שכזו? לדעתנו, חובתו של המשתמש החדש 'לסגור' מיד את התוכנה שהשאיר חברו שהשתמש קודם לו במחשב, ולא לעיין במידע אליו נחשף. ודאי שאין הוא רשאי, כפי שנעשה כאן, להדפיס את המידע האישי אליו נחשף, או להעתיקו בדרך אחרת" (ס"ע (ת"א) 29090-05-12 גורליק נ' אנבינדר, פסקה 24 (21.4.2014) (להלן: עניין גורליק)).

הוא הדין, כעמדת בית הדין בעיניין גורליק, למי שהשאיר את חשבון הפייסבוק (או רשת חברתית אחרת) פתוח על גבי מחשב של הזולת.

עתה עלינו לידון בשאלה אם ראיות אלו אינן קבילות, בהתאם לחלופות השונות שבסעיף 32 לחוק, הקובע כך: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה". הראיות תהיינה קבילות, אם כן, אם לחברה עומדת אחת ההגנות שבחוק או שבית המשפט יתן היתר לכך מטעמים מיוחדים שיירשמו".

...

לדידנו, גם אם היו אי דיוקים כאלו ואחרים בגרסתה של התובעת – הרי שאלו היו מינוריים, ולא מצאנו שיש בהם כדי לפגום באמינותה, באשר בעניינים המרכזים שעמדו להכרעתנו עדותה הייתה מהימנה ואף נתמכה בראיות אחרות שחיזקו אותה, כאמור לעיל.

סיכום לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומורים על ביטול פיטורי התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת סך זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לצד זאת, חידד בית המשפט העליון ב-ע"א 9462/04, מורדוב נ' ידיעות אחרונות (להלן: "עניין מורדוב") (פורסם במאגרים המשפטיים), כי "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל". בהמשך עניין מורדוב קבע בית המשפט העליון: "שמו הטוב של איש הציבור איננו הפקר... הוא זכאי להגנה על שמו הטוב ועל המוניטין שצבר לעצמו. בהיכנסו לפעילות ציבורית אין איש הציבור משיל מעליו את כבודו ואין הוא חושף עצמו לכל דבר דיבה. אדרבה, שמו הטוב חשוב לו לעתים באופן מיוחד, שהרי בלעדיו יתקשה לפלס את דרכו ללב הציבור..." אין מחלוקת כי בזמנים הרלוואנטיים, כיהן מר ארצי כ- "איש ציבור" ומילא תפקיד צבורי כסגן ראש העיר, חבר מועצה, מחזיק תיק הצעירים והנוער, וכן היה חבר בועדות שונות.

לטענת מר ארצי, לאחר האמירות הנ"ל, נאמרו אמירות נוספות מצד הגב' לגזיאל (לגביהן לא טען כי מהוות לשון הרע ולפיכך לא נדונו לעיל), כגון טענת הגב' לגזיאל לפיה ביתו של מר ארצי העבירה לו מידע מקבוצת הואטסאפ, וכן האיום מצד הגב' לגזיאל כי תפרסם את "מעלליו" של מר ארצי ברשתות החברתיות.

בהמשך נישאל מר ארצי מדוע בעדותו במישטרה השתמש בביטויים כגון: "זרקה לי" ו"אמרה לי", וכן במכתב ליועמ"ש נרשם "הטיחה את המשפט", זאת לעומת הביטוי בתצהיר - "סיננה מבין שיניה". מר ארצי השיב בעיניין זה, כי אכן התבטא בצורה שונה אך זה היה הניסוח שלו באותו הרגע ולא רואה בכך משהו קצוני (ר' עדותו בפרו' עמ' 65 ש' 27-29, עמ' 66 ש' 4-13).

הגנת תום הלב על פי סעיף 15 לחוק כפי שאפרט ואנמק להלן, מצאתי כי פירסום האיום הנטען באמצעות המכתב ליועמ"ש, חוסה תחת ההגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(2), לפיה הפירסום נעשה בתום לב בנסיבות בהן במסגרת היחסים שבין הצדדים, הייתה למר ארצי חובה חוקית ו/או מוסרית ו/או חברתית לבצע את הפירסום הנ"ל, וכן חלה ההגנה הקבועה בסעיף 15(3), לפיה הפירסום נעשה בתום לב בכדי להגן על עניין אישי כשר של המפרסם.

...

אני סבורה כי בנסיבות המקרה דנן, הפגיעה בשמו הטוב של מר ארצי, כמי שכיהן אז בתפקידים ציבוריים בעיריית ערד, עולה על החשיבות הציבורית שעמדה לכאורה בבסיס הפרסומים הנ"ל, כאשר כלל לא הוכח כי מר ארצי אכן פעל שלא כראוי בקשר עם תפקידו הציבורי כמחזיק תיק הנוער, ו/או ניסה להכשיל את פעילות וועד ההורים למען הנוער.

אני דוחה את עתירת התובע בגין הסעד הנוסף, לפרסום התנצלות על ידי הגב' לגזיאל, בגין לשון הרע הנ"ל. פסק הדין הנ"ל הוא פומבי ודומה כי די בפסק הדין.

סוף דבר אני דוחה את התביעה העיקרית שהגישה גב' לגזיאל נ' מר ארצי.

אני מקבלת את התביעה שכנגד, שהגיש מר ארצי נ' גב' לגזיאל בגין פרסום אחד.

וכאן נשאלת השאלה – האם מנהלת מחלקת נוער בעריית קריית מוצקין – הגברת שירלי למפל שרק לה יש את המידע המצורף בפוסטים מטה שהיא גם ידידה של יחזקאל יואלי, מתדרדרת מוסרית לשתף פעולה לכאורה עם ידיד המחזיק בדמות פיקטיבית?? האם כך מיתנהג מי שאמור לנהל מחלקה באגף החינוך במסירת מידע רכילותי וגם לא מדוייק??? יש לבער את החמץ גם בהתנהגויות מסוג אלה וגם ברשת החברתית.

טענות הנתבע: הגנת הנתבע תובא בתמצית, משזו זהה עד דומה לתצהיר עדותו הראשית שיפורט בהרחבה להלן; לטענת הנתבע, התביעה דנא הנה תביעת סחיטה פוליטית, ותביעת השתקה, שמטרתה למנוע ממנו להעביר ביקורת ציבורית פומבית כנגד עירית קריית מוצקין, והעומד בראשה במועדים הרלבאנטיים, מר חיים צורי, על מנת שימשוך תביעה קיבוצית שהוגשה כנגד העיריה והעומד בראשה בסך 2.5 מיליון שקלים בגין שימוש שלא כדין במאגרי המידע של עירית קריית מוצקין.

ניסוח כתב התביעה בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע: על החובה הייחודית המתחייבת בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע כבר נפסק כי "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין) מהוות את הבסיס העקרי להקמת העילה, ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש התובע" ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה.

פרסומים אשר הובאו לידיעת אדם נוסף זולת הנפגע, כגון אלה המפורסמים בקבוצות ברשת החברתית Facebook, וכן בקבוצות ה-WhatsApp בהן יש יותר ממשתמש אחד, עונים על יסוד זה. הפרסומים כפי שעלו בשלב שמיעת הראיות: הנתבע הופנה בחקירתו הנגדית לפירסום מעמ' 6 לתביעה בו נרשם: "אסור למנהלת מחלקה בעיריה לכאורה לנצל את תפקידה ואת הכסף הצבורי לטובתה ולהפלות מוסדות חינוך ואף כיתות באותו מוסד בעיר ! זו שחיתות ציבורית". (עמ' 31, שורה 13).

פוסט נוסף שהנתבע נחקר עליו, הנו זה המופיע בעמ' 9 לכתב התביעה ותוכנו כדלקמן: צלום מסך מקבוצת ווטספ ששמה "תנועת מוצקין עם מסורת", המונה 87 חברים ובה נרשם: "למשל שירלי למפל (התובעת – אז) מעבירה ליחזקאל כנראה גם מידע לשימוש בפוסטים מכפישים – יש לכך מספר דוגמאות, ובכך הגברת נעשית שותפה לפשע, צד אפל שהופך אותה ממש לדמות לא ראויה לעסוק בחינוך ובתפקיד צבורי... אבל על זה עוד נעדכן בהמשך" וכן: "...האם שוב מנהלת מחלקת הנוער משתמשת בתפקידה בעיריה ובתקציבים צבוריים של עמותות או/ו העיריה כדי לקדם קהל מסויים המקורב לה ולמשפחתה? האם בשביל אהדה ציבורית בקרב חברותיה מותר לה לעשות הכל? לפעול שלא בתחום האחריות של מחלקת הנוער...". הנתבע לא הכחיש שכתב את הדברים: "אני משער שאני כתבתי אותו. רואים שעובד ערייה מהקבוצה העביר החוצה את הפוסט" (עמ' 34 שורה 32 עד עמ' 35 בשורה 2).

...

אין בידי לקבוע כי אכן התובעת התנהלה בדרך של שחיתות כטענת הנתבע והנתבע גם איננו נדרש בתביעה שלפניי להוכיח זאת.

סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

לאחר שבחנתי את התנהלות הצדדים בתיק ובהתחשב בקביעותיי לעיל, אין צו להוצאות.