ראו למשל רע"צ (ת"א) 15443-11-12 אס. הוטונן לימטד נ' אביעזר ארליך [פורסם בנבו] (03.01.2013), בסעיף 11 לפסק דינו של כב' השופט סובל:
"ברמת העקרון טרם שאדון בנסיבות המקרה שבפניי, חובתו הבסיסית של כונס הנכסים המתמנה על ידי רשם ההוצל"פ לא רק למכור את הנכס ולדווח על מכירתו, אלא גם לבצע בעצמו את רישום הזכויות על שם הרוכשים ורק לאחר מכן יהיה זכאי לשכר ולשחררו מהתפקיד".
ובהמשך:
"המסקנה המתבקשת היא כי על כונס הנכסים החובה לבצע את העברת הזכויות על שם המבקשות, וכל סעיף בהסכם המכר הקובע אחרת דינו להתבטל, בין היתר משום היותו נוגד את תקנת הציבור, ובין אם משום שאכיפתו של סעיף זה הנה בלתי צודקת, בנסיבות העניין וחובתו של ביהמ"ש להתערב כפי שאף רשם ההוצל"פ צריך היה שלא לאשר תנאי כזה בהסכם המכר, ככל שקיים, בעת שאישר את המכר למבקשות."
ועוד לעניין חובתו של כונס נכסים לפעול גם לרישום הזכויות בנכס בגדר תפקידו, ראו: ת"א (מחוזי חיפה) 53239-02-16 טיולי מירא בע"מ ואח' נ' זר, עו"ד - כונס נכסים ואח' [פורסם בנבו] (2.2.2020):
"לפי החומר שהונח לפניי, לא שוחרר הכונס מתפקידו. עוד עולה שרשמת ההוצאה לפועל שאישרה את העסקה, אישרה אותה כעיסקת מקרקעין ולא כעסקה להעברת זכות חוזית, כפי שטענו הנתבעים. גם מכך מבינים אנו את הצורך בהשלמת הרישום מצד המוכר שכן עסקת מקרקעין, היינו, עסקה בזכות קניינית, היא כזו שהשלמתה נעשית אך ורק עם רישומה (ראו גם סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). רוצה לומר, עצם אישור העסקה כעיסקת מכר מקרקעין מגלם בתוכו את התנאי שהיא צריכה להסתיים ברשום. ויודגש, הטלת החיוב להשלמת הרישום על הכונס - המוכר, הנה הדבר המתבקש ככל שקיימים פערים המונעים את השלמתו, שאינם תלויים בקונה. במקרה כזה, בו הכונס, ניכנס בנעלי החייב, הוא הצד שיכול לאפשר את השלמת הרישום – בין על ידי הסרת חובות ועיקולים שחלים על הנכס, בין בדרך של נקיטת הליכים משפטיים נגד צדדי ג', ובין על ידי סילוק מניעות אחרות – אך מובן כי חובת הרישום תחול עליו. בהסכם מכר להעברת זכות קניינית חלה חובה על המוכר לקיים את כל התנאים על מנת שיתאפשר לרשום את הזכות על שם הקונה ללא שום מניעה. הדגש כאן אינו בשאלה מי מבצע מבחינה טכנית את הרישום ופונה אל לישכת רישום המקרקעין לצורך ביצועו, אלא האם המוכר סילק כל מניעה שאינה תלויה בקונה, על מנת שהרישום יתאפשר. ככל שקיימת מניעה שאינה תלויה בקונה, אלא בעטיו של המוכר, והיא תולדה של מצב שקדם לעסקה, אזי מדובר בעיסקה שלא הושלמה ויש לגלגל את האחריות לכך על המוכר, ובעניינינו, על הכונס. דוגמה לכך שבעניינינו חלה במשך שנים רבות מניעה מלרשום את הנכס על שם החברה שלא הייתה תלויה בה, היא העדר רישום הנכס על שם החייב. רק לאחר שהכונס, בנעלי החייב, ניהל הליך משפטי במחלוקת שבין החייב ליורשי המנוחה עאישה סמאר, נרשם הנכס על שם החייב בשנת 2018, ולטעמי, רישום החייב במירשם 9 שנים לאחר שנחתם הסכם המכר נעשה לאט מידי, ומאוחר מידי. יתרה מכך, גם אם נתעלם מהוראות רשמות ההוצאה לפועל במהלך השנים, ונבחן את הסכמות הצדדים כפי שהן קיבלו ביטוי בהסכם המכר, נראה שהם התקשרו בחוזה לרכישת זכות קניינית, כאשר המוכר התחייב לאפשר את רישומה, למעט החלק ברשום הנוגע לחובות שחלות על הקונה."
וראו גם תא 1090/00 מלכה קנדל נ' עו"ד יוסף ברינט [פורסם בנבו] (10.6.2001), מפי כב' השופט ארבל:
"תפקידו של כונס הנכסים, אינו ניתן לפריטה לפרוטות - באופן שמשימות מסוימות, במסכת המשימות המפורטת בסעיף 54(א), תוצאנה ממסגרת זו. כונס הנכסים אחראי לכל פעולת הכנוס, כמיקשה אחת, ולכל שלב משלביה, החל ממתן הודעה על מינויו ככונס, ביצוע הליך הפינוי, הערכתה, פנייה לציבור להציע הצעות רכש, היתקשרות בחוזה מכר, מסירת חזקה, וכיוצא באלה".
נקבע, כי חריגת כונס נכסים מחובותיו כאמור, עשויה להביא, בין היתר, לחיובו בהוצאות אישיות.
...
אשר על כן, אני מורה לצד ד' 2 להעביר את האישור האמור לצד ג' עד ליום 1.11.11.
ככל שהדבר נוגע לעו"ד מושביץ, אני מקבלת את טענתו כי לא היתה עליו חובה לשלם את חובותיה של חברת מרמוש, וכי גם התשלום בתום ההליך נעשה על מנת "להוציא את העגלה מן הבוץ". פסק הדין שניתן על ידי המפקח על הבתים המשותפים, בהליך שבין חברת הניהול למרמוש ניתן תוך מחיקתו מההליך, כנגד חברת מרמוש בלבד, וטענתו כי ערבותו ניתנה רק לשם כך שמרמוש לא תטען כנגד ביצוע המסירה לא נסתרה.
אשר על כן אני קובעת כי הכונס יישא בהוצאות הצדדים בגין ההליך כדלקמן:
25,000 ₪ לכל אחד מן התובעים, 15,000 ₪ לעירייה וסכום זהה של 15,000 ש"ח לעו"ד מושביץ, 7,500 ₪ לעו"ד למפרט וסכום זהה של 7,500 ₪ לחברת הניהול.
