בהעדר ראיה הקושרת את מעשי המבקשים כלפי "צייד" או "חיית בר" או "חיית בר מוגנת", לא ניתן להרשיעם בדין.
להלן נימוקיי בפירוט:
המבחן המשפטי לקיומה של חובה להשיב לאשמה
ההלכה הנוהגת מזה שנים היא:
"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר... ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השיכנוע) מן התביעה לנאשם." (ע"פ 405-80 מדינת ישראל נ' שדמי פ"ד לח(2) 757, בעמ' 762).
"
סעיף 1 לחוק הנו סעיף ההגדרות ועל פיו:
"ציד" – חיית בר ששר החקלאות הכריז עליה שהיא ציד;
"חיית בר" – יונק, עוף, זוחל או דו-חיים, או כל חלק ממנו, או תולדה שלו, שמקורו בשטח המדינה או מחוצה לו, שאין טבעו לחיות במחיצתו של אדם;
"חיית בר מוגנת" – חיית בר שאינה ציד, מזיק או חיית בר מטופחת;
"מזיק" – חיית בר ששר החקלאות הכריז עליה שהיא מזיק;
"חיית בר מטופחת" – מין, תת מין או זן של חיית בר, שטופח או פותח לצרכי גידולו בשביה למטרות מסחר, והוכרז על ידי שר החקלאות ככזה;
"צידה" – לרבות עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחייה, בשלומה או בחרותה של חיית בר, או להדריך את מנוחתה, או לסכן את התפתחותן הטבעית של ביציה, או של כל תולדה אחרת שלה;
ניתן לתמצת את העולה מההגדרות שלעיל באופן הבא:
מעשה הצידה כולל מעשה שנעשה מתוך כוונה לפגוע בחיית בר.
האיסור הפלילי על צידה חל ביחס לחיות שהן "ציד" או "חיית בר מוגנת", כלומר חיות בר מוכרזות (וראו הרשימה בתקנה 1א לתקנות) ושאר חיות הבר שאינן מוגדרות כ"מזיק" (וראו הרשימה בתקנה 2 לתקנות) או כ"חית בר מטופחת".
במסגרת הדיון בגבולות העבירה המושלמת העיר בית המשפט, כי פעולת הכנה מובהקת (למשל, יציאת אדם מפתח ביתו) אין די בה.
כן ניתנה בפסק הדין דוגמא הדומה באופן מפליא לענייננו, כדוגמא מובהקת שבה מתקיימת עבירה מושלמת: אדם הנמצא ברכב ואיתו זרקור ורובה או מקל ואתו כלב המשחר לצידה;
כן הובא שם בהסכמה ציטוט מפסק הדין בעיניין חרב ואח' (ע"פ (נצ') 1201/05) ולפיו גם המצאות בשעת לילה מאוחרת במקום, מצוידים בכל הנידרש למימוש הכוונה הפסולה, אף בהנחה שעדיין לא סרקו את השטח וללא קשר לשאלה האם הגיעו ליעד המדויק, חרגה כבר מגדר ההכנה ועברה ל"היתנהגות גלויה לעין אשר חשפה את כוונתם לבצע באמצעים המתאימים את מעשה העבירה".
...
ההדגשות הוספו):
"אוסיף לכן, למעלה מן הצורך, כי גם בהיעדר ההנחה הסטטוטורית הייתה קמה במקרה כגון זה שלפנינו חזקה שבעובדה. מערכת ראיות, היוצרת את החזקה שבעובדה, יכולה לשמש יסוד להרשעתו של הנאשם, אם לא הופרכה ולא נתערערה, והיא מוליכה את בית המשפט למסקנה שהיא מעבר לספק סביר לחובת הנאשם, מאחר שבית המשפט מסיק דבר קיומה של מחשבה פלילית ממכלול הנסיבות.."..
ראו גם בע"פ 9282/00 ירחי נ' מ"י פ"ד נה(5) 759, בעמוד 764 בנוגע לחזקה עובדתית יציר הפסיקה, בעניין נוכחות מסבכת בזירת העבירה:
"... קמה אפוא ראיה לכאורה כנגד המערער, כי נוכחותו במקום האירוע נועדה לסייע לביצוע העבירה. חזקה זו כוחה עמה להעביר אל שכמו של המערער את הנטל לסתור את ההנחה האמורה שלפיה נוכחותו נועדה לסייע למבצע העיקרי. נטל השכנוע נותר רובץ על התביעה, ואם נותר ספק בדבר אשמתו של המערער – הריהו פועל לטובתו".
מפסקי הדין שהובאו כדוגמאות לעיל מתבקשת המסקנה, כי גם בענייננו ניסיון החיים, השכל הישר, והניסיון המשפטי והמקצועי המצטברים מחייבים קביעת חזקה עובדתית ולפיה, מי שעושה שימוש באמצעים המתאימים ומוכרים לצידה של חיות בר, במקום ובשעה המתאימים ומועדים לצידה של חיות בר, חזקה עליו שהתכוון לצוד חיות בר.
במקרה שבפניי, הראיות הנסיבתיות שהובאו במסגרת פרשת התביעה מקימות את החזקה.
סוף דבר:
נוכח כל האמור לעיל, דינה של הבקשה להידחות.
