חובת צירוף תצהיר לבקשה להטלת עיקולים זמניים

מדפי חשבון בנק שצורפו לתצהירו של המצהיר מטעם התובע עולה כי בעת שהיה חשבון הנתבעת 1 ביתרת חובה בסך של 90,053 ₪ נחתם הסכם הלוואה על ידי הנתבעת 1 בסכום של 90,000 ₪ ב26.1.2016.

בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה גם בקשה להטלת עיקול זמני, על מקרקעי הנתבע 2 שנתקבלה .

...

כך או כך , גם אם כהן פעל בניגוד להרשאות שניתנו לו, לגבי חלק מפעולותיו בחשבון החברה לא שוכנעתי בנסיבות שהתבררו בפני כי הבנק היה מודע לכך או היה אמור להיות מודע לכך, ולהימנע מלאפשר לו לפעול כפי שפעל.

עוד אני קובעת כי גם אם היה מקום להניח כי הבנק התרשל בכיבוד שיקים ובהסתמכות על מסמכים שהחתימות עליהם זויפו ,לדוגמא נוכח העדר המילה "בעסקה" לצד חתימתו של הנתבע 2 , מושתקים הנתבעים מלהעלות טענות כלפיו, נוכח העדר מחאה מצדם במשך תקופה רציפה של ניהול החשבון (ובעניין זה ראו: ע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ פ"ד כב(1) 240 (1968); ע"א 618/75 עזבון המנוחה פנינה טננבאום נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד לא(3) 141 (1977)) אם לא די בכך הרי שסטץ חרף חשדותיו וחרף טענותיו לזיוף לא פעל כפי שמנהל חברה סביר היה צפוי לפעול.

סוף דבר לסיכום , מסקנתי היא כי לדחות את טענות ההגנה שהעלו הנתבעים כלפי חיובם בחוב נשוא התביעה: בהחלט שוכנעתי במידה הנדרשת בהליך אזרחי כי דין התביעה להתקבל .

סכום התביעה, כך נטען, מגלם את ניזקי התובעת בגין כספים שניטלו ממנה שלא כדין (3,326,140 ₪); השבת סכומים ששולמו על-ידי התובעת כשכר לנתבע, בין באופן ישיר ובין באמצעות החברה המשפחתית, לאור הפרתו היסודית של ההסכם שנכרת בינו לבין התובעת ולאור הפרת חובת האמונים שלו כלפי החברה (1,710,000 ₪); פיצוי מוערך בגין הנזקים שנגרמו לתובעת (2,267,696 ₪); ופצוי עונשי בגין המעשים הנטענים (1,000,000 ₪).

כבוד השופט א' פורג נעתר לבקשה והורה על הטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד, אך מצא לנכון להטיל עיקול ברשום בלבד וכן הגבילו לסכום של ששה מיליון ₪.

בראש ובראשונה, צורף תצהירו של מר אלראי, שאליו צורף תצהירו של הספק צברי, אשר חשף על פי הנטען את המעשים המיוחסים לנתבע והעלה את גירסתו עלי כתב (נספח 6 לבקשת העיקולים).

...

שקלתי את בקשתם החלופית של הנתבעים להקטין את סכום העיקולים, אך לא מצאתי מקום להיעתר לה. בסעיף 6 לבקשת הביטול טענו הנתבעים כי חלק מסכום התביעה (3,265,544 ₪) מופרז, ולצד זאת, לא כפרו בחבותם ביחס ליתרת סכום התביעה (כ-5,300,000 ₪).

מכל המקובץ עולה כי לתובעים אינטרס כבד משקל בהטלת עיקול זמני, אינטרס הנובע מקיומה של עילת תביעה לכאורית בגובה של מיליוני שקלים, כמו גם מקיומו של חשש מבוסס דיו להכבדה במימוש פסק הדין שיינתן.

מן המקובץ עולה כי דין הבקשה לביטול העיקולים להידחות במלואה.

לטענת המשיבה על אף שהמבקשת אינה משלמת את חובה היא ממשיכה בפעילותה העסקית והמוצלחת.

ועוד, המבקשת טענה כי לא יהיה ביכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקשת ככל שיוחלט על כך. עיקר טענתה של המבקשת הנה בדברים שאמר מנהל המשיבה, מר נביל עיסא, בסעיף 25 לתצהיר שצורף לבקשה להטלת עיקולים זמניים לפיהם "...ככל שלא יוטל צו עיקול, עלולה המבקשת למצוא עצמה בסוף היום בפני שוקת שבורה ולא תוכל לגבות את החוב...דבר שעלול לגרום לה להיקלע בעצמה למשבר כלכלי ואולי יביא הדבר אף לקריסתה..." וכן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה.

...

אין בידי לקבל טענה זו, שכן מלבד מכתב מרואה החשבון, צירפה המשיבה דוחות כספיים שמהם ניתן ללמוד בבירור על אודות מצבה הפיננסי של המשיבה.

נהפוך הוא, למשיבה סיכויי תביעה טובים נוכח הראיות שצורפו לרבות תשלומים מאושרים וחתומים על ידי המבקשת או מי מטעמה כאשר למבקשת בין היתר טענת הגנה שעיקרה גרימת נזקים או חריגה מהמוסכם בין הצדדים בין היתר בקשר להעסקת עובדים, באתר העבודה בשדה התעופה בתמנע על שם אילן רמון ז"ל. לסיכום: בהינתן הנקוב לעיל, שוכנעתי כי יש מקום לסטות מהכלל המחייב את החברה בהפקדת ערובה שכן המשיבה הצליחה באמצעות הראיות שצירפה בתצהיר ובנספחים, להוכיח דבר איתנותה הכלכלית.

לפיכך, נסיבות המקרה דנן לא מצאתי הצדקה לחייב המשיבה בהפקדת ערובה, ועל כן אני דוחה את הבקשה.

לאחר עיון בהסכמי שכר הטרחה ותחשיב שערך התובע החלטתי לבטל את פסק הדין נגד הנתבע בתנאים, למרות השהוי בהגשת הבקשה, מהנימוקים שלהלן: ראשית – הנתבע אכן הגיש מעין כתב הגנה, אף כי כתב הגנה זה רחוק מלעמוד בסטאנדארטים של בקשת רשות להיתגונן וגם לא היה מלווה בתצהיר, למרות שבית המשפט ציין (החלטה מיום 24.12.2017) כי על הנתבע לצרף תצהיר.

שלישית – לא ברור כי תביעתו של התובע כולה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, נתמכת במסמכים בכתב למרות הדרישה לכך בתקנות וכי סכומיה נכונים (לעניין זה ראה גם החלטתי בבקשה להטלת עיקול זמני מתאריך 16.11.2017.

חובת התייצבות לצדדים.

...

הנתבע קבל מספר אורכות להגשת בקשת רשות להתגונן אולם בסופו של דבר לא הגיש את הבקשה ועל כן בקש התובע וקבל פסק דין בהעדר הגנה.

לאחר מתן פסק הדין בקש התובע כי הערבון שהפקיד לטובת בקשה למתן עיקול זמני יושב לו. החלטתי החיובית נמסרה לנתבע טלפונית ואז שלח הנתבע התנגדות וניתנה החלטתי כי התיק כבר נסגר ואין מקום להגשת ההתנגדות.

לאחר עיון בהסכמי שכר הטירחה ותחשיב שערך התובע החלטתי לבטל את פסק הדין נגד הנתבע בתנאים, למרות השיהוי בהגשת הבקשה, מהנימוקים שלהלן: ראשית – הנתבע אכן הגיש מעין כתב הגנה, אף כי כתב הגנה זה רחוק מלעמוד בסטנדרטים של בקשת רשות להתגונן וגם לא היה מלווה בתצהיר, למרות שבית המשפט ציין (החלטה מיום 24.12.2017) כי על הנתבע לצרף תצהיר.

שלישית – לא ברור כי תביעתו של התובע כולה, שהוגשה בסדר דין מקוצר, נתמכת במסמכים בכתב למרות הדרישה לכך בתקנות וכי סכומיה נכונים (לעניין זה ראה גם החלטתי בבקשה להטלת עיקול זמני מתאריך 16.11.2017.

על פי סעיף 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, "בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית המשפט ..., לענין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן – הוצאות) לטובת בעל דין אחר, אם לאו.". במקרה הנוכחי גם נפסק בבית משפט השלום, במפורש, כי הנתבע ישלם לתובע בגין שכר טירחה והוצאות משפט, סך של 12,000 ₪.

לסכום יתרת החובה צירף הבנק את כספי ההלוואה שהייתה לתובעת וכן ריבית הסכמית.

לאחר שבקשת הביטול שהגישה החברה לביטול העיקול נדחתה, הגיעו הבנק והחברה להסכמות במסגרת הליך העירעור שהגישה החברה על ההחלטה שדחתה את בקשת הביטול (נספח ח' לתצהיר התובעת).

עילת התביעה בתיק זה, כפי שנוסחה על ידי התובעת, היא "עילה עצמאית ונזיקית שנולדה רק לאחר פסק הדין שניתן בת.א 72255/96 ... והמבוססת על ההיתחייבות העצמית שניתנה על ידי הנתבע במסגרת הבקשה להטלת עיקול זמני" (סעיף 1 לסיכומי התובעת).

גובה סכומי העיקול: לטענת התובעת, הבנק עיקל סכום הגבוה כימעט פי ארבע מהסכום שנפסק כחובה של החברה לבנק בקרן, ובכך גרם לתובעת נזקים להמשך פעילותה.

...

אינני מקבלת את הטענה שבמקרה הנדון סכום הכספים שהופקדו היה משתנה , לו היו הכספים מופקדים בלשכת ההוצאה לפועל, רק החלוקה שלו בין קרן לריבית והצמדה הייתה משתנית, כך שהסכום שניתן היה לקזז מסכום החוב היה זהה.

במקרה הנדון אמנם עוקל ברישום סכום הגבוה כמעט פי ארבע מסכום הקרן שנפסק בסופו של דבר, אך לא הוצגו בפניי ראיות שעוקלו כספים בפועל שמנעו פעילות של החברה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה.