חובת פסילה מינימלית בתאונת דרכים עקב אי מתן זכות קדימה

צוין שהנאשם נוהג משנת 2006, ולחובתו 10 הרשעות קודמות, בעבירות שונות, בין היתר בנהיגה כשרישיון הנהיגה פקע, נהיגה בפסילה, ונהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, עם צרוף תיק נוסף בגין נהיגה בהיותו שיכור, ושתי תאונות דרכים משנת 2011 ומשנת 2010.

עם זאת, מדובר במי שמשמש כנהג אמבולנס ופרמדיק, נוהג משנת 2004, ומשך 12 שנים לא נרשמו לחובתו הרשעות קודמות, ועל כן ניתן להסתפק בפסילת מינימום בת 3 חודשים, פסילה מותנית, בת 3 חודשים, ל-3 שנים, וקנס בסך 850 ₪.

האחת, משנת 2011, בה הורשע בעבירות של סטיה מנתיב נסיעה, תוך הפרעה לתנועה, היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה בקלות ראש ובחבלה של ממש, ונדון, בין היתר, לפסילה בת 9 חודשים, והשניה משנת 2010, בגין עבירות של אי מתן זכות קדימה בפניה שמאלה, נהיגה בחוסר זהירות והתנהגות הגורמת נזק, בגינן נדון לפסילה על תנאי וקנס.

לתשומת לב הנאשם חובה על עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה או להמציא תצהיר על העידר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תמסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.

...

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות שלפני, נסיבות ביצוע העבירה החמורות, עברו התעבורתי של הנאשם, שזו לו התאונה השלישית, כשבתאונה קודמת הורשע גם בעבירה של חבלה של ממש, ולחובתו הרשעה בנהיגה בפסילה, לצד עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, ואי הבעת חרטה על הארוע, ומנגד, דברי סנגורו שציין שהנאשם מצוי במסלול של שיקום, הרי שהעונש שיש להשית על הנאשם מצוי ברף הבינוני-עליון של מתחם הענישה.

בנסיבות אלה אני סבורה שיש להשית על הנאשם פסילה בת 7 חודשים, שתרחיקו מהכביש לתקופה משמעותית ותשגר מסר הרתעתי ברור לו ולנהגים אחרים להמנע מביצוע עבירות דומות.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ש"ח. הקנס ישולם בתשלום אחד תוך 90 יום.

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בגרימת תאונת דרכים אשר תוצאתה חבלה (אשר איננה מגיעה כדי חבלה של ממש) לרוכבת אופנוע.

מדובר באישום אשר בצדו חובת פסילת מינימום, בגין עבירה של אי מתן זכות קדימה – תקנה 64 (ג) לת"ת חובת פסילה מינימלית של 3 חודשים.

...

אינני קובעת רמת רשלנות גבוהה, באשר שוכנעתי כי דבריה, נהג הרכב אשר הגיע משמאלה ויתר על זכות קדימתו.

סוף דבר - על יסוד דברים אלה, הריני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: הריני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסכום של 1800 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

הנאשם נהג בקלות ראש בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא ציית לתמרור 302 שהיה מוצב בדרך בכוון נסיעתו, לא נתן זכות קדימה לאופנוע המעורב, גרם לתאונה ופגע בו. כתוצאה מהתאונה ניחבל הנהג המעורב חבלות של ממש בדמות של שבר פימור דיאפיזירי מימין, עבר קיבוע ושיחזור ונזקק לאישפוז, והן כלי הרכב המעורבים נזוקו.

על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהן נגרמות חבלות ופציעות חמורות עמד בית משפט העליון ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל: "תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מידי יום וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נגד תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהן גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן". כאמור הנאשם הורשע בין היתר גם בעבירה של גרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש, הענישה הקבועה בפקודה ביחס לסעיף 38(3) היא חובת פסילת מינימום של 3 חודשים כאשר זהו הרף התחתון של הפסילה.

...

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

במצב דברים זה, אני סבור שהעונש המתאים שיוטל על הנאשם ישקף פסילה בפועל לתקופה שמעל הרף התחתון של המתחם, ותנוע שבין רף תחתון זה לבין הרף הבינוני.

הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או גרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 38(3) לפקודת התעבורה.

הנאשם נהג ברכב בחוסר זהירות וללא סיבה סבירה לא הבחין ברכב ב', החל בבצוע פניה לשמאל לכיוון שביל הכורכר מבלי שנתן זכות קדימה לרכב ב' שנסע בדרך החוצה, חסם את דרכו וכלי הרכב התנגשו, בעקבות כך נהדף רכב ב' ופגע בתמרור 112 שהיה במקום והפילו (להלן: "התאונה").

מעיון בדברי ההסבר בהצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה אשר החילה את חובת הלווי ניתן ללמוד על "מעורבות ניכרת של נהגים חדשים בעבירות תנועה ובתאונות דרכים, 80% מתוכם צעירים למטה מגיל 24". בדברי ההסבר נכתב כי תופעה זו מוסברת "בין השאר בחוסר ניסיון, בתחרותיות המתבטאת בהעזה ונטילת סיכונים תוך בחינת גבולות היכולת של הרכב והנהג, ובהכשרה לא מספקת לנהיגה" ועל כן, נדרשים הנהגים החדשים ללווי בפועל של נהג מנוסה כך שהליך ההכשרה "יקנה לנהגים החדשים הבנה תעבורתית מעמיקה" (ה"ח הממשלה תשע"א מס' 575 עמ' 578).

הענישה הקבועה בסעיף 38(3) לפקודת התעבורה קובעת סנקציה של פסילת מינימום של 3 חודשים למי שגרם בנהיגתו חבלה של ממש לאחר ולכן יש לקבוע את הרף התחתון של המיתחם מנתון זה (עפ"ת (חי') 4955-04-20 קולר נ' מדינת ישראל, [ניתן ביום 08.06.20, פורסם בנבו]).

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוואנטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים שלא יעבור תוך 3 שנים מהיום על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה הגורמת תאונת דרכים שבמידה חבלות של ממש, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 38(3) לפקודת התעבורה.

...

בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, הינו ממאסר הצופה פני עתיד או צו של"צ ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 3 חודשים ל- 30 חודשים (עניין ביטון וכן רע"פ 3972/19 קנטור גוז נ' מדינת ישראל ורע"פ 3065/19 אהרון אסלן נ' מדינת ישראל [ניתנו ביום 17.06.19, פורסמו בנבו]) לצד ענישה נלווית.

ואולם, כמו שנתבקש על ידי באי כוח הצדדים והומלץ על ידי שירות המבחן, סבור אני כי במקרים חריגים אלה, האינטרס הציבורי ייתרם יותר מעבודות של"צ מאשר מיצוי הדין עם הנאשם.

לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה, שכאמור לא בוצעה בליווי עבירות חמורות נוספות בהן למרבה הצער בית המשפט נתקל חדשות לבקרים, רמת הרשלנות, עמדת שירות המבחן, גילו הצעיר של הנאשם, קבלת האחריות בהזדמנות הראשונה וכן להיעדר ראיות אודות מצבם העדכני של הנפגעים, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם מעט מעל הרף התחתון של מתחם העונש ההולם.

ב"כ המאשימה סקר פסיקה תומכת, וציין כי המגמה הנלמדת ממנה הנה כי בתי המשפט החלו לנקוט בגישה מחמירה בכל הקשור לנגע תאונות הדרכים בכלל ובתאונות דרכים חמורות בפרט, כאשר בתי המשפט מטילים עונשי מאסר בפועל ופסילה בפועל ארוכת שנים על נהגים הגורמים חבלות של ממש, וגורמים לתאונות דרכים תוך קפוח זכות המשתמשים בדרך.

משכך, ועל מנת שניתן יהיה להגיע לתוצאה הצודקת וההוגנת באיזון בין כל האינטרסים העומדים לדיון, הן הצבורי והן הפרטי של הנאשם העומד לדין, על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את מדיניות הענישה צמוד ככל האפשר לנסיבות כתב האישום שבפניו.

ובאשר לרכיב הפסילה בפועל בגרימת תאונת דרכים, היא נעה בין פסילה מינימאלית בת שלושה חודשים ובשכרות שנתיים הקבועות בחוק ועד פסילה ארוכה המגיעה לעיתים עד מספר שנים.

עפ"ת (מחוזי מרכז) 60577-12-17 **** פליס נ' מדינת ישראל (14.3.18), המערער הורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול בצומת, גרימת תאונת דרכים וחבלות של ממש לרוכב אופנוע אשר נסע בכביש ממול, לרוכב האופנוע נגרמו חבלות של ממש בדמות קטיעת ידו.

אינני מקבלת את עמדת המאשימה באשר לטענתה כי אין לקבל את התסקיר האחרון החיובי מאחר והוא שונה מהתסקירים שקדמו לו. אמנם מהתסקיר הראשון עולה, כי שירות המבחן התרשם שהנאשם ערך מאמצים בהתאם ליכולותיו לשיתוף פעולה ולקידום יעדי התכנית, כאשר טפול ריגשי ומיקוד בגורמי סיכון הושג באופן חלקי וכי התרשמו מבחור צעיר ובלתי בשל, אך בעקבות הבעת נכונות ומוטיבציה להמשיך ולעבוד מצדו של הנאשם, כשבמקביל מצליח לנהל אורח חיים יציב יותר מבעבר, העריך שירות המבחן כי הנאשם זקוק למעורבות טיפולית והמליצו על דחייה על מנת לשלבו בטיפול ראוי.

...

אכן, בית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצות שירות המבחן ואולם, במקרה זה, מקובלת עלי המלצת שירות המבחן ולפיה אין מקום בנסיבות תיק זה להשית על הנאשם רכיב של מאסר בפועל, וכי עונש בדמות של"צ בהיקף של 200 שעות יסייע בתהליך של שמירה על אורח חיים נורמטיבי ויתמוך בהישגיו התפקודיים.

סבורני כי שילובו של הנאשם בקבוצה זו תהווה תרומה משמעותית לחברה ותהווה גם "צדק מאחה". באשר לרכיב הפסילה בפועל, סבורני כי משך הפסילה בפועל לו עותרת המאשימה הינו ארוך יתר על המידה, אולם לא מצאתי גם בטענת ההגנה לחרוג מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

יפים בעניין זה דבריו של כב' הש' אלרון ברע"פ 7505/21 גויחמן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 11.11.21): "לעניין הפיצוי – כבר נקבע בפסיקה כי זכותו של נפגע לפיצויים על-פי חוק הפלת"ד אינה מייתרת את הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך הפלילי לחייב את הנאשם בתשלום פיצוי לנפגע." לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: פיצוי כספי למעורב בסך 2,000 ₪.