חובת ניקיון דירה בסיום תקופת שכירות

עם סיום תקופת השכירות ופינוי הדירה התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר למצב החזרת הדירה ונזקים שנותרו בה. בנסיבות אלה לא השיבה הנתבעת לתובע את דמי הפיקדון ולא הוחלפו המחזיקים בערייה ואצל חברת החשמל.

בהתאם לסרטון מיום פינוי הדירה, מצב ניקיון הדירה סביר (עמ' 5, ש' 30).

לכן באחריות הנתבעת כבעלים של הדירה לדאוג לתשתיות הדירה ולפיכך לדאוג גם לפריסת רשת שתמנע כניסת יונים למסתור הכביסה ואין הדבר מחובתו של השוכר.

...

התביעה ברכיב זה נדחית.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת, הגב' קינן לשלם לתובע 7,519 ₪ בתוספת 750 ₪ הוצאות משפט תוך 30 ימים מהיום.

בודאי שאיני מקבלת את טענתה לפיה מצבה של הדירה לאורך כל תקופת השכירות היה כזה שאינו מאפשר מגורים סבירים בה, שהרי התובעת בחרה שלא לסיים את תקופת השכירות מוקדם מן המוסכם (או לפני התפרצות מחלת הקורונה כפי שיבואר בהמשך).

הנתבעת ביקשה לקזז מסך הסכומים המגיעים כאמור לתובעת, ככל שייפסקו כאן, את עלויות בדיקת האינסטלטור מטעמה, את עלויות הנקיון והצביעה של הנכס בתום תקופת השכירות, וכן פיצוי בגין איחור במסירת הנכס, בטענה כי זה נימסר בחזרה לידי הנתבעת רק ביום 18.5.20, קרי באיחור נטען של 4 ימים.

אשר לבצוע הנקיון והצביעה, אכן חלה על התובעת החובה לנקות את הנכס ולהחזירו כשהוא נקי ומסויד, יחד עם זאת ליקויי הרטיבות בקירות הנכס בנסיבות העניין יש בהם משום סיכול של הוראות ההסכם בענין זה, ואיני סבורה כי בנסיבות אלו היה מקום לעמוד על ביצוע סיוד של הנכס על ידי התובעת (סיוד שאין בו למעשה כדי לרפא את ליקויי הרטיבות ככל שמדובר בבעיית איטום).

...

בהתאמה, אני קובעת כי לא הוכח לפניי כי מדובר בחריגה ממנין התקופה הנקובה בהסכם השכירות, באופן המזכה בתשלום הפיצוי.

לאור כל אלו אני קובעת כי אין לקבל את טענות הנתבעת בכל הנוגע לעריכת הקיזוז.

בהתאמה גם טענה זו דינה להידחות.

גם אם רף הניקיון שהתובע ייחל לו היה גבוה מרף הניקיון בדירה במועד סיום תקופת השכירות, יש מקום לקבוע כי המצב בו השאירו הנתבעים את הדירה – הן על יסוד הסירטון שהציגו והן על יסוד התמונות שהוצגו על ידי התובע - עמד במבחן הסבירות, ולמעלה מכך; קל וחומר, שמצב הדירה בעת סיום הסכם השכירות לא עלה כדי הפרת ההסכם על ידי הנתבעים.

הגדרת מצב הדירה כ"בלתי ראוי למגורים" בגלל ליכלוך סטנדרטי בארונות המטבח, בסנן המזגן, בצד הפנימי של ציר דלת או במסילות חלון הזזה - אינה מתיישבת לא עם הגיונם של דברים ולא עם החובה לקיים הסכם (לרבות מימוש הבטוחות שניתנו במסגרתו) בתום לב. אכן, ההפרה איננה של הנתבעים – אלא של התובע דוקא.

...

השאלות הטעונות הכרעה מכתבי הטענות, עולה כי השאלות הטעונות הכרעה הן אלו: האם עומדת תובע זכות תביעה? האם קיימת יריבות בינו ובין הנתבעים? במידה והתשובה לשאלה הראשונה (והמקדמית) היא בחיוב – האם קמה לתובע זכות תביעה, ובדין הופעל על ידיו שטר החוב? ביתר פירוט – האם הטענה שעל יסודה הופעל שטר החוב – גרימת נזקים לדירה והשארתה במצב פיזי הנוגד את הסכם השכירות – הוכחה? ככל שיימצא כי יש לדחות את התביעה, האם מתאים המקרה הנוכחי לפסיקת הוצאות לדוגמא, בשל שימוש לרעה בהליכי משפט? אדון בשאלות כסדרן.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

טענת הנתבעים, לפיה עצימות ההליך המשפטי לא תאמה את סכומו, אינה מקימה עילה לפסיקת פיצויים לדוגמא לחובת התובע – גם אם התביעה נדחית.

גם טענה זו דיה להידחות: ההימנעות משפרה לא יכולה להיות עילה להשתת הוצאות.

לטענת התובעת עם סיום תקופת השכירות ועזיבת הדירה נותרו נזקים בדירה.

התובעת, באמצעות בנה שהעיד, טענה כי מעולם לא היה וועד בית לבניין המגורים ולכן היא דאגה לגיזום העשבייה ואף עיגנה את חובת השוכרים בהסכם השכירות.

מעבר לאמור יובהר, כי מקום בו נגרם נזק ממשי שניתן בגינו פיצוי (שלטים, אי נקוי עשבייה וכד'), גם אם הוא מהוה הפרה של הסכם השכירות, אין מקום לפסוק בגינו פיצוי נוסף מכוח הפצוי המוסכם, באשר מדובר ב'כפל פיצוי'.

...

לטענתה בסופו של דבר הושכרה הדירה רק בעבור חודשיים וחצי מיום עזיבת הנתבע ומשפחתו את הדירה.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 10,000 ₪ בתוספת 3,000 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 ימים מהיום.

הנתבעת מכחישה כי איימה על התובעים בפזור המחאותיהן בסכומי עתק, וטוענת כי כלל לא ביקשה את ניקיון הדירה בסיום תקופת השכירות שכן תנאי זה הנו סעיף יסודי בהסכם השכירות.

מנגד מכחישה הנתבעת את הטענה כי דרשה את ניקיון הדירה כתנאי להשבת ההמחאות, וטוענת כי עפ"י תנאי הסכם השכירות מחובת התובעים היה להשיב לה את הדירה כשהיא נקיה, במצב ראוי למגורים, וכפי שנמסרה להם.

...

טענה זו הנני דוחה.

לא שוכנעתי כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש כתוצאה מהתנהלות הנתבעת.

מעבר לדרוש אציין כי למעשה קיימות אינדיקציות בחומר הראיות לפיהן ההיפך הוא הנכון וכי אם נגרמה עוגמת נפש היא נגרמה לנתבעת, אולם מאחר ואין בפניי תביעה נגדית הכוללת סעד מעין זה, איני נזקק לטענה זו. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך 6,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.10.16 ועד התשלום המלא בפועל.