חובת ניכוי מס על מעביד המשלם משכורת

כבר בשלב זה נציין כי השגה שהגישה המשיבה לרשות המסים על קביעה זו נדחתה, ולפי סעיף 164 לפקודת מס הכנסה חוייבה המשיבה לשלם לרשות המיסים את המס בגין עובדיה במעמדו של המערער, לרבות המערער עצמו.

בעת תשלום השכר, המעסיק בצע את הנכוי במקור בהיתחשב בנקודות הזיכוי.

לימים מסרו רשויות המס למשיבה שאין מקום לזקוף את נקודות הזיכוי האמורות לזכות העובד, ואו אז התחוור כי למעשה המס ששולם בשעתו היה בחסר, ולכן על המעסיק – עליו מוטלת חובת הנכוי – לשלם לרשויות המס את הפרישי המס בהם חב העובד.

...

לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין אנו סבורים כי יש לקבל את ערעור המערער בנוגע לקיזוז נקודות הזיכוי בחלקו ולקבוע כי המשיבה רשאית לקזז מחצית משווי נקודות הזיכוי בלבד.

אשר לערעור על הוצאות המשפט – לא מצאנו לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - ערעור העובד מתקבל בחלקו כאמור בסעיף 10 לעיל.

על מנת להכריע בשאלה זו נבחנה תחילה השאלה למי שייכת ההכנסה מתשר, לעניין חובת תשלום מס הכנסה, תוך שצוין, בין היתר, כך: "אם התשר נחשב להכנסה של בית העסק, לא מתעוררת כל דילמה פרשנית לעניין סיווגו. מבחינת בית העסק, דין התשר כדין התשלום העקרי אותו הוא מקבל עבור המוצר או השרות. מבחינת העובד, התשר, המגיע אליו דרך המעביד, הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה. המעביד יידרש לנהוג בסכום התשר המועבר לעובד כפי שהוא נוהג בכל רכיב אחר של השכר. היינו, תחול לגביו חובת ניכוי מס במקור, תשלום דמי ביטוח לאומי וכדומה. אפשרות אחרת היא לראות את ההכנסה מתשר כהכנסה ישירה של העובד מן הלקוחות, ללא 'תחנת ביניים' אצל בית העסק. מבחינת בית העסק, ברי כי לא תחול עליו חובה לנכות מס במקור או לשלם דמי ביטוח לאומי עבור התשר, שכן אין מדובר בהכנסה המוענקת על ידו לעובד (ראו, פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 1349/01 מלון רנסנס נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (14.8.05)). לגבי העובד, המקבל את התשר ישירות מן הלקוחות, תתעורר השאלה כיצד יש לסווג הכנסה זו לעניין סעיף 2 לפקודת מס הכנסה". צוין שהשאלה האמורה התעוררה בעיניין ספארי הולדינגס והוכרעה לפי "מבחן הוולונטריות", אך היה זה בהקשר של חובת הרישום בלבד ולא בהיבט המהותי של החיוב במס הכנסה, ולפיכך – "אין אנו נדרשים להכריע מהו המבחן המדויק שיש לאמץ בהקשר זה. די בכך שנקבע, כי ישנם מקרים בהם התשר נחשב להכנסה ישירה של העובד מנותן התשר...". איזה הם אותם מקרים? אין מדובר על מקרים שבהם הדרישה לתשלום התשר נכללה במפורש בחשבון והתשר הגיע לקופה ונרשם בספרים, אלא על מקרים שבהם התשר שולם "על ידי הלקוח באופן וולונטרי לחלוטין, ישירות לידי המלצר, בנוסף לשכר עבודה בסיסי אותו מקבל המלצר מן המעביד, בלא שהתשר משתקף באופן כלשהוא בפנקסי העסק (למעט רישום ב'יומן שירות') ובלא שהסכומים עוברים אצל המעביד או מנוהלים על ידו" (להלן – תשר ישיר).

עמדת המדינה היתה כי יש לראות בתשר ישיר (ודאי בתשר המשולם בעקבות דרישה של המסעדה), כחלק מהסדר כולל, הכנסה של בית העסק ולא של המלצר; כי עליו להרשם כתקבול בקופת בית העסק; כי כאשר הוא משולם למלצר יש לרשמו כהוצאה ככל רכיב שכר אחר המשולם לו על ידי העסק; וכי על המעסיק לנכות בגינו את כל הנידרש לפי חוק הביטוח הלאומי ודיני המס.

...

למרות זאת אנו סבורים שבראייה כוללת, ההסדר האמור הוא הסדר נדרש ומתחייב על פי ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ובסיכומו של דבר ייטיב עם הכלל.

"הַשִּיר לאׁתַם, הוּא רַק מַתְחִיל" – סוף דבר הערעור בתיק בודה מתקבל בכל הנוגע לטענה העקרונית של המערערת (ד.ע. יבוא וניהול מסעדנות בע"מ) לעניין סיווג התשר כשכר עבודה לצורך חוק שכר מינימום, ובכל הנוגע לביטול חיובה בתשלום הפרשי שכר מינימום כפועל יוצא מכך.

טענות המערערת הנוגעות לדמי המחלה – נדחות.

עוד טוען התובע כי הנתבעת הפחיתה משכרו בנגוד לדין מדי חודש תשלום עבור ביטוח רפואי, וסיום העסקתו בחודש אוגוסט 2015, קזזה הנתבעת משכרו תשלום חוב למס הכנסה אשר אין התובע צריך לשאת בו לאור מחדל הנתבעת ליידע אותו על נכויי מס נוספים אשר אמור לחוב בהם.

הנתבעת לא נתנה לתובע כל הודעה בכתב בנוגע לשינוי בתנאי שכרו וגם לא נתנה לו הודעה כלשהיא על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, בפרשת אבקר קבע בית הדין הארצי: "החבות במס בגין הכנסתו של העובד מוטלת על העובד עצמו. מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה מוטלת על המעסיק חובת הנכוי במקור. מקום שמעסיק לא ניכה מהעובד את מלוא מס ההכנסה מוטלים על המעסיק חיובים שונים ובהם חיוב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהעובד חב בו במקור (להרחבה ראו ע"א 10691/06 שריג אלקטריק בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 1 (23.1.11) והאסמכתאות הנזכרות שם). מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהיה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק "לחזור" אל העובד.

...

לאור זאת, אני קובע שיש מקום להפחית מחצית מסכום הקיזוז, כך שהנתבעת היתה רשאית לקזז סכום בסך 8,063 ₪ מהסכומים אשר היתה חבה לתובע.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע את התשלומים הבאים: עבור פדיון חופשה – סך של 1,945 ₪; עבור דמי חגים – סך של 2,232 ₪; עבור גביית דמי ביטוח רפואי – סך של 1,379 ₪; עבור קיזוז ביתר מתלוש השכר האחרון של התובע – 8,063 ₪; סה"כ: 13,619 ₪.

הנתבעת תשלם סכום זה בתוך 30 יום מהיום, אחרת הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בפרשת אבקר קבע בית הדין הארצי: "החבות במס בגין הכנסתו של העובד מוטלת על העובד עצמו. מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה מוטלת על המעסיק חובת הנכוי במקור. מקום שמעסיק לא ניכה מהעובד את מלוא מס ההכנסה מוטלים על המעסיק חיובים שונים ובהם חיוב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהעובד חב בו במקור (להרחבה ראו ע"א 10691/06 שריג אלקטריק בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 1 (23.1.11) והאסמכתאות הנזכרות שם). מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהיה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק "לחזור" אל העובד.

השאלה אימתי יתאפשר למעסיק שטעה בנכוי המס לחזור אל העובד צריכה להבחן בכל מקרה בנסיבותיו.

באותה פרשה קבע בית הדין הארצי כי אין מקום להתיר קזוז בגין נקודות זכוי שחושבו ביתר שכן על אף העובדה שלנתבעת התבררה "הטעות שבחישוב" כבר בחודש 12/12, היא המשיכה לשלם את שכרם של העובדים על פי אותה "נוסחה של נקודות זכוי". בית הדין הארצי קבע, כי במחדלה אפשרה הנתבעת לעובדים להמשיך ולהסתמך על המצג שיצרה כלפיהם בדבר שיעור השתכרותם.

...

על כן, משהנתבעת 1 בחרה שלא להעיד את מר לזרוביץ' וטענה טענה בעלמא כאילו התובע התפטר, התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪, לפיצויי פיטורים מלאים בסך של 7,883 ₪ ומשפוטר ללא שימוע אנו קובעים שהתובע זכאי לפיצוי של חודש נוסף בסך של 4,300 ₪.

לאור האמור, אנו קובעים שהנתבעת לא הייתה רשאית לקזז את שווין של נקודות הזיכוי מהזכויות המגיעות לתובע.

הנתבעות ישלמו את הסכומים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה ועד התשלום המלא בפועל.

הכרעה כידוע לתובע, רו"ח ועוסק בתחום המיסים בעצמו, חובת ניכוי מס במקור משכרו של העובד מוטלת על המעסיק מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).

] "החבות במס בגין הכנסתו של העובד מוטלת על העובד עצמו. מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה מוטלת על המעסיק חובת הנכוי במקור. מקום שמעסיק לא ניכה מהעובד את מלוא מס ההכנסה מוטלים על המעסיק חיובים שונים ובהם חיוב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהעובד חב בו במקור (להרחבה ראו ע"א 10691/06 שריג אלקטריק בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 1 (23.1.11)". בכתב התביעה התובע טען כי מגיע לו פיצוי לאור העובדה שבחודש דצמבר 2018 נוכה לו מס בשיעור 35% ואם הפדיונות היו משולמים בחודש ינואר 2019 הוא היה משלם מס נמוך יותר וטען כי מגיע לו פיצוי בגין הנזק הכספי שניגרם נוכח התנהלותם של הנתבעים.

...

] על יסוד המפורט לעיל, אנו דוחים את טענת התובעים שכנגד לגזל סוד מסחרי וגניבת לקוחות.

סוף דבר נתבעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: גמול שעות נוספות בסך 108,233 ₪.

התביעה שכנגד – נדחית במלואה.