חובת נוכחות נציגי ציבור בדיון

לדיון השני לא התייצבו שני נציגי הציבור (שאחד מהם הוא נציג הציבור שנכח בדיון הראשון) ולכן הדיון היתקיים בהעדרם.

רביעית - משמעות חובת ההוכחה האמורה הנה, שעל התובע להוכיח בסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".

...

בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה ולמנות מומחה רפואי.

סוף דבר התביעה נדחית.

משהוכח שהתובע לא שוחח עם מר גנטוס ביום 11.3.2020 עקב יציאתו לקבל טיפול רפואי ומששוכנענו שהתיעוד ביומן האירועים אינו אותנטי, אנו סבורים שיש לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע.

אי לכך, ישלם התובע לנתבע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות בסכום של 3,500 ₪, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

אכן נציג ציבור נוסף לא הגיע לדיון (כעולה מרשום בפרוטוקול), אלא שנציג הציבור שנכח היה מר משה ראובני (שאף חתום חתימה אלקטרונית על ההחלטות בתיק).

עוד טוען התובע כי הייתה למעשה הטעה מצד הביטוח הלאומי באופן הצגת הדברים באנטרנט, וכי לאור החובה להמציא אישור המעסיק (דבר שהיה לו ברור שלא יוכל לקבל לאור המחלוקות עם המעסיק בעיניין זה), הבין כי העילה שלו לתבוע אבטלה תחל רק עם קבלת פסק הדין של בית הדין לעבודה, היינו בתאריך 02.04.14 .

...

על התובע היה לפעול על פי החוק והתקנות ולהגיש את טופס התביעה, תוך ציון העובדה שהוא מנהל הליך משפטי, אך הוא לא עשה כן. לאור כל המאור - דין התביעה להידחות.

מכל האמור לעיל – ומשהתובע הגיש את התביעה לאחר חלוף המועד ע"פ סעיף 296 לחוק -אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר: בנסיבות העניין – אין מנוס מדחיית התביעה.

וזה יהיה סדר הדיון בעירעור: תחילה נדון בטענת הרשת כי פסק דינו של בית הדין האיזורי בטל נוכח העובדה כי ניתן על ידי "מותב קטוע", וכי נציג הציבור מר קליין חבר המותב שנתן את פסק הדין לא נכח בדיוני ההוכחות.

בעיניין קליין, נפסק כי המערערות שם (גב' בוסי וגב' קליין) זכאיות, לכל היותר, לפצוי בשיעור סכום ההפקדות לפנסיה ולקרן הישתלמות, ככל שהיו הפקדות בחסר כמפורט להלן: "בפסק הדין המשלים ובפסק הדין בעירעור [פסק הדין המשלים ופסק הדין בעירעור השני בעיניין בוסי – ל.ג.] ישנה קביעה הצהרתית מחייבת לעניין חובתה של המשיבה [הרשת- ל.ג.] להבטיח את זכויותיהן של המערערות במסגרת ביטוח המנהלים ולהפקיד כספים לקרן הישתלמות. עם זאת, אין בפסקי דין אלה היתייחסות לפצוי לו זכאיות המערערות ככל שהופרה חובה זו. מכאן, שלא ניתן לומר כי שאלת הפצוי לו זכאיות המערערות בטענה האומרת כי המשיבה הפרה את חובתה להפקיד כספים לביטוח מנהלים ולקרן הישתלמות – הוכרעה בפסקי דין אלה.

...

בכל הנוגע למחלוקות העובדתיות בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה של גב' שוקר וגב' יוסף - מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין האזורי כי גם אם יש כמובן עדיפות להתרשמות כל חברי המותב מהעדויות עצמן, בנסיבות המקרה על יסוד החומר בכתב שהיה לפני בית הדין האזורי התקיימו נסיבות שבהן "חבר המותב החדש יוכל לקבוע ממצאים על פי עדויות שלא נשמעו בפניו ושלא הייתה לו הזדמנות להתרשם מהן". מעבר לכך, אנו סבורים כי גם היה מקום ליתן משקל לשלב שבו נמצא ההליך – לאחר שמיעת כל העדויות והגשת סיכומי טענות הצדדים, וחלוף הזמן מאז החל הליך זה, שהוא המשכו של הליך אחר שתחילתו בשנת 2003.

אנו סבורים, כי מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים שכן שיעור ההוצאות שנפסק ביחס לסכומים שנפסקו לגננות נמוך.

בנסיבות אלה אנו קובעים כמפורט להלן: 94.1.

כמו כן, כמובהר לעיל, אנו סבורים כי לא היה מקום שהרשת תעמוד על טענותיה שנדחו בעניין בוסי ובעניין הורביץ.

"מתי נאמר כי הפרת הכללים יצרה 'פגם היורד לשורשו של עניין'?" על שאלה זו השיב הנשיא א' ברק בעיניין ליצמן (בג"ץ 5131/03‏ ליצמן נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נט(1) 577 (2003)), כי "ההפרה היא עמוקה, והיא מביאה לפגם היורד לשורשו של עניין, כאשר היא פוגעת בערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי המונחים ביסוד הליך החקיקה". ואֵלו הם ערכי היסוד הללו: "ככלל, ערכיה של מדינת ישראל הם ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית. לענייננו, אלה הם ערכיה של הדמוקרטיה הפורמלית והמהותית גם יחד. לעניין הדמוקרטיה הפורמלית יש להדגיש את עיקרון הייצוגיות ואת העקרון בדבר הגשמת רצון הרוב. העם בחר את נציגיו. הנציגים פועלים בבית המחוקקים. חבר-הכנסת הוא 'יחידה חוקתית' [...] הוא מציע הצעות; יש לו נגישות להליכי הבית; הוא מישתתף בדיון. ניתנת לו האפשרות המעשית לגבש את רצונו. על יסוד המידע הנמסר לו הוא מביע את עמדתו ומנסה לשכנע את חבריו. בסופו של תהליך זה מתקיימת הצבעה, שבה חבר-הכנסת מישתתף ומממש את מעמדו החוקתי. ההחלטה המתקבלת היא החלטת הרוב [...] בצד ערכיה של הדמוקרטיה הפורמלית מונחים ערכיה של הדמוקרטיה המהותית. הם מבטאים בעניינינו, בין השאר, שויון בין חברי-הכנסת. כולם מקבלים אותו מידע; לכל אחד קול אחד; לכל חבר-כנסת מובטחות על בסיס של שויון זכויותיו החוקתיות כאדם וכחבר-כנסת. כן באים לידי ביטוי בהליך החקיקה חופש הביטוי של חבר-הכנסת וזכויות אדם נוספות הקשורות בהליך החקיקה והמאפשרות אותו (כגון חירות התנועה). בצד כל אלה עומדת חובת האמון של חבר-הכנסת. אכן, כל חבר-כנסת פועל כנאמן הציבור כולו. עליו להבטיח את אמון הציבור בכנסת. עליו להגשים את נאמנותו לכלל הציבור. אכן, ערכים אלה כולם מבקשים להבטיח – בכל הנוגע להליכי החקיקה – כי החוק שהיתקבל ישקף את הרצון הקולקטיבי של בית המחוקקים" (שם, בעמודים 588-586).

כך מצדיק הרב שלמה בן אברהם אבן אדרת (הרשב"א, חי במאה ה-13 בספרד) את הכלל האמור, לפיו קיימת חובת נוכחות של כל נציגי הציבור לצורך תקפותה של החלטה: "כי שמא האחד יראה ראיה או יטען טענה חזקה שיקבלו חבריו וישובו לדעת אחרת" (שו"ת הרשב"א ה, קכו).

...

תוכן עניינים נושא עמוד רקע 4 עיקרי התשתית העובדתית 5 העתירות 10 עיקרי טענות העותרים 11 עיקרי תגובת הכנסת 12 עיקרי תגובת הממשלה 14 עיקרי תשובות העותרים לתגובות המשיבים 16 דיון והכרעה 16 ביקורת שיפוטית על הליך החקיקה 16 המסגרת הנורמטיבית, הפסיקה והשתלשלותה 20 עקרון ההשתתפות 24 אמות המידה לביקורת שיפוטית על הליך החקיקה 26 הדיון הפרלמנטרי – מהותו וחשיבותו 28 עקרון ההשתתפות במשפט העברי 34 דיון כדבעי 37 חוק ההסדרים – חוק וסדר 39 מן הכלל אל הפרט 41 הסעד 45 אחר הדברים האלה 48 סוף דבר 52 רקע הסדר מס ריבוי דירות (להלן: הסדר המס), המעוגן בפרק י"ב לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016 (להלן: חוק ההתייעלות הכלכלית), מטיל מס יעודי על בעלי מספר דירות ששיעור החזקתם בהן עומד על 249% או יותר.

בנוסף, נוכח המסקנה האופרטיבית של חברי לענייננו, מקום בו התנהל הליך חקיקה לאורך קרוב ל- 5 חודשים, והתקיימו שני דיונים בוועדת הכספים שנמשכו כ- 10 שעות, ברור לטעמי כי אין מדובר אך בהגנה על זכותם של חברי הכנסת ליטול חלק בהליך החקיקה ולאפשר להם לגבש עמדה.

ההצבעה בסופו של דבר על החוק דנן, כמו על שאר רכיבי חוק ההסדרים הייתה, כצפוי וכנהוג בהצבעות מסוג זה, על בסיס שייכות קואליציונית.

סוף דבר: נוכח כל המפורט לעיל אילו נשמעה דעתי היינו דוחים את העתירות.

בדיון ההוכחות נכחו נציגי ציבור, מר יוסף בנבנישתי (נציג מעסיקים) ומר ויוסף קשי (נציג עובדים).

"עניין אביאני") שם נקבע שהזכות לפדיון ימי המחלה במיגזר הצבורי: "מותנית בכך שהעובד דיווח באופן שוטף על העדרותו מטעמי בריאות והמעסיק בהתאמה ניהל כרטסת ימי היעדרות". בסעיף 24 בהמשך פסה"ד נקבע שאת חובת הדיווח על ימי מחלה ניתן לגזור הן ממקורות הסכמיים, הן מחובות הנובעות מהמשפט המינהלי והן מחובת תום הלב.

...

חננאל: "מקובל, מבחינת הסכמים נראה לי שיש לנו עוד שלושה חודשים לחפיפה. צריך גם את זה..." בהמשך הודיע שי: "זהו, אני... כאילו זה כבר היה, דיברתי על זה ב-14, רציתי לדבר איתך על זה שבוע שעבר, אתה לא היית פה יום אחד, גם אני לא הייתי. אני רציתי לתת לך את המכתב. זהו. אני לא, גם מבחינת האמון וזה, אני לא חושב שזה נכון שאני אמשיך פה, גם לי, בצורה שלי וגם עם מה שנוצר". מהאמור לעיל מקובלת עלי טענת התובע כי הודיע עקרונית על עזיבה כבר ביום 13.02.19 ובהתאם לחלופת ההודעות של חננאל מול הילה.

לנוכח האמור התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר: הנתבעות 2 ו-3 ישלמו לתובע כדלקמן: הפרשי שכר – הפרשים לחודש 08/2018 בסך 12,000 ₪ והפרשים לחודש 03/2018 בסך 16,200 ₪ ובסה"כ – 28,200 ₪.