חובת נוכחות התובע במשפט

מדובר בעובדת זרה שאמורה לשוב למולדתה ועל כן פנייתה לביה"ד לצורך שמיעת עדותה בטרם תעזוב את הארץ לא מהוה משום שימוש לרעה בהליכי משפט או היתנהלות בחוסר תום לב. לעניין הטענה בדבר הפקדת ערובה יצוין, כי בקשת המערער להורות על הפקדת ערובה אינה מצדיקה דחיית מועד דיון העדות המוקדמת וככל שהמערער סבור כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה עליו להגיש בקשה מנומקת ומפורטת שתנתן בה החלטה.

לעניין אי הימצאות המערער בדיון עקב מחלה נבהיר, כי בהתאם להחלטת כב' הרשמת לא נקבעה חובת נוכחות למערער, כך שאי התייצבותו לא אמורה למנוע את קיום הדיון.

...

לא מצאנו לקבל את טענת המערער לפיה "אין דין עד בתיק כדין תובע בתיק לעניין עדות מוקדמת". תובע שהגיש תצהיר הינו עד ועל כן ממילא חלות עליו הוראות התקנה.

בנסיבות אלו מצאנו, כי מתקיימות הדרישות המצדיקות שמיעת העדות בטרם יציאתה של המשיבה את הארץ.

סוף דבר: הערעור נדחה.

בהקשר זה טענה התובעת כי העדה אינה בעלת עניין וכי אין בקבלת הבקשה כדי לשחרר את התובעת מחובתה להיות נוכחת בקדמי המשפט, ואעיר כי טענה זו אינה מובנת כלל.

...

התובעת מפנה לתשובת הנתבעים בבקשה הראשונה, ומבקשת לטעון כי יש לדחות את בקשת הנתבעים מן הטעמים שהם בעצמם העלו בתשובתם (ראה סעיפים 8 ו-9 על תת סעיפים בתשובת הנתבעים).

דיון והכרעה: לאחר העיון בבקשה וכן בתשובה לה, ובפסיקה הרלוונטית, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, ואנמק; על פי סעיף 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, כאשר מורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדין לפני הבאת העדים לעדות, לא יורשה בעל דין להביא עד שלא נתן לתצהיר, "אלא אם שוכנע בית המשפט, על פי בקשה נתמכת בתצהיר, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". גישתו הליברלית של בית המשפט בעניין זה קיבלה ביטוי הולם בע"א 189/66 עזיז ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, 479, כ(3) 477 כדבריו של כב' השופט ברנזון (כתארו דאז) "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן". מאידך אין להתיר את הרסן ולתת לכל בעל דין לנהוג כאוות נפשו, ויש לעדות את האיזון הראוי בין שמירה על זכויות דיוניות וסדרי דין, לבין החתירה לחקר האמת.

יחד עם זאת, ועל מנת להימנע מכל הפתעה לא לגיטימית לתובעת ע"י הבאת העד המבוקש, ונוכח מועד הדיון הקבוע, ועל מנת לתת לתובעת את ההזדמנות לחקור את העד כראוי, אני מורה כי עדותו של העד המבוקש תוגש באמצעות תצהיר, כמו יתר העדים בתיק, והתצהיר יוגש תוך 14 ימים עם העתק ישירות לב"כ התובעת.

לאחר הגשת כתבי הטענות, היתקיים בתיק קדם משפט בנוכחות התובע ואישתו.

סעיף 15(2): "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום". סעיף 15(3): "הפירסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של האנשים או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפירסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו ענין אישי כשר". סעיף 15(7): הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגותו או אופיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור".

...

זכותו הלגיטימית לנקוט גם הליך משפטי, אולם לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכל המסמכים בתיק, ושקלתי את טענותיהם, אני מוצאת, כאמור לעיל, כי התובע לא זכאי לפיצוי בגין לשון הרע, בגין האירועים נשוא התביעה.

לסיכום דין התביעה להידחות.

מאחר ומהעדויות שעמדו לפני עלה כי מי שהיו מעורבים מטעם הנתבעת באירוע סברו בדיעבד שהיה נכון לעשות את הדברים אחרת, וראו למשל עדותו של הנתבע לפיו היה אולי כדאי להשתמש במילים "בירור יחב"מ" במקום "בעיית יחב"ם", וראו עדותו של מר יקיר סויסה לפיה צלצל להתנצל בפני התובע על האופן בו נמסרה ההודעה, החלטתי שהדחייה תהיה ללא צו להוצאות.

בבג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו, 26.10.14) הסביר בית המשפט העליון את העקרון להתפתחות תפיסה זו: "ההלכה... התפתחה מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה...

הינה כי כן – הוכח לפנינו כי ההשתלמות נערכה ביוזמת המעסיק ובאחריותו ומומנה על ידו תחת תשלום שכר עבודה למנהלים אשר הישתתפו בה. עוד הוכח לפנינו כי מטרת ההשתלמות היתה מקצועית וכי כללה הרצאות מקצועיות שהמעסיק הבהיר כי חלה בהן חובת נוכחות זאת לצד פעילויות חברתיות מגבשות שתוכננו ונערכו ביוזמת המעסיק ובמימונו.

...

מתוקף ההלכה הפסוקה שוכנענו כי האירוע התאונתי היה חלק בלתי נפרד מן הפעילות הנלווית ונעשה במסגרת תכנית הגיבוש אשר הייתה אחת ממטרות ההשתלמות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ביום 20.2.23 היתקיימה ישיבת קדם משפט בנוכחות התובע, בה הוא נידרש לפרט אודות נסיבות הארוע.

לבסוף אציין כי לא מצאתי רבותא בכך שהתובע סרב למסור גרסה מפורטת לחוקר והפנה אותו לבא כוחו, ולא מצאתי לקבל את טיעוני הנתבעת לכך שאת היתנהלותו של התובע לכל אורך הדרך יש להסביר בכך שמדובר באדם "מיומן בתאונות דרכים". סוף דבר לאחר שמיעת הראיות סבורני שהתובע הצליח להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הוא נפגע ביום 28.10.20 ברגל שמאל בעת שניסה להכנס לרכב שבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, בנסיבות המהוה "תאונת דרכים". משכך, על הנתבעת מוטלת החבות לפצותו בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בשל כך. הנתבעת תשא בהוצאות העד מטעם התובע, בסך 400 ₪, אשר הוטלו בישיבה על התובע, ותעביר את הסכום ישירות לידי בא כוחו בתוך 30 ימים מהיום.

...

האם הוכיח התובע כי הוא נפגע בעת כניסה לרכב, באירוע העולה כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975? כפי שיפורט להלן, סבורני שהתשובה לכך חיובית.

להלן ייסקרו טענות הנתבעת, אשר אין בהן, כך סבורני, כי להשמיט את הקרקע מתחת לגרסת התובע, או כדי להביא למסקנה שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה שהוטל עליו, חרף המפורט עד כה. הנתבעת סבורה שמנגנון הפגיעה הנטען, לרבות ההדגמה של האירוע כפי שאושרה ע"י התובע, אינם אפשריים ואינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר ועם ניסיון החיים.

כך או אחרת, לתובע לא היתה סיבה של ממש להעלים את ביקורו במרכז "רים", שכן עיון במסמך מעלה כי תוכנו יכול לעלות בקנה אחד עם גרסתו – הן מבחינת שעת ההגעה למרכז "רים" והן מבחינת הגרסה המופיעה בו - ולבטח שאין בו דבר אשר היה אמור להניע את התובע "להעלים" את עצם הפניה למרכז "רים". אשר לעיתוי ההגעה למרכז "רים" ולגרסה המופיעה בו, סבורני, כאמור, שהם יכולים לעלות בקנה אחד עם גרסת התובע.

אשר לגרסה המופיעה במסמך של מרכז "רים", הרי שנרשם שם כי "לפי דבריו נפל מאוטו, נחבל בכף רגל, ללא חבלות נוספות". רישום זה, כך סבורני, יכול לעלות בקנה אחד עם גרסת התובע.

לבסוף אציין כי לא מצאתי רבותא בכך שהתובע סירב למסור גרסה מפורטת לחוקר והפנה אותו לבא כוחו, ולא מצאתי לקבל את טיעוני הנתבעת לכך שאת התנהלותו של התובע לכל אורך הדרך יש להסביר בכך שמדובר באדם "מיומן בתאונות דרכים". סוף דבר לאחר שמיעת הראיות סבורני שהתובע הצליח להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי הוא נפגע ביום 28.10.20 ברגל שמאל בעת שניסה להיכנס לרכב שבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, בנסיבות המהווה "תאונת דרכים". משכך, על הנתבעת מוטלת החבות לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בשל כך. הנתבעת תשא בהוצאות העד מטעם התובע, בסך 400 ₪, אשר הוטלו בישיבה על התובע, ותעביר את הסכום ישירות לידי בא כוחו בתוך 30 ימים מהיום.