חובת נאמנות מגשר לפרש הסכם גירושין

ניהלו חיי נישואין למשך תקופה נוספת של מספר שנים , אלא שבסופו של יום ובעקבות הסכם להסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר על ידי ביה"ד הרבני באשדוד התגרשו לבסוף ביום 19.2.2018.

חובת סודיות המחייבת אותו כמגשר ,לצד הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי המתגשרים בפניו ,עת מסר תצהיר לבית משפט לעינייני מישפחה באוג' 2018 בעת שהמתגשרים הסתכסכו ביניהם .

מאחר והסכם גישור לא נחתם בין הצדדים הרי שעל הליך הגישור נשוא פסק דין זה יחול הסכם הגישור המצורף לתקנות בתי המשפט (גישור) התשנ"ג 1993, ולכל הפחות יחולו הוראות תקנות בתי המשפט (גישור) הנוקבות בחובת הסודות כאמור ! 5.2 באשר לנזק הנתבע : הסעדים שנתבעו פורטו כאמור בסע 33 לכתב התביעה .

האם הליכי הגישור נהנים מחסיון? על כך השבתי בחיוב בפסק דיני ברע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (6.3.2013) ואחזור על הדברים: "כאשר בגישור עסקינן, סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי 'דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי'. עניינה של הוראה זו בקבילות ולא בחיסיון, וכידוע, אי קבילותו של מיסמך, כשלעצמו, אין בה כדי לחסנו בפני גילוי. דומה כי הטעם לקביעת הוראת אי קבילות בחוק הוא, שחיסיון משמעו כי צד לא רשאי לעיין במסמך שבידי יריבו, בעוד שדברים שהוחלפו במהלך גישור, ידועים מן הסתם לצד שכנגד, ולכן סבר המחוקק כי אין טעם בקביעת חיסיון. אולם תקנה 5(ה) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות הגישור), קובעת כי 'המגשר לא יגלה כל מידע שנימסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור'. לפנינו הוראת סודיות, אשר ניתן לפרשה כיוצרת גם חיסיון יחסי על הליכי הגישור (להסקת חיסיון מתוך הוראת סודיות ראו, לדוגמה, החלטתי ברע"א 9153/12 מנהל מס ערך מוסף אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ [פורסם בנבו] (25.2.2013); רע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54 (1995); רע"א 8943/06 יוחנן נ' סלקום ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (18.11.2009)). בבסיסה של הוראת הסודות בתקנה זו ניצבים ארבעה ראציונלים, אשר כל אחד עשוי לבסס את ההצדקה ליצירת חיסיון, והם: הבטחת יחסי האמון בין המגשר לצדדים (וראו תקנה 5(ו) הקובעת כי על המגשר לשמור על סודיות המידע שנימסר לו על ידי בעל דין תוך דרישה לשומרו בסוד); הגנה על פרטיות הצדדים; עדוד הליכים חלופיים ליישוב סיכסוך; והבטחת הניטראליות של המגשר (רונית זמיר "החיסיון בין מגשר לבין צדדים לגישור" ספר אורי קיטאי 45, 51 (הוצאת נבו 2007).

...

מהכלל אל הפרט : לענייננו לעניין הפרת סודיות החלה על הליך גישור כאמור על ידי המגשר, מסקנתי היא כי נסיבות הפרת הסודיות , על דרך מתן תצהיר על ידי המגשר , המופנה על בית המשפט לענייני משפחה שדן בסכסוך בין התובע לגרושתו ,אליו צירף חילופי תכתובות עם התובע – הצד לגישור בפני, בהחלט מעידות על כוונה לפגוע בתובע בהתנהלותו המשפטית מול גרושתו.

במקרה דנן יש מקום במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט ,להתייחס לפיצוי הסטטוטורי על פי חוק הגנת הפרטיות ולכפל פיצוי סטטוטורי מכח חוק זה בשל ה"כוונה לפגוע" שהייתה בהפרת חובת הסודיות מסקנה אליה הגעתי כפי שנימקתי מעלה .

באשר לפיצוי במקרה של "כוונה לפגוע" קובע סעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות (הדגשה שלי – כ.ל.)) – "במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק". העובדה שהנתבע פעל ביודעין ובמכוון עת חתם על תצהיר וצירף אליו מסרונים שקיבל מהתובע במסגרת הליך הגישור מעידה על התנהלות שלא בתום לב, מביאה למסקנה על פיה יש לחייבו בפיצוי מוגבר.

בית המשפט לא מצא בנסיבות העניין סימנים ואותות לאמירה זו. הצדדים הגיעו להסכמה, במסגרת הליך גישור, ונהגו להלכה ולמעשה לפי חלוקה זו. ה א ם אישרה בחקירתה ששני הצדדים היו מיוצגים על ידי באי-כוחם במהלך הגישור (תמ'-א', ע' 40 ש' 3).

התוצאה בית המשפט יעמוד בתמצית על שהכריע עד כה. צרכי הקטינים הועמדו על שיעור 2,000 ₪ לכל ילד, לא כולל דמי המדור וההוצאות החריגות; בית המשפט דחה את טענות הנתבע לפיה אינו חב בנסיבות העניין בהישתתפות במדור הקטינים; נקבע שהכנסת הנתבעת עומדת על שיעור של כ - 11,650 ₪ בחודש (בערכי ברוטו בנכוי נכויי חובה), תוך דחיית טענות הנתבע בהקשר זה; שיעור הכנסת הנתבע נהנה מתנודות כלפי מעלה תודות לבונוסים מהם נהנה הנתבע אודתם עמדנו לעיל.

24.12.06 ), מעידה על כך שהמדיניות הפרשנית, ככל שהדבר נוגע לנושא שאינו מוזכר בהסכם הגירושין, היא כזו, שלא ניתן להסיק אוטומאטית וויתור או מחילה; נהפוך הוא, מוטל על הטוען לויתור או למחילה נטל ראייתי להוכיח, שהשתיקה בהסכם הגירושין, משמעה שהצד שכנגד הבין וידע שיש לו זכות מסוימת, והוא וויתר עליה" (בע"מ (י-ם) 222/08 ש' א' נ' ש' ד', "נבו", מיום 2.2.10 ; ר' עוד פסק דינה של כבוד השופטת אלון בתמ"ש (חי') 5577-03-09 ס. ס נ' ס. מ, 10 .

בתקופת השרות הסדיר, יעמוד שיעור המזונות על 1/3 משעור המזונות ששולם עד אותה עת. התביעה הרכושית: ניתן תוקף של פסק דין לאיזון המשאבים בחוות דעת האקטואר המעודכנת מיום 20.1.20 , בהתאם לאפשרות הראשונה לאיזון מידי כאמור בסעיף 181 לפסק הדין, ובכפוף לנקוב בפסק דין זה. התובעת תזכה למחצית מכספי תמורת הבית המוחזקים בנאמנות.

...

התביעה למזונות הקטינים: 8 הנתבע ישלם לידי התובעת עבור מזונות הקטינים, סך של 1,200 ₪ לכל ילד ועבור מדורם סך של ₪ לכל ילד, וסה"כ 1,550 ₪ לכל ילד עבור מזונות ומדור.

סה"כ ישלם הנתבע לידי התובעת סך של 4,650 ₪ עבור מזונות ומדור הילדים (להלן – "המזונות").

לאחר שקילה ואיזון, קובע בית המשפט שהנתבע ישלם לידי התובעת סך של 10,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת תוך 30 יום מהיום, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

מונחות בפני שתי בקשות מטעמו של הנתבע בתיק זה. האחת, בקשת הנתבע מיום 18.11.19 , להזמין לעדות את עורכת הדין והמגשרת הגב' ==== (להלן: "המגשרת"), אשר ערכה את הסכם הממון והגירושין מיום 10.5.15 , כפי שנחתם בין הצדדים בלווי עורכי דינם וזאת בהמשך לעדותה מיום 11.11.19 .

כמו כן, הודגש כי מהות תפקידו של המגשר ומהות הליך הגישור מחייבים חובת ניאטרליות ממנה נגזר איסור על העדת המגשר וזאת מן הטעם שחיובו במתן עדות חותר תחת חובת הנאמנות של המגשר כלפי הצדדים ותחת הניאטרליות אשר הוא חב להם ולהליך עצמו.

משמדובר בסופו של יום בפרשנות ההסכם, יכריע בכך בית המשפט בסיומו של ההליך על בסיס מה שיונח בפניו, ועדותה (או ליתר דיוק, המשך עדותה) של המגשרת מהוה רק חלק ממכלול הראיות שייפרשו בפני בית המשפט.

...

אכן, בית - המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי - הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל - דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור ואף כאשר האיחור בהגשתן נובע מהתרשלותו של בעל - דין (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ נ' כלל ביטוח ואח', ניתן ביום 22.5.2001 והאסמכתאות שם).

סוף דבר הבקשה להעדת המגשרת נדחית.

הצדדים ימציאו חלקה הראשון של החלטתי לידי המגשרת וזאת בהשמטת כל פרט מזהה.

ואחר העיון נראה לדחות את בקשת המבקשת מכמה סיבות כדלהלן, וזה יצא ראשונה: הסכם שאינו סימטרי ראשון לציו'ן, אף אילו היה ההסכם מוטה לרעת המבקשת, מה שלא נראה, לא הייתה יכולה כיום לבקש את ביטולו מאחר דאפשר שבנסיבות העניין הסכימה לאמור בו וכמבואר כיוצא בזה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן נג) דאפשר שמי מהצדדים חפץ בהסכמת שכנגדו לגירושין, וההסכמה ניתנה בהתאם להסכם.

וכל היד המרבה לבדוק תמצא עוד כהנה וכהנה החלטות למכביר בנידון זה, שאין מקום לטעון על ביטול ההסכם אף במקום שאינו מאוזן בחלקים שוים, וקל וחומר בנידון זה. טענת חוסר הבנה ואשר על ידו השנ'י, המבקשת עצמה הצהירה בגוף ההסכם כי הסכם נערך אחר הליך של גישור, ואחר שקראה והבינה את ההסכם משמעותו ותוצאותיו, וכי חתמה עליו מרצונה הטוב והחופשי, ומוותרת היא על כל טענה או תביעה מכל סוג ללא יוצא מן הכלל (סעיפים 43-47 להסכם).

טענת חוסר הבנה לאחר החתימה, מלבד שנוגדת היא את הצהרת המבקשת, אין זו טענה שניתן לקבל, כמבואר בשולחן ערוך חושן משפט (סימן מה סעיף ג) שפסק: הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו. ומקורו טהור מתשובת הרמב"ן (סימן עז) והיינו טעמא משום שכל הסומך על נאמנות אחרים הרי גמר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר כמבואר שם בש"ך וסמ"ע (סק"ה) ע"ש. וראה עוד בחושן משפט (סימן סא סעיף יג) 'מי שטען על כתובת אישתו [.

והרמ"א פירש זאת שנית (סימן סו סעיף יג) ע"ש. ובכנסת הגדולה (אבן העזר סימן סו בהגהות בית יוסף אות לט) כתב שאף מי שמפקפק בזה היינו במקום שהעדים חתמו ולא הבעל, אבל כאשר הבעל עצמו חתם - וודאי שחתימתו מחייבת, וכן הכריע מרן הראש"ל זצ"ל ביביע אומר (חלק ג סימן יג וראה עוד ברמ"א סימן מה סעיף ג) ובמקום אחר הארכנו.

בפסק הדין נקבע כי יש לבחון את חובת תום הלב בהתבסס על חלקי ההסכם שקוימו מחד גיסא, ועל השתהותה של האשה ביחס לפרק הזמן שנידרש לקיום ההסכם מאידך גיסא, ומאחר וכן, יש לקבוע כי אין מקום לביטול ההסכם.

...

וכבר בעבר, בפסק דין אחר (מיום כ"ה ניסן תשע"ב 17.4.12 תיק 22988/5) הארכנו בס"ד לדחות טענה לביטול הסכם, גם מחמת השיהוי בהגשת התביעה עש"ב. פסק הדין הנזכר אושר גם בבית הדין הגדול, והערעור נדחה במדוכ'ה של אבן וברזל.

בין הצדדים נחתם "הסכם גישור לפרידה וגירושין" ביום 22.3.18 אשר אושר וקיבל תוקף של פס"ד ביום 8.4.18 (להלן: "ההסכם").

אוסיף כי למערערת טענות נוספות בדבר אימוצו של בימ"ש קמא את פרשנות המשיב להוראות פסה"ד, ועל כך שלא היתחשב בהעדר תום ליבו של המשיב, ברם לא ראיתי לנכון להתייחס לשיקולים אלו במסגרת שקולי בימ"ש קמא, וזאת לנוכח ההלכה הפסוקה בדבר התערבותה המצומצמת של ערכאת העירעור בהחלטות ביניים שעניינן דחיית בקשה לסילוק על הסף.

נכון הוא שבימ"ש קמא לא היתייחס לכל טענה וטענה שהעלתה המערערת בבקשתה, ברם הלכה פסוקה היא שאין חובה מצד ביהמ"ש להדרש לכל טענה וטענה ולביהמ"ש נתון שק"ד מהן הטענות הרלוואנטיות (ראו: רע"א 6509/14 זפט נ' יעקב; רע"א 20/15 פרץ נ' ורטיס; ועוד).

...

[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד] לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר הוחלו גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיב, בפרט שהמבקשת חוזרת למעשה על כל נימוקיה בבקשה שהגישה לבימ"ש קמא לסילוק התביעה על הסף (למעט הטענה שסעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה לא חל על תובענה זו- טענה אותה הרחיבה בבקשה זו), ומאידך עמדתו של המשיב גם היא מונחת בפני כפי שפירט אותה בתשובתו לבימ"ש קמא.

עם זאת ראיתי לנכון כן להתייחס לשתי הטענות לעיל, שכן הינן טענות מהותיות, וההלכה הפסוקה בדבר התערבותה המצומצמת של ערכאת הערעור, החריגה את אותם מקרים חריגים שבהם נפלה טעות מהותית בהחלטה – זו למעשה טענת המערערת, שנפלה טעות מהותית בהחלטה, ועל כן ניתנת בזאת רשות ערעור, תוך שאנמק מדוע דין הערעור להידחות שכן בימ"ש קמא לא טעה בנימוקיו.

הגם שניתוח זה של המערערת (ההיקש מתקנה 15 לתקנות) לא הופיע בבקשתה לבימ"ש קמא, מכל מקום דין טענתה העקרונית של המערערת להידחות לגופה – ואנמק: סעיף 7 לחוק קובע במפורש כי כל הליכי ביצוע ב"תובענה בעניינו של קטין, למעט בענייני רכושו, יבוצעו על פי החלטות ביהמ"ש בענייני משפחה ובפיקוחו, זולת אם הורה ביהמ"ש על ביצועם באמצעות לשכת ההוצל"פ; כן רשאי ביהמ"ש להורות על ביצועם בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין".

ואחרי ככלות הכל, יושם אל לב למען הסר ספק, כי בימ"ש קמא איננו קובע שבסופו של דבר על שינוי הנסיבות הנטען בתובענה דנן להיבחן אחרת מאשר לו הייתה מוגשת תביעה רגילה לשינוי מזונות בעילת שינוי נסיבות מהותי (קרי בהתאם להלכה הקיימת לעניין בחינת שינוי הנסיבות).

אדגיש כי בסופו של דבר גם סעיף 7 לחוק עצמו קובע כי הדבר נתון לשק"ד ביהמ"ש ולכן גם אם התוצאה הייתה הפוכה ובימ"ש קמא היה מקבל את הבקשה לדחייה על הסף, לא הייתי מתערב בהחלטתו זו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל ניתנת בזאת רשות ערעור, תוך שאני מורה על דחיית הערעור בשים לב להבהרתי לעיל כי הואיל ובימ"ש קמא לא קבע כי קיימת נפקות משפטית למסלול בו הוגשה התביעה, הרי שעניין זה יידון במשפט גופו; כל אשר קבע בימ"ש בהחלטתו מושא התביעה הינו: "מאחר וההסכם...כולל הוראות מפורשות בדבר בחינת סוגיית המזונות בעת שינוי נסיבות... ההסכמות...מאפשרות דיון...במסגרת תביעה לאכיפת הסכם...יש עיגון משפטי להגשת התביעה כפי שהוגשה..." >> ודוק: "מאפשרות" ולא מחייבות, היינו משבחר התובע להגיש תביעתו באופן זה, צדק בימ"ש קמא משקבע כי יש לכך עיגון משפטי ולא ניתן לסלקו מעל פנינו ולחייבו להגיש תביעתו במסלול אחר.