חובת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ככל שאלה מהוות הפרה של חובת הנאמנות והמשמעת, הרי שהיה על ועדת המשמעת לבוחנן ככל עבירת משמעת, ולאחר איסוף ובחינת הראיות, לקבל החלטה אודות העונש הראוי (ככל שתוכח העבירה).

בין אלה קבעו את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית ואת הפסיקה בעיניין חופש הביטוי כחלק מזכות האדם.

...

אנו דוחים את הטענה לפיה החלטת המועצה באה בשל הפגיעה באמון וביחסים בין המבקש לראש המועצה.

לסיכום דברינו עד כה נאמר כי לדידנו ההחלטה של המועצה בטלה – VOID, בשל כך שהיא לא הייתה מוסמכת לעסוק בעבירות משמעת – סמכות הנתונה לועדת המשמעת.

סוף דבר אנו מקבלים את הבקשה וקובעים כי ההחלטה של ראש המועצה מיום 13.1.14 שאושרה על ידי מליאת המועצה, לפטר את המבקש, בטלה, ולמצער ניתנת לביטול, ואנו מבטלים אותה.

אכן, לא יכולה להיות מחלוקת על כך שרשויות התביעה חייבות לנהוג בשויון ובהגינות באכיפת הדין, וכי מקום שחובה זו מופרת יש לתת לכך נפקות (ראו חוות דעתי בע"פ 5975/14 אגבאריה נ' מדינת ישראל (31.12.2015)).

זאת, לא רק כדי להגן על קורבנותיה הישירים של העבירה, אלא כדי שמדינת ישראל – כמדינה יהודית ודמוקרטית – תישאר נאמנה לעקרונותיה, שורשיה וערכיה.

...

נוכח העובדה כי העבירה של החזקה בתנאי עבדות נועדה, בין היתר, להשיא רווח כלכלי למבצעה – אני סבור כי במקרים בהם הנזק שנגרם לקורבן העבירה של החזקה בתנאי עבדות הוא לא רק שלילת חירותו של הקורבן, אלא גם שלילת שכר עבודתו – ראוי ככלל כי הפיצוי שמושת על מבצעי העבירה, ישקלל גם את הרווח שהניבה העבירה לנאשם "על גבו" של הקורבן.

כאן אוסיף ואציין כי מתחם הענישה שיהיה מקום לקובעו בעתיד על מי שיורשע בעבירה זו (בחלופת השעבוד) ראוי שיהיה משמעותי הרבה יותר ותלוי במנעד החומרה על פני הציר, שקצהו בעבדות במובנה הקלאסי (עיינו גם: סעיף 377ב' לחוק העונשין בדבר עונש מזערי שיש להשית על מי שמורשע בעבירה של החזקה בתנאי עבדות).

נוכח כל האמור לעיל – אציע לחברי ולחברתי כי נדחה את הערעור, על כל רכיביו.

בגדר הכללים הללו – על חבר הכנסת (בין השאר): (1) למלא את תפקידו מתוך נאמנות לערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

(4) ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, יהיה מסור למילוי תפקידיו בכנסת, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו כחבר הכנסת ויעשה לטיפוח אמון הציבור בכנסת; ועדת האתיקה קבעה כי "דבריה של חה"כ שנכתבו ונאמרו בימים רגישים, אינם עולים בקנה אחד עם טובת המדינה, גם אם מעניקים למושג זה פרשנות רחבה, והם מהוים הפרה של חובת הנאמנות החלה על חברי הכנסת". נוסף על כך נקבע, כי "יש בדברים משום פגיעה חמורה באמון הציבור בכנסת ובתדמיתה, פגיעה שגם באה לידי ביטוי במספר הרב של התלונות שהגיעו לועדה". סעיף 1א הנזכר לעיל, קובע ערכי יסוד אשר מתוים אמות מידה כלליות להתנהגותם של חברי כנסת.

...

עם זאת, כפי שציינה חברתי השופטת א' חיות, "ההסתברות וההיתכנות לפגיעה באינטרסים חיוניים אחרים עשויה להיות בעלת עוצמה שונה בעיתות משבר". לסיכום, לנוכח הערך הרב שיש במתן ביטוי פוליטי חופשי לחברי כנסת וצמצום הגבלתו ככל האפשר, בפרט כאשר מדובר בחברי כנסת המשתייכים לקבוצות מיעוט, ולנוכח הלשון הרחבה בה מנוסחות ההוראות האתיות מכוחן הורשעה העותרת, יש לצמצם את הרשעת חברי כנסת מכוח הוראות אלה רק למקרים שבהם תוכן דבריהם הוא ברור, חד משמעי וקיצוני.

במקרה שלפנינו, אני סבור כי לא ניתן לדלות מדבריה של העותרת תוכן ברור וחד משמעי כזה, הן לנוכח הסתייגותה ממעשה החטיפה כבר במעמד ההתבטאויות והן לנוכח הסבריה המאוחרים יותר בתקשורת.

לנוכח כל האמור, לו דעתי הייתה נשמעת, היינו מקבלים את העתירה ומבטלים את החלטת ועדת האתיקה בעניינה של העותרת.

במדינת ישראל מקבלת זכות זו משמעות מיוחדת בשל היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

עם זאת, כידוע, חובת השימוע הנה אחת ממכלול של שיקולים ואינטרסים שיש לשקול, ולפיכך לא כל החלטה תצריך שימוע (ע"פ 768/80 ש' שפירא ושות', חברה קבלנית בנתניה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ''ד לו(1) 337, פסקה 12 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ברק (1981)).

...

באשר לתקופה שקדמה להגשת העתירה לבג"ץ אני סבורה כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגינה.

אין מחלוקת כי הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע לפני או אחרי החלטותיה להגביל את התובע מעלייה להר הבית במקרים נשוא הליך זה. עם זאת אני סבורה כי יש לפרש את הסכמת הצדדים כמתייחסת לשימוע קודם להחלטה להרחיק את התובע לתקופה מסוימת מהר הבית, ולא בנוגע להרחקה נקודתית בודדת של התובע.

במזכרו של סנ"צ תבור עולה דווקא חשש מביקור הבוקר (בשל חשש להתבצרות מתפללים בין ליל ה-25.6 לבוקר ה-26.6), שבסופו של דבר נערך ללא כל תקלות, כך שאין כל הסבר מטעם הנתבעת מדוע נאסרה דווקא עלייתו של התובע להר הבית בשעת הצהריים.

ודוק; ערכי היסוד של משטר דמוקרטי המונחים ביסוד הליך החקיקה במדינת ישראל הם ערכיה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובעניין הנידון ערכיה של הדמוקרטיה הפורמלית והמהותית גם יחד.

הצבעה פסולה פוגעת בדמוקרטיה הפורמלית, המתבססת על הצבעה ועל כוחו של הרוב, שכן היא פוגעת קשות בעקרון הייצוג.היא פוגעת בדמוקרטיה המהותית, שכן, עקרון השויון נפגם, וחובת הנאמנות של חבר-הכנסת מופרת (ראו בג"ץ 5131/03 ח"כ ליצמן נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נט (1) 577, 591).

...

העולה מהמקובץ הוא, שבפני בית-המשפט הונח מארג של ראיות בהן נתן אמון, ומארג זה מצביע, ובמידה הנדרשת בפלילים, כי המבקש ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בממצאי המהימנות והעובדות שאושרו על ידי בית-המשפט המחוזי, ושוכנעתי, כי יש וראוי לאמץ את התרשמותו של בית-משפט השלום מהעדויות כפי שהוצגו בפניו, כמו גם את ממצאיו בדבר חוסר אמינותו של המבקש.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.