חובת מעסיק לאפשר עבודה מהבית לעובד

עוד מציין התובע, כי התפשטות נגיף הקורונה אלצה מעסיקים לאפשר עבודה מהבית.

הרעיון העומד ביסוד הגבלה זו הוא שבמרחב הפרטי על המבוטח מוטלת החובה לנטרל סיכונים אפשריים (להרחבה ראו: עב"ל (ארצי) 39853-12-15 איילת מזרחי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (05.12.2018)).

...

התובע העלה גרסאות שונות, אולם לא נדון בתוכנן, שכן אף אם הדעות חלוקות בדבר חזרתו של התובע למעונו על מנת לאסוף את הקפה אשר שכח ואז ארעה הנפילה, איננו מקבלים את טענת הנתבע כי מדובר בסטייה ממסלול הליכתו לעבודה.

במסגרת חקירתו בנתבע, הצהיר התובע כי: "אני עובד בתור טכנאי שירות של כספות, אני מקבל סידור עבודה ויוצא לשטח לטפל בלקוחות החברה.. אני עובד באזור כל הארץ 24 שעות ביממה.. אני מתנייד עם רכב החברה.." (ע' 1 ש' 5-9 להודעה מס' 1 נ' ד').

סוף דבר: התביעה נדחית.

בסעיף 26ב' לחוק נקבע כך: "(א)  בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –

לכך השיב התובע כך (עמ' 379- 380 לנספחי התובע): "עם כל הכבוד לסימונה אני לא חושב שהיא הבחירה הנכונה. כשהחליפה אותי כשאשתי ילדה היא הרימה ידיים התייאשה ובכתה.. יש אופציה אחרת? מבחינתי אין לי בעיה להכניס הזמנות למערכת מהבית אם יתאפשר, כל מה שאני צריך זה מענה טלפוני וזמינות לבעיות שירות ועבודה מול המחסן וחנוך/יגאל" מכאן ברור שהתובע הוא שבקש לעבוד מהבית.

...

בהקשר של ההתנהלות הדיונית, מצאנו לציין כי כתבי הטענות מצד התובע כללו טענות עובדתיות רבות שלא היו קשורות בהכרח לסעדים שנתבעו ואף צורפו מסמכים רבים (מאות עמודים) שאינם תורמים דבר להכרעה במחלוקות בין הצדדים.

בשולי הדברים יוער כי ככל שהתובע ביקש בחלק זה של תביעתו פיצויי הלנה בגין האיחורים בהפרשות, דין התביעה להידחות.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך 10,379 ₪, בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאמצע התקופה המזכה (1.2.2014) ועד התשלום בפועל.

המעסיק אף יכול לאפשר עבודה במכסה קבועה מהבית של שעות נוספות מראש ו/או להגיע להסדרים כאלו ואחרים אל מול ארגון העובדים היציג בעיניין זה. מכל מקום, "מדיניות של העסקה מרחוק היא בהכרח סלקטיבית ומתאפשרת רק במקצועות שבהם לא נידרשת נוכחות העובד באופן פיזי במקום העבודה כדי לבצע את עבודתו (על פי רוב אלה הם מקצועות שמצריכים נגישות גבוהה של אמצעים טכנולוגיים, מקצועות מבוססי ידע ומידע ומקצועות שבהם מועסקים עובדים בעלי מיומנויות גבוהות) ורק במקרים שבהם יש אפשרות לפקח על כך שאכן נעשית פעילות הקשורה לעבודה בשעות העבודה מהבית. לצד סוגיית הפיקוח נזכיר גם את סוגיית האמון בין העובד והמעסיק, שהיא שיקול משמעותי לעניין מתן האפשרות לעבודה מרחוק" (סקירת בניטה, המפנה בהערת שוליים 17 ל- OECD, Productivity gains from teleworking in the post COVID-19era:how can public policies make it happen? June 18 2020).

אמנם אין חולק כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק לתת לעובד היזדמנות נאותה להוכיח את עצמו בתקופה הראשונה לעבודתו (ע"ע (ארצי)70/06 איטה עטייה – מדינת ישראל (מיום 19.9.2007); אך על בית הדין להזהר מלהחליף את שיקול דעתו בשקול דעתו של המעסיק ולקבוע אם פרק הזמן של מתן ההזדמנות מוצה (ע"ע (ארצי) 22802-04-16 הודיה שושנה לגאמי – בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 12.9.2018).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו ושמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

דא עקא, כי בכתב ההגנה לא נטענו טענת קיזוז או טענת השבה, הגם שהדבר נזכר במכתב הדרישה עובר להגשת כתב התביעה, כמו גם בסעיף 26 לתצהירו של ירון, לפיו, "על התובעת לתבוע דמי פגיעה מביטוח לאומי עבור אותם ימים ואין זה מחובת המעסיק לשלם עבור אותם ימים". משכך, בקשת הנתבעת להשבה ו/או לקיזוז סכומים (ע' 19 ש' 17-21) בסך של 8,701 ₪ נדחית בזאת.

נוכח כללם של דברים, תביעת התובעת לתשלום בעד שכר עבודה בסך של 8,000 ₪ נדחית בזאת.

התובע העיד כי "לא היו דיווחים כי לא התבקשתי. אף אחד לא התבקש לנהל יומן" (עמ' 8, ש' 33; וכן ראה סעיפים 10 ו-54 לתצהירו) והוסיף (עמ' 8, ש' 11-15): "לא היה ניהול שעות. לא נידרשתי למלא שעות. כשאני אומר לפי הצורך, הכוונה שהיתה היתייחסות לעבודה מהבית כי לא היה משרד בכל שעות היום וגם בלילה, בשבתות ובחגים. היו גם נסיעות מחוץ לבית לפגישות של האגוד. פגישות עם ספקים. כשבית הדין מחדד את השאלה אני משיב שלא היתה לי מסגרת שעות קבועה. יש ימים שסיימתי מוקדם? לדעתי העבודה אף פעם לא הסתיימה". משהאיגוד לא ניהל דו"חות נוכחות, יש להחיל את תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר) הקובע כדלקמן (ההדגשות אינן במקור –מ.נ.ד): "26ב.  (א)  בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;...

דוקא העלאת טענות האגוד ביחס לתפקודו של התובע מעידה על כך שהנתבע היתייחס בכובד ראש לאפשרות שהתובע ימשיך בעבודתו ולכן פעל במקביל לשפור נושאים הדורשים שיפור.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ושקלנו את הראיות שהונחו בפנינו, אנו סבורות כי משרתו על התובע אינה נכנסת בגדר הוראת סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

לאור זאת, על פי סעיפים 26(ב) לחוק הגנת השכר וכן 26(ד) לחוק זה יש לחייב את התובע במחצית מהקנס הקבוע בתוספת לחוק (קנס מכוח סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) על סך 14,500 ₪ (טענה שמוטב היה לא להעלות שכן אינה רלוונטית להליך אזרחי ולכן נדחית על אתר).

אלא שגם אין חולק כי התובע הוא זה שמסר את דיווח השעות (מספר הימים והשעות בהם עבד) להנהלת החשבונות, ולא מצאנו בסיס לטענתו כי קיבל הנחיה זו מהנהלת האיגוד.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבות את הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים: גמול עבודה במנוחה שבועית בסך 9,024 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מאמצע תקופת העבודה ועד התשלום בפועל.

התובעת נדרשה לעבוד מביתה וקיבלה מחשב נייד לצורך כך. בחלוף הזמן וכאשר מר שטרית נוכח לדעת שהעבודה לא נעשתה וכי מגיעים קנסות מרשויות המס, הוא הודיע לה על הפסקת עבודתה.

בתיק עע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, [פורסם בנבו], 28.2.17 נפסק, כי "נקודת המוצא היא כי מעסיק, לרבות פרטי, חייב ליתן לעובד היזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. ..... מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעבידו את ה'אידך גיסא' ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים ... כאמור, הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך". כאמור לעיל מצאנו, כי התובעת פוטרה מעבודתה בחודש 5/19.

...

לטענת הנתבעים: א. יש לדחות את התביעה כנגד מר שטרית.

מצאנו לדחות תביעה זו שלא הוכחה.

בנסיבות אלו בקשת הנתבעים נדחית.

סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת סכומים כדלקמן: הפרשות לפנסיה בסך 28,792 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה (מיום 13.10.18) ועד לתשלום המלא בפועל.