חובת מעביד להתקין מעקה בפיגום

בהתאם לכך ולצורך ביצוע העבודות מטעם המעסיק, הגיעו התובע והעובד הנוסף בשעת בוקר לאתר העבודה; התובע עמד על ריצפת האולם וסייע לעובד הנוסף שעמד על פיגום נייד שהוצב באתר (להלן: "הפיגום"); בהמשך, נידרש התובע לעמוד גם הוא על הפיגום לצורך הרמת לוחות גבס גדולים והתקנתם לתקרה (להלן: "לוחות הגבס"); על מנת להרים את לוחות הגבס על-גבי הפיגום, פירקו השניים חלק מהמעקה של הפיגום ובשעה שהתובע החזיק את אחד מלוחות הגבס והעובד הנוסף הבריג את הלוח לתקרה, איבד התובע שיווי משקל ונפל מהפיגום, מהצד ללא המעקה, על ריצפת האולם.

עם זאת ולמעלה מן הצורך יצוין בקצרה, כי דין התביעה להיתקבל אף מכוח העוולה כאמור, המעוגנת בסעיף 63 לפקודה, לפיו "מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק... והחיקוק, לפי פרושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק...". בעניינינו ולנוכח הקביעות העובדתיות שלעיל בנוגע להעדר הדרכה מתאימה, העידר אמצעי מיגון והיעדר פקוח נאות ובהיעדר ראיות מטעם הנתבעים וממילא בהיעדר הוכחת ניהול רישום מתאים הן בנוגע לקבלת אישורים תקפים מכל עובד לעבודה בגובה והן בנוגע לבדיקת הפיגומים באתר העבודה, הרי שהמעסיק והקבלנית הראשית ממילא הפרו גם את החובות החקוקות המעוגנות בתקנות עבודה בגובה; תקנות ציוד מגן אישי; תקנות מסירת מידע והדרכת עובדים ותקנות עבודות בניה, כמפורט לעיל בהרחבה ובהתאמה לכל אחד מהם, ומשההפרה גרמה לתובע בדיוק את אותו הנזק שבקש המחוקק למנוע באמצעות התקנות, הרי שאלה חבים כלפי התובע גם מכוח עוולת הפרת חובה חקוקה.

...

עם זאת, מקובלת עליי טענת הקבלנית הראשית והכשרה, לפיה אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק, כפי שהתפרסם לאחרונה, אלא להיזקק לשכר ממוצע במשק הנמוך ממנו והמשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב חירום, זאת בשים לב לעובדה שנתון השכר כפי שהתפרסם לאחרונה גבוה ב- 14% לעומת השכר בחודש שלפני כן, כאשר הגורם לעלייה זו הוא ההנחה ששכרם של העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת בשל מצב החירום הוא נמוך מהממוצע [ראו ת.א. (מחוזי ירושלים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.20)].

לפיכך, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 1,309,008 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 192,540 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 906,468 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 150,000 ₪ _____________________ 1,309,008 ₪ בניכוי תגמולים- 659,379 (-) _____________________ 649,629 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 649,629 ₪ מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט לעיל, כל אחד בהתאם לשיעור חלקו היחסי באחריות לתאונה, זאת בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 129,925 ₪, אגרה, שכר-טרחת המומחים מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחים מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

ובעניינינו השאלה המרכזית הנשאלת היא: האם בנסיבות עבודתו של התובע ומידותיו של הפיגום כפי שנקבעו בממצאים שמצאתי לעיל, קמה למעסיק חובה לגדר ולתחום את משטח הפיגום? ולחילופין, אלו הדרכות ואזהרות היה על המעסיקה לוודא שהתובע יקבל טרם תחילת עבודתו בנסיבות של העדר גדר או מעקה לפיגום, כאמור? אכן, כטענת הנתבעות, חובות חקוקות מפורשות לגבי חובת גידור קבועות בתקנות לגבי משטחי עבודה המצויים בגובה של מעל 2 מטרים, לרבות - התקנת אמצעי בטיחות למניעת נפילתו של אדם [הוראת סעיפים 9, 168 בהתאמה לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות עבודות בניה"); בצרוף הוראת סעיף 225 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970].

...

ההודעה לצד השלישי שהוציאו הנתבעות, כמודיעות - לצדדים השלישיים 2, 3, 4 ו-5 - נדחות.

הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לצדדים השלישיים 3 ו-4 בגין הוצאות משפט - שכר טרחת עו"ד בשיעור 19,000 ₪.

הסכומים לעיל שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, ישולמו בתוך 30 יום; שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

כן נטען, כי משאין חולק כי הפיגום היה באתר זמן רב וכי עבדו עליו לפני התאונה, ומשאין חולק כי לאחר התקנת הפיגומים קבלן הפיגומים יוצא מהשטח ואינו אחראי עוד על הפיגום, ומשאין ראיה שמדובר בפגם בזמן התקנתו, אזי יש לדחות את ההודעה שהוגשה נגד קבלן הפיגום.

  יחד עם זאת אף שהפיגום כשלעצמו אינו באחריותה, אין באחריותו של אחר (הקבלן הראשי ולכך אדרש בהרחבה להלן) כדי לפטור את המעבידה מחובת הזהירות המוטלת עליה ביחס לעובדיה " החובות המוטלות על מבצע הבניה ועל מנהל העבודה מטעמו, אינן מאיינות את החובות המוטלות על המעביד, שמתפקידו לדאוג לבטחונם של עובדיו, להזהירם מפני סיכונים, ולמנוע סיכונים." (תא (חי) 663/99 עפיף עילוט נ' ג'זאל נאסר (26.2.10) (פורסם במאגרים המשפטיים), בעמ' 30).

לשאלת ב"כ התובע כיצד מבטיחה המעבידה את בטיחות עובדיה באתר השיב כי "... במקרה של העבודה שביצע התובע, אני מקבל אישור מהמנהל עבודה של האתר שהוא מטעם פגודה, שהוא חתום על הבטיחות באתר וניתן לעלות על הפיגום ולהתחיל את העבודה. אישור לזה הוא מקבל מטעם איש הפיגום שאומר לו שהפיגום מוכן, הוא חתום עליו ואז אפשר לצאת לביצוע. מאותו רגע הפועלים אחראיים, לובשים קסדות עוברים הדרכות". (עמ' 27 ש' 21 ואילך).

אין די בתשובה זו. בהיעדר גרסה כלשהיא למה שהתרחש באתר באותם מועדים ולפי שמעקה הפיגום אכן כשל, יש לקבל את טענת הנתבעות כי פגודה  התרשלה ביחס לחובתה לפקח ולוודא כי הפיגום נותר יציב ותקין לאורך חיי העבודה, בין היתר באמצעות פקוח ראוי על האינטראקציה בין הקבלנים השונים באתר והסיכונים הנובעים ממנה.

...

הנתבעות ישלמו לתובע סך של- 237,831 ₪ (במעוגל) ביחד ולחוד.

מתוך הסכום הכולל שישלמו הנתבעות ישפו פגודה והכשרה את הנתבעות במחצית הסכומים.

הודעת צד ד' נדחית ובגדרה אין צו להוצאות.

בהקשר אחרון זה פורט כי אלה "הפרו הכללים וההוראות הקבועים בעיניין זה בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל 1970 ו/או בתקנות שהותקנו מכוחה בכל הקשור והנוגע לכללים בדבר מניעת נפילת אדם מגובה ו/או התקנת אמצעים למניעת נפילה ו/או בדבר התקנת מעקות, מאחזים, גידור ופיגומים, משטחי עבודה, רמפות, מדרגות ופגיעתם של אלה בעובדים ובדבר מניעת תאונות כדוגמת התאונה במסגרת ביצוע עבודות בנייה למיניהן." (סעיף 7.

צירוף הדברים, ובפרט ציון תפקידיהם של הערייה וש. שטרית כיזם וקבלן ראשי בהקשר לטענה להפרת התקנות שהותקנו מכוח פקודת הבטיחות בעבודה, גם אם לא נעשה שימוש מפורש בביטוי "מבצע בניה" בו נוקטות התקנות שעל-פי הגדרתו כולל קבלן ראשי או מזמין, מלמד כי נטען להפרת חובה חקוקה של אלה והעילה אינה מוגבלת רק למעמדן של הנתבעות כמעביד.

...

מכל מקום פשיטא כי הותרת חתיכות ברזל חדות הבולטות מן הקרקע אינה מקיימת את הדרישה לדרך גישה בטוחה כקבוע בתקנה 12 שתכליתה למנוע פגיעה של העובר בה. מסקנתי לאור כל האמור כי הופרו חובות הקבועות בתקנות הבטיחות בעבודה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

כמו כן הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות המשפט בהן נשא בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.

גירסתו של טנוס בדבר חסימת המעבר לא רק שלא הוכחה ולא זכתה לכל תימוכין, שעה שהנתבעת בחרה שלא לזמן את אותו עובד (עדלי שמו), אשר עפ"י הנטען היה שותף לעבודתו של טנוס (עמ' 40), אלא שגירסתו של טנוס בחקירתו הנגדית היתה שונה מהגירסה בתצהיר, כך בתצהיר העדות, טען טנוס כי סגר בעצמו את הכניסות לפיגומים "במעקה משני צדדיו" (סעיף 8 לתצהיר), בעוד שבעדותו בבית המשפט טען כי סגר את צד שמאל בלבד, ובלשונו "סגרתי צד שמאלי ועברתי אני מהמעקה הזה"(עמ' 40, שו' 19).

שחאדה נישאל לגבי התקנת הפיגום, ממנו נפל התובע, ע"י מתקין מורשה, והשיב שזה לא פיגום וכי מדובר במגדלי אקרו, שמהנדס האתר ומנהל העבודה של היזם בודק אותו ולפעמים מביא אחד שיבדוק את העבודה לפי היציקה והוא נותן אישור.

הטעם לכך נובע מהעובדה שהמעביד משלם למל"ל דמי ביטוח עבור העובד הנפגע ומשכך הוא זכאי להנות מהביטוח עבורו שילם (ראו, בין היתר, ע"א 4084/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גדי סגרון, פ"ד סא(3) 589) על כן, על הנפגע מוטלת החובה לפנות למוסד לביטוח לאומי בתביעה למימוש זכותו לקבלת הגימלאות, וככל שאינו פועל כך, יש לבצע ניכוי רעיוני של הגימלאות מתביעתו נגד המעביד, זאת בשונה מתביעה נגד מזיק זר, שאינו המעביד, כי אז הנכוי אינו יכול להיות מנותק מזכות השבוב של הביטוח לאומי.

...

בשים לב לכך שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את התביעה נגד בעלי המניות, ומנגד נוכח הייצוג המשותף לנתבעים 1 ו-2 ולנתבעים 3 ו-4, התובע ישלם לנתבעים 2 ו-4, סכום מתון של הוצאות ושכ"ט בסכום של 2,000 ₪ (לכל אחד מהם).

אני מקבלת את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 1 ו-2 ומחייבת את צד ג' 2, חברת הפניקס, לשפות את המודיעים (הנתבעים 1 ו-2) במלוא הסכום בו חויבו לשלם לתובע, וככל שישולמו כספים בפועל ע"י נתבעים אלה, מכוח פסק הדין, לתובע.

מנגד, אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 3-5 נגד הנתבעים 1-2.