חובת מועצה מקומית להנפיק אישור העדר חובות

שנית, רפפורט נישאל אם במקרה שנידון כאן שוגרה לתובעת הודעת חיוב בשל בקשה ליתן אישור העדר חוב לטאבו או בשל הגשת בקשה להיתר בניה, ועל כך ענה כי אינו יודע, והוא מניח שהחיוב נבע מבקשה להעברת זכויות; כאשר הוצג לו הכיתוב המפורש 'טאבו' על-גבי הודעת החיוב, אישר מהנדס המועצה באופן מפורש ופוזיטיבי כי הודעת החיוב הונפקה לא בשל הגשת בקשה להיתר בניה או בקשה לחיבור מבנה לרשת מים פרטית אלא בשל הגשת בקשה לאישור העדר חוב המופנה לטאבו [עמ' 18 ש' 25 עד עמ' 19 ש' 9].

רפפורט הודה שאם חוק העזר אינו מכונן חבות בתשלום של אגרת צנרת בשל הגשת בקשה לאישור העדר חוב, והעילה שנקבעה בו כמקימה חובת תשלום, קרי, הגשת בקשה להיתר חיבור לרשת המים, לא היתקיימה, אזי לא ניתן להקדים את מועד החיוב בשל כך שהוגשה לנתבעת בקשה לפי סעיף 325 בפקודת העיריות [עמ' 21 ש' 16-13].

משמעו של עיקרון זה הוא שהנתבעת במעמדה כגוף שילטוני-סטאטוטורי אינה רשאית לעשות אלא מה שהותר לה על-פי דין [עע"מ 7027/07 מימון נ' המועצה המקומית בנימינה, פסקה 6 (2010); ת"א (של' חי) 18763/01 מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור נ' ברגמן, בפיסקה 13 (2005); ת"א (של' חי') 7986-09-08 סלומון נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור, בפיסקה 5 (2011); ת"א (של' חד') 3357-02-09 מנור נ' מועצה מקומית פרדס-חנה - כרכור (2012)].

...

התביעה להשבה בשל חיוב שטחי קרקע עודפים נדחית אפוא.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת אפוא בחלקה, בהתייחס לקרן בסך של 167,216 ₪ שנגבה על-ידי הנתבעת שלא כדין בגין אגרת הנחת צנרת מים.

הנתבעת תשלם לתובעת סכום זה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (31.8.2010) עד יום פסק-הדין.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 13273-11-18 מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור נ' ברגוריאן רזנטיאל לימיטד 11 מרץ 2019 בפני הרכב כבוד השופטים: י. גריל, שופט עמית [אב"ד] ב. טאובר, שופטת ס. ג'יוסי, שופט המערערת: מועצה מקומית פרדס חנה - כרכור ע"י ב"כ עוה"ד ג'ובראן ג'ובראן ואח' המשיבה: ברגוריאן רזנטיאל לימיטד ע"י ב"כ עוה"ד מ. איצקוביץ ואח' הודעת ערעור מיום 6/11/18 על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ק. אניספלד), שניתן ביום 21/9/18, בתיק ת"א 54300-08-10 פסק דין

עוד מוסיפה המערערת, בכל הנוגע למועד התשלום, כי במקרה והוגשה בקשה להעברת זכויות בנכס, יש בכך כדי להצדיק את הקדמת החיוב, ולא להותירו למועד שבו יגיש הרוכש החדש בקשה לחיבור והיתר בניה, הואיל ובזמן שמוגשת בקשה להעברת זכויות, כפי שנעשה כאן, ביום 10.11.09, מתבקשת המערערת להנפיק אישור על העידר חוב, בשעה שבפועל קיים חוב בגין הנחת צנרת.

המערערת מלינה על כך, שבית משפט קמא קבע, שבמועד בו הונפקה הודעת החיוב (6.12.09), לא קמה העילה לחייב את המשיבה באגרת הנחת צנרת, למרות שהצנרת כבר הייתה מונחת במועד זה. לטענת המערערת קביעה כזו, משמעותה, מתן פטור לבעלים של הנכס , מחובת תשלום אגרה הקבועה בחוק, ואשר הוטלה על הבעלים כדין.

...

נוכח כל האמור ניתן לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא לפי תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, ולדחות את הערעור, וכך אנו אכן מחליטים.

אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור, בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

אנו מורים למזכירות בית המשפט להעביר את סכום שכר הטרחה הנ"ל לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה, מתוך הפיקדון שהפקידה המערערת בבית משפט זה להבטחת הוצאות המשיבה בערעור, ואילו את יתרת הפיקדון תחזיר מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת, עבור המערערת, ככל שלא הוטל עליו עיקול.

כי התברר לו שלצורך העברת זכויות יהיה צורך ביפוי כוח מחברת ברית וניהול, אשר היתחמקה ומתחמקת עד היום בהעברת הבעלות בערייה וזאת לצורך היתחמקות מתשלומי החובה השוטפים על הנכס ובעיקרם תשלומי הארנונה, והרי ללא התייצבותה של התובעת בערייה, לא ניתן היה להעביר את הבעלות הרשומה בערייה על שם התובעת, וחובות הארנונה, השמירה והשילוט לא הפסיקו להצטבר עד מועד הגשת בקשה זו, והכל כשהם רשומים על שם הנתבע, ללא הצדקה.

הסכום שולם לשיטתו ביום 25/11/12 באמצעות כרטיס האשראי, והמשיבה הנפיקה אישור על העידר חובות.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לידון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).

עינינו הרואות, אם כן, כי בהלכותיו קבע ביהמ"ש שטענות הבאות בגדר הוראות סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות נתונה לביהמ"ש הסמכות להורות כי אלו ישמעו בפניו, ואולם ביהמ"ש לא יעשה כן כדבר שבשיגרה, והרשות תנתן מקום ששוכנע ביהמ"ש כי אמנם סוגיות כבדות משקל, בעלות השלכה ציבורית רחבה עומדות בפניו, וכי אין מדובר בעניינים טכניים המתאימים יותר לדיון בפני מנהל הארנונה מאשר בפני ביהמ"ש. נשאלת השאלה האם המקרה שבפניי מצדיק פתיחת השער בפני המבקש, והאם זהו המקרה בו יתיר ביהמ"ש למבקש להעלות טענותיו.

...

" לגופו של עניין לאחר שבחנתי את טענות הנתבע מצאתי כי יש בנסיבות כדי להצדיק מתן רשות להתגונן כאן ואבהיר - ראשית יובהר כי אין מחלוקת בנוגע לכך שבוצע תשלום ע"י המבקש במהלך חודש נובמבר 2012.

כאן אולי המקום להבהיר כי אין חולק שדרך המלך צריכה להיות בהגשת השגה, ומוטב היה לו הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להגשת השגתו - ונוכח פירוט הטענות, העובדה שממילא תלוי ועומד הליך בנוגע לחיובים לשנים אחרות, והטענה שכביכול לא ידע אודות חיובו - סבורתני כי במקרה זה ניתן להניח שארכה כאמור אמנם היתה ניתנת לו. מכל האמור, נחה דעתי כי די בבקשה שלפני כדי לקבוע כי יש ליתן למבקש את הרשות להתגונן, ולבחון לגופן את טענותיו וכך אני מורה.

הועדה הוסיפה כי היא פועלת לגביית היטל ההשבחה מהחברה וציינה כי "בכל מקרה ותרצה לממש זכויות במיגרש הטעונות היתר בניה, או העברת זכויות בדירה, יהיה עליך החובה לשלם היטל השבחה" (סעיף 4 למכתב; להלן: מכתב הועדה משנת 2008).

דיון והכרעה השאלה שניצבת במוקד העירעור היא האם היתנהלותה של הועדה המקומית בהליכי גביית החוב בגין היטל ההשבחה מובילה למסקנה כי יש לחייבה להנפיק אישור – גם מבלי ששולם החוב האמור.

שנית, המשיבים ביקשו להיתלות באמור במכתב המועצה המקומית גן יבנה מיום 19.11.2017 בדבר העידר חובות שבו נכתב כי "אישור על היטל השבחה יינתן בנפרד ע"י הוועדה המקומית [...]". כידוע, לצורך רישום זכויות נידרש הן אישור מהרשות המקומית על העידר חובות כלפיה בהתאם לסעיף 324(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], הן אישור מהועדה המקומית על העידר חוב היטל השבחה כלפיה לפי סעיף 10(א) לתוספת השלישית.

...

דיון והכרעה השאלה שניצבת במוקד הערעור היא האם התנהלותה של הוועדה המקומית בהליכי גביית החוב בגין היטל ההשבחה מובילה למסקנה כי יש לחייבה להנפיק אישור – גם מבלי ששולם החוב האמור.

החוב שלפנינו נוצר עובר למתן פסק הדין ומשכך, דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר אציע לחבריי לקבל את הערעור, ולקבוע כי הוועדה רשאית לסרב ליתן למשיבים אישור לרישום זכויותיהם כל עוד רובצים על הנכס חובות בגין היטל השבחה, זאת בהתאם לסמכותה לפי סעיף 10(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה.

באופן דומה, בחודש יולי 2017, לאחר שרותם יהלום מכרה את הנכס לתובעת, הנפיקו הערייה, ולאחר מכן גם הועדה המקומית לתו"ב קריות, אישורים בדבר העדר חובות והסכמה להעברת הזכויות בנכס לידי התובעת.

הערייה מוסיפה וטוענת כי הוכח שהיא בדקה בכל המסמכים שהיו בידיה אם שולמו תשלומי עבר, למרות שלא הייתה לה כל חובה לעשות כן, ולשם כך "הערייה הידרה במצוה ובמקום שלא היה תעוד בספרי הערייה הנושנים, היא ערכה בדיקה עם עובדי עבר ואף שאלה תושבים כיצד חויבו בעבר. ענין זה לא נעשה ביחס לתובעת דוקא, אלא כמהלך לאיזור זה. בדיקות אלה העל[ו] כי הערייה לא גבתה דמי הישתתפות ו/או היטל סלילה ותעול ברחוב גובל בעבר". משנוכחה הערייה, לטענתה, שלא נגבו דמי הישתתפות או היטל סלילה ותעול בעבר, הטילה את ההיטלים נשוא התביעה (סעיפים 87-88 לסיכומים).

בטרם סיום חלק זה אציין את פסק הדין ברע"א 3746/05 לרר נ' עריית הרצליה (6.11.2007) (אשר מוזכר גם בפסק הדין בעיניין מועצה מקומית חצור הגלילית), שם נקבע כי על הערייה לגבות את היטל הסלילה מהבעלים של הנכס בעת התחלת הסלילה, ואם היא נימנעה מלעשות כן מטעם שאינו מוצדק בדין, אין היא יכולה לגבות את ההיטל מאדם אחר לאחר העברת הבעלות בנכס, בגין פעולה מאוחרת המהוה סלילה לפי חוק העזר.

...

סוף דבר אני מקבל את תביעת התובעת נגד העירייה [ת"א 55712-12-18].

התביעה נגד רותם יהלום (ת"א 18092-07-19) - נדחית.

התובעת תשלם לרותם יהלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 17,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.