חובת כונס נכסים לשקול משאלות שותפים בפירוק שיתוף

לא-זו-אף-זו, בעניינינו מתקיימים מלוא השיקולים שיצדיקו את פירוק השתוף, הן אלה הנוגעים לנתבעת ולחייב והן אלה שעניינם בזוכה ובאנטרס הצבורי: בעת בחינת בקשה לפירוק שתוף במקרקעין המוגשת על-ידי כונס נכסים, יערוך בית המשפט איזון בין הזכויות והאינטרסים של השותפים ושל החייב, שאינו יכול לעמוד בתשלום חובו, מן הצד האחד, לבין הזכויות והאינטרסים של הנושים, שאליהם מצטרף גם האנטרס הצבורי בדבר שילטון החוק והאמון ברשויות השילטון, מן הצד השני [.

עוד יביא בית המשפט בחשבון גם את העובדה שפירוק השתוף נעשה שלא בעצה אחת עם הבעלים המשותפים של הנכס, וככל הנראה, בנגוד לרצונם; את הנזק שייגרם לשותפים האחרים, שאינם בעלי זיקה ישירה לחוב שבגינו מתבקש הפרוק, ואת הפגיעה הצפויה בקניינם; ואת שאלת המצאותן של חלופות לפירוק השתוף לשם גביית החוב.

מתן דיור חלוף מבטא גם את חובת הבעל להבטיח מדור לרעייתו מכוח הדין האישי, אך אין הכרח כי זכות המדור תסופק דוקא בדירת המגורים הספציפית של בני-הזוג או על-ידי הקניית זכות בעלות [ע"א 803/93 כליפא נ' כליפא (1994); ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 618-617 (1995); רע"א 7700/95 נגולה נ' חזן, פ"ד נ(1) 338, 343 (1996)].

...

סיכומם של דברים מן המקובץ נובע שיש לקבל את התובענה ולהורות על פירוק השיתוף בנכס, וכך אני מורה.

מאחר שפיצול הזכויות בנכס אינו אפשרי, ולא נטען אחרת, אין מנוס מלהורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הדירה כפנויה לכל המרבה במחיר – בכפוף להחלטת המינוי מיום 15.6.2006 [נספח א' לכתב-התביעה], להוראות כב' הרשם בתיק ההוצל"פ ולהוראות כל דין.

לשם ביצוע המכר אני ממנה את התובע ככונס הנכסים גם על זכויות הנתבעת 1 בנכס.

במסגרת תיק פירוק השתוף, ת"א (שלום-חיפה) 22352-02-10 (להלן: "הליך הפרוק") מונו עוה"ד וייס ופלק ביום 21.2.2011 לכונסי נכסים, ובהחלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת נסרין עדאווי) מיום 26.2.2012 נקבע שכרם בשיעור של 5.8% מתמורת המכר.

אם כאשר חתם עו"ד וייס על מיסמך שהוא בליבת אחריותו ככונס נכסים – המסמך המורה לבנק להעביר את הכספים מקופת הכנוס ליעדם – עשה כן כלאחר יד, ומבלי שהקפיד לוודא את ייעודו של כל שקל ושקל מן הכספים שהועברו, את התאמת הסכומים לייעודם וכיוצא באלה – אזי יש לברך על כך שהטעות שנמצאה – בשכר טירחת הכונסים נמצאה, ולא בתשלומים אחרים, שעלולים היו לגרום נזק לצדדים שלישיים.

ככל שהדבר נכון, ועו"ד וייס אכן חתם על המסמך מבלי שבחן אותו כדבעי – מדובר, לכאורה, בהפרה חמורה וקשה של חובתו ככונס נכסים – הן חובתו כלפי הצדדים שניהם שבשירותם פעל והן חובתו כלפי בית המשפט שמינה אותו.

ואם אין מדובר בהחלטה אופראטיבית – אזי לא ברור מה משקלה ומה מעמדה של אותה החלטה בהליך שלפניי: האם משניתנה החלטה בבית משפט השלום בחיפה – ערכאה מקבילה לזו היושבת בדין בהליך זה – נשלל שיקול דעתו של בית המשפט בתל-אביב – יפו לקבוע אחרת? ואם נשלל שיקול דעתו של בית המשפט בתל-אביב – יפו, מאי טעמא לנהל הליך שלם בעיניין שכבר הוכרע? ומדוע יש להגיש את התביעה שוב בתל-אביב, אם ממילא הוכרעה כבר השאלה בחיפה? אכן, דומה כי השאלה משיבה על עצמה בעצמה: אם סותמת החלטת כב' השופטת עדאווי מיום 24.5.2013 את הגולל על הפעלת שיקול דעת עצמאי – דין התביעה שלפניי להדחות, מאחר שהליך שפוטי משמיע הפעלת שיקול דעת עצמאי, שאינו כבול להכרעה של גורם שפוטי אחר באותו עניין עצמו.

האנטרס של כונס הנכסים חייב להיות להשיג את התמורה המרבית לנכס כולו; אולם האנטרס המיידי של לקוחו של עורך הדין הוא לרכוש את חלקם של שותפיו במחיר הנמוך ביותר.

...

מעבר לעובדה שלהשקפתי, משמונו שני כונסי נכסים מטעם שני צדדים בהליך – החלוקה הנכונה וההוגנת היא חצי בחצי, אין מנוס מקביעה, שעו"ד פלק לא הוכיח את טענתו כי הוא היה זה אשר ביצע את חלק הארי של עבודת הכינוס.

מכל הטעמים שלעיל, באתי למסקנה כי החלוקה הראויה היא חלוקה שווה, מחצית לעו"ד וייס ומחצית לעו"ד פלק, כפי שנעשה בפועל, ועל כן – דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות שתיהן.

אלא שעניין זה – הוא עניין למחוקק לענות בו. התוצאה היא, אפוא, כי התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

יצוין כי ביחס למגרש סמוך, מיגרש מס' 122, אשר נוצר מכוחה של אותה תכנית, הורה בית המשפט על פירוק השתוף, על דרך של מכירת הזכויות במיגרש ומונו כונסי נכסים לבצוע הליך הפרוק (ת"א (שלום ת"א) 12530-06-17 ברימן נ' איצקוביץ (17.4.2019), החלטת כב' השופט י' דלוגין).

החלטתי אינה עוסקת בשאלת הזכות לפירוק השתוף בחלקת מקור מסוימת, אלא בשאלה האם ניתן לעתור לפירוק השתוף במיגרש.

דרך זו – של קידום פרויקט בנייה משותף – אינה קבועה בחוק המקרקעין כדרך לפירוק השתוף במקרקעין (ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' פיין, פ"ד ל(1) 457 (1975) (להלן – עניין רובינשטיין) ("סעיף 37 (א) נותן לשותף זכות מוחלטת לידרוש את פירוק השתוף בכל עת, באחת הדרכים הקבועות לכך בסימן ב', ולא באחרות").

השמאי יתבקש לפרט בחוות דעתו, ככל שהדבר יתאפשר, את אובדן השווי הצפוי מעצם קיומו של כל מחזיק; אם מדובר במחזיק שהחובה לפנותו מוטלת על מי מבעלי הדין בהליך – תבחן האפשרות להשית על אותו בעל זכויות את אותו הפסד.

לאחר הגשת חוות הדעת כאמור, ועימה סקר המחזיקים, ניתן יהיה לשקול האם יש מקום לקצוב מועד לצורך קידום פינויו של מחזיק מסוים (על ידי בעל הזכויות האחראי או על ידי כונס הנכסים).

...

סיכום צו פירוק שיתוף ומינוי כונס נכסים: אני מורה על פירוק השיתוף במגרש, כהגדרתו לעיל.

אני ממנה את עו"ד בועז רוה ועו"ד שי רוה (מרחוב מנחם בגין 11, רמת-גן; טל: 03-5762000; פקס: 03-6131007) ככונסי נכסים (להלן – כונסי הנכסים) לצורך פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירה למרבה במחיר.

לא שוכנעתי, כי אלמלא אותם מחדלים נטענים, הייתה מלכתחילה עמדתה לגופם של דברים שונה.

בשלוש התובענות ניתן זה מכבר צו לפירוק השתוף ומונו שלושה כונסי נכסים לבצוע פירוק השתוף, עורכי הדין נמרוד ורדי, רונן כהן ודוד בסון (להלן: "כונסי הנכסים").

בין הצדדים ניטשה מחלוקת בדבר אופן פירוק השתוף, בין אם במכירה במזומן, בין אם בעסקת קומבינאציה או הזמנת שירותי בנייה וכן בדבר השאלה האם שלושת החלקות יוצאו למכירה יחדיו או לחוד.

בחינת העילות לעיון חוזר הפסיקה קבעה שתי עילות לעיון חוזר: "בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן התאפשר עיון חוזר. האחת, שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנדון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השנייה מתייחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של ביהמ"ש על טעותו תיגרום לשינוי ההחלטה... ודוקו, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דעת הכלל בירור בערכאת העירעור, כי אם בטעות טכנית באופייה (רע"א 1687/17 קו אופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (7.3.17)).

כפי שצוין בהחלטה (סעיף 28), בית המשפט העליון קבע כי ההוראה בסעיף 43 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 לפיה "בית המשפט יתחשב ככל האפשר בדרישת מקצת השותפים לקיים את השתוף ביניהם ובשאר משאלותיהם של שותפים", איננה חלה על פירוק שתוף, אלא אם הפרוק מתבצע באמצעות חלוקה בעין (ע"א 319/74 רובינשטיין נ' פיין, פ"ד ל(1)454, 457 (1975).

באותו מקרה, שם התקבלה בקשה לסילוק על הסף של המרצת פתיחה שהגישו בעלי תפקיד בשל העידר תצהיר התומך בתביעה, נקבע: "תובענה המוגשת בדרך של המרצת פתיחה חייבת להיתמך בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות המפורטות בה (תקנה 255 יחד עם תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד- 1984). חובה זו קיימת גם כאשר מגיש התובענה הוא בעל תפקיד מטעמו של בית המשפט. אכן, כאשר עסקינן בבקשה למתן הוראות המוגשת במסגרת תיק פש"ר או תיק כנוס, פטור בדרך כלל בעל התפקיד מהגשת תצהיר לתמיכה בטענותיו. פטור זה הוא תולדה של פסיקת בתי המשפט. לא כך הם פני הדברים כאשר עסקינן בתובענה נפרדת, העומדת בפני עצמה, כמו במקרה הנוכחי" (ההדגשה איננה במקור).

...

אין בידי לקבל טענה זו. יתכן שיקשה על אקרו לרכוש ביחד עם שני הזוכים הנוספים בשתי החלקות האחרות את שלוש החלקות בהתמחרות האחרונה, בהינתן טכניקת המכירה של ביחד ולחוד כפי שתואר בהחלטה, ולא על ידי ביצוע התמחרות בחלקה 57 בנפרד כפי שהתבקש בבקשה.

לא נטענה כל טענה אישית נגד שני כונסי הנכסים הנוספים, וממילא בהינתן שלא מקובלת עלי הטענה נגד עו"ד כהן, הרי שאין מקום להחליפם.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית.

סוגיה זו, בה היתלבטו המלומדים, למעשה הוכרעה בפסיקה לטובת הכפפת הזכות לתבוע פירוק השתוף לעיקרון תום הלב: "לבסוף, התוצאה שבה אני מצדדת הולמת גם את עיקרון העל של שיטתנו המשפטית – עיקרון תום הלב. עיקרון זה, הנפרש ככלל על החקיקה האזרחית בדין הישראלי, חל גם על דיני הקניין ובאופן ספציפי על הסיטואציה של פירוק שתוף במקרקעין, וכולל בתוכו את החובה שלא לעשות שימוש לרעה בזכות הקניין (ראו: סעיף 14 לחוק המקרקעין; רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 278-275 (1997); ע"א 8661/10 נעמה נ' טורקיה, פסקה 11 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (19.2.12); ויסמן, בעמ' 71-50)." (רע"א 6898/16 עיזבון המנוח שלמה אהרוני ז"ל נ' עופר מרכזים בע"מ (28.12.17)) עוד בנושא חובת תום הלב בנקיטת הליכי פירוק שתוף ר' גם תא (ת"א) 32354-02-17 עו"ד שמואל א. לינצר נ' בינה רטנבך (15.8.19).

לכאורה, עצם הגשת התביעה על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל אינה יכולה להחשב פעולה בחוסר תום לב. אלא שמעבר לחובת תום הלב, זכות הכונס לתבוע פירוק שתוף כפופה גם לשיקולים נוספים, ובהם הנזק שייגרם לשותפים האחרים ושאלת המצאותן של חלופות אחרות לצורך גביית החוב: "בעת בחינת בקשה לפירוק שתוף במקרקעין המוגשת על-ידי כונס נכסים, יערוך בית המשפט איזון בין הזכויות והאינטרסים של השותפים ושל החייב, שאינו יכול לעמוד בתשלום חובו, מן הצד האחד, לבין הזכויות והאינטרסים של הנושים, שאליהם מצטרף גם האנטרס הצבורי בדבר שילטון החוק והאמון ברשויות השילטון, מן הצד השני (דברי הנשיא ברק בע"א 3553/00 אלוני נ' זנד, פ"ד נז(3) 577, 599 (2003) (להלן: עניין אלוני)). עוד יביא בית המשפט בחשבון גם את העובדה שפירוק השתוף נעשה שלא בעצה אחת עם הבעלים המשותפים של הנכס, וככל הנראה, בנגוד לרצונם; את הנזק שייגרם לשותפים האחרים, שאינם בעלי זיקה ישירה לחוב שבגינו מתבקש הפרוק, ואת הפגיעה הצפויה בקניינם; ואת שאלת המצאותן של חלופות לפירוק השתוף לשם גביית החוב." (רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ, סד(2) 207 (2010) (ההדגשה אינה במקור – מ.צ'.

...

"מלכותיותו" של עקרון תום הלב מובילה למסקנה, שלפיה אין בנמצא זכות כלשהי אשר הפעלתה חסינה מתחולתו של עקרון זה..

בבואי לאזן בין האינטרס של העירייה בגביית חובות, אשר עצם קיומם וגובהם מצויים בדיון בפני ערכאות שונות, לבין האינטרס של החייב והנתבע להשלים את בירור גובה החוב מאידך, אני סבורה שהאינטרס של הנתבע ובנו גוברים.

סוף דבר, אני מוחקת את התביעה.