חובת ייצוג בהליכים אזרחיים הזכות לייצוג משפטי בהליכים אזרחיים

בהחלטתי מיום 1.2.2022 הוריתי למשיבים להגיב רק ביחס לבקשת האיכון באופן מוגבל למועדי הפגישות הנטענות ומיקומן ככל שהפגישות מוכחשות תוך היתייחסות לאפשרות שנתונים אלה יוצגו בשלב ראשון לעיני של בית המשפט בלבד ויועברו לידי המבקש ככל שהאיכון יצביע על מיקום ושעת הפגישה המוכחשת.

המשיב 3 ריכז את טענותיו בפן המשפטי וטען כי צו איכון בהליך אזרחי הינו דראסטי; מהוה פגיעה בזכות לפרטיות; איכון אינו מדויק; אינו נחוץ; ממילא אין בנוכחות אדם בפגישה להקים עילת תביעה נגדו.

הבקשה לגילוי המסמכים אדרש תחילה לשאלת הרלוואנטיות של המסמכים שגילוים התבקש, בהיותה תנאי ראשוני ובסיסי להקמת חובת הגילוי (ר' רע"א 2555/20 די.בי.אס. שירותי לווין (1998) בע"מ נ' אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ, בפיסקה 17 (‏16.7.2020)).

...

אף אני סבורה כבית המשפט קמא שהבקשות מהוות "מסע דיג". בקשות הגילוי ביחס למסמכי ההלוואות שנטלה החברה הינן בקשות רחבות וגורפות יתר על המידה בפרט בנוסח שהוגש לבית המשפט קמא.

המסקנה היא שמידת הרלוונטיות של הנתונים המבוקשים אינה מובהקת וספק אם המבקש צולח את מבחן הרלוונטיות של נתוני המיקום להוכחת ביצוע התשלומים.

סוף דבר נוכח האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.

תוך דיון כללי בשינויים החברתיים העולמיים באשר לדרך השילוב וההתייחסות הן לאנשים עם מוגבלויות והן לאנשים זקנים, הובהר כי "... במסגרת שינויים חברתיים אלה, הוחלפה הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסייה אלה, אשר ראתה בהן קבוצות חלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה – סעד והתערבות אשר את תוכנם קבעה המדינה באופן חד-צדדי, ובמקומה צמחה גישה השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה, הן זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי. גישה זו מבקשת להעצים את עצמאותם של אותם אנשים. הגישה האמורה גם שמה דגש על שונות ונבדלותו של כל אדם ואדם, על קיומו של מיגוון מוגבלויות אשר אין להתייחס אליהן כמיקשה אחת וכן על הצורך בכיבוד רצונו של האדם המסוים, עד כמה שאפשר, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו..." [הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19) התשע"ה – 2014 (הצעות חוק הממשלה – 890, ג' בחשוון התשע"ה 27.10.14, עמ' 2 להצעת החוק; הדגשות לא במקור – ב.ש].

שינויים חברתיים אלה אינם אך נחלת הדאגה לאנשים עם מוגבלויות או זקנים ; שכן אנו מוצאים עקרונות דומים לאלה גם בכל הנוגע לזכות להישתתפות קטינים בהליכים הנוגעים לחייהם (בהקשר זה השוו, למשל הועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, דוח ועדת המשנה בנושא ייצוג נפרד לילדים בהליכים אזרחיים, 51 – 52 ; כן ראו פרק ב' לתקנות בית משפט לעינייני מישפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020).

עיקרון ההישתתפות, בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בזכות לייצוג בהליך כמתחייב מהוראות סעיף 68א לחוק הכשרות.

עצם הדאגה להישתתפות בהליך ולשמיעת קולו של מי שמונה לו אפוטרופוס טומנת בחובה ביטוי לראייתו של מי שמונה לו אפוטרופוס כאדם בעל מכלול שלם של זכויות, צרכים ואינטרסים ; ולא כאובייקט, הנתון אך להגשמת טובתו הנחזית בלבד, על ידי מי שהופקד על הדאגה לענייניו.

...

במקרה שלפני, כפי שהבהרתי לעיל, כמו גם בשים לב לעמדות המבקשת, האפוטרופא לדין וב"כ היועמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מאישורו של ההליך חרף דבריה של הגב' ק'.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה.

סיכומו של דבר, אני נעתר לבקשה ומאשר ביצוע ניתוח כריתת רחם לגב' ק'.

בהנתן כל אלה, ככלל, נכונותו של בית המשפט לאשר שיחרור מייצוג בהליכים אזרחיים רבה יותר לעומת נכונותו לעשות כן במסגרת הליכים פליליים (שם; [רע"א 15/05](http://www.nevo.co.il/case/5670576) בלטר נ' יגאלי (23.8.2005) (להלן: עניין בלטר); ע"פ 6922/16 קופר (קופרשמיד) נ' מדינת ישראל (2.6.2020) (להלן: עניין קופר)).

כמו כן וכאמור בסעיף 17(א) לחסד"פ, חובת הייצוג מוטלת על המערער: "כל עוד נמשך המשפט או העירעור שלשמם הועמד". אם כן, לשון החוק מלמדת כי המחוקק לא הבחין בהקשר זה בין חלקים שונים של ההליך, אלא ראה בהליך כולו מקשה אחת.

ברם, לא על שקולי יעילות ההליך והקלת בירור הפרשה מושא התיק בלבד עומדים הנימוקים לדחיית שיחרורו של המערער מייצוג; שהרי הדעת נותנת כי ליעילות המשפטית ישנה השפעה ישירה ולעיתים מכרעת גם על זכויותיהם המהותיות של נאשמים להליך הוגן ומניעת עוות דין (ראו הרחבה בבג"ץ 6972/96 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נא(2) 757 (1997) (להלן: עניין התנועה למען איכות השילטון)).

...

מספר שבועות אחר כך, משנודע למערער כי המגעים בין משיב 3 לעורך הדין הפרטי שביקש למנות העלו חרס, פנה שוב לבית המשפט וציין כי "אין מנוס" מלהורות על מינוי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית למשיב 3 באישום החדש שהוגש כנגדו.

לטענתו, אף אם ימצא בית המשפט כי מדובר בבקשת הפסקת ייצוג או החלפת סניגור בהתאם לסעיפים 17 ו-18 לחסד"פ, הרי שבנסיבות בהן לא משולם לו שכר טרחה וכאשר בינו ובין הלקוח לא שוררים יחסי אמון, ראוי לשחררו מייצוגו.

סוף דבר, לא מצאתי להתערב בהחלטות בית משפט קמא לדחות את בקשות המערער כפי שהוגשו.

בית הדין הארצי חזר על ההלכה לפיה חובת השימוע "ניתנת להגשמה בדרכים רבות הרי שבכפוף למרכיבי ליבה האמורים להתקיים בכל מקרה, ואותם נפרט להלן, ניתן להכיר בחופש הצדדים לעצב את מסגרת עריכת השימוע בנסיבות הענין ובילבד שתכליתו המהותית תוגשם ולא תסוכל. תפיסה זו מישתלבת בפסיקתו של בית דין זה, עת בחן את הדברים בדיעבד, וקבע כי אין צורך למלא אחר "כללי טקס צורניים" על מנת לקיים את חובת השימוע" (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (28.2.17)).

נפסק זה מכבר כי על המעסיק ליתן לעובד פרק זמן סביר לפני השימוע על מנת שיוכל להערך להשמעת טענותיו וכן כי מידה מסוימת של פירוט הטענות הנה הכרחית על מנת שתנתן לעובד היזדמנות הוגנת להעלות את טענותיו, אף כאשר העילה בגינה נשקלים הפיטורים היא היתנהלותו של העובד (ר' ע"ע 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' רון (6.9.18)) וכי לעובד זכות לייצוג משפטי בהליך השימוע וכן רשאי הוא לידרוש כי יתלווה אליו בהליך השימוע אדם נוסף כדוגמת בן מישפחה (ר' ע"ע (ארצי) 47288-09-17 טובבין נ' אוניברסיטת חיפה (7.1.19)).

עוד הוסיפה הנתבעת, בסיכומיה, כי בתחילת העסקת התובע טרם חוקק תיקון 5 לחוק הודעה לעובד על תנאי העסקה, המקים פיצוי אזרחי ועל כן אינו זכאי לפצוי.

...

זכאות התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש באשר לטענות התובע כי זכאי הוא לפיצוי בגין עוגמת נפש לאור פיטוריו אופן העסקתו, אף דינן להידחות.

לא שוכנענו כי בענייננו יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש ורכיב תביעה זה נדחה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 20,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 30.6.16 ועד יום התשלום בפועל.

לגירסת התובע, נאמר לו מפורשות שהנתבע הוא שניסח את ההסכמים הקשורים בעיסקה ועל כן הוא מכיר את תנאיה לאשורם ומלווה את העסקה לכל אורך הדרך ובשל כך בחר להכנס לעסקה והיה בטוח שיקבל ייצוג משפטי איכותי שיבטיח את זכויותיו ואת כספו (ס' 17 לתצהירו וכן ס' 9 בתצהיר המענה לשאלון עליו השיב התובע ואשר צורף לתצהיר הנתבע).

משנטל השיכנוע רובץ על תובע להוכחת הרכיבים העובדתיים והמשפטיים של עילת תביעתו כלפי הנתבע ומשלא עמד התובע בנטל להוכיח כי הנתבע הוא שהיה אחראי לניסוח הסכם השכירות והניהול במאזן ההסתברות הדרוש בהליך אזרחי – לא עמד התובע בנטל הוכחת טענה זו. לצד זאת, גם אם לא ערך הנתבע גם את הסכם השכירות והסכם הניהול אלא את הסכם ההשתלטות בלבד, עדיין לא נסתם הגולל מעל טענת התובע כי הנתבע הוא שייצג אותו במסגרת העסקה מכוח המצגים שהציג לתובע טלפונית במועד שבו נפגש התובע עם מונסונגו ובהמשך – במעמד הפגישה בינו לבין התובע ביום 21.3.16, וכעת עליי לבחון טענותיו לעניין זה. האם התובע חתם על הסכם השכירות ועל הסכם הניהול בפני עו"ד הנר והאם הוצג בפניו מצג כאילו עו"ד הנר מייצגו בעיסקה ונאמן לכספיו? בתצהיריהם של התובע ושל הנתבע ניצבות גרסאות עובדתיות סותרות גם בכל הנוגע לנסיבות החתימה על הסכם השכירות ועל הסכם הניהול: האם התובע חתם על הסכמים אלו בפני מונסונגו עוד טרם פגש בעו"ד הנר, האם חתם עליהם לאחר שהוצג לו מצג לפיו עו"ד הנר מייצגו ונאמן לכספיו או האם חתם על שלושת ההסכמים יחדיו במעמד הפגישה עם עו"ד הנר ובפניו.

לצד זאת אבקש להבהיר, כי בשים לב להוראת ס' 6 להסכם ההשתלטות לפיה הנתבע אינו מייצג את התובע והוא רשאי להיות מיוצג על ידי כל עו"ד אחר, גם אם לא ניתן לראות ביחסים בין הצדדים כיחסי עו"ד לקוח, הרי שלכל הפחות מדובר בהסכם שעו"ד הנר ייצג בו את אחד הצדדים (אם.די.ג'י.) ומכוח עריכת ההסכם חב עו"ד הנר חובת זהירות כלפי התובע כצד להסכם אשר לא היה מיוצג.

...

האם יש להטיל על התובע אשם תורם כלשהו לגרם נזקיו? על אף שקבעתי קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התרשלות הנתבע לחלק מנזקי התובע, אני סבורה כי לתובע חלק לא מבוטל בנזקים שנגרמו לו. התובע הודה כי היה מעורב פעמיים בעברו בעסקאות מקרקעין (האחת לרכישת דירה והשנייה למכירתה של אותה דירה), כי היה מיוצג בידי עו"ד וכי לא העביר כספים מכוח אותן עסקאות ללא אישורו של עו"ד (עמ' 31 שורות 32-14 לפרוטוקול).

אני סבורה כי נכון יהיה בנסיבות לכמת עוגמת נפש זו בסך של 10,000 ₪.

סיכום אשר על כן ולאור כל שפורט לעיל, הנתבע ישלם לתובע סך של 174,040 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 21.3.16 (הוא המועד בו התייצב התובע במשרדי הנתבע, חתם על הסכם ההשתלטות ושילם לנתבע את שכר הטרחה), בתוספת אגרת בית משפט מלאה כפי ששולמה, בתוספת שכר העדים ששילם התובע כפי שנקבע בפרוטוקולי הדיונים ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.