חובת יידוע סוכנות נסיעות על תוקף דרכון

הנתבעת טוענת ההיפך, כי ההוראה קיימת בתוקף מיום 19/7/13, וכי על התובעת כסוכנת נסיעות היה לדעת על הדרישה או כי על צד ג', סוכנות הנסיעות, היה ליידע אותה.

העובדה שהתובעת בדקה באנטרנט את הדרישות עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי לפיו כך היה על אדם סביר לפעול, מקל וחומר שהתובעת הנה סוכנת נסיעות בעצמה וחובת הזהירות שלה מתפרשת גם על הנוסעים, המזמינים ממנה טיסות למדינות האיחוד האירופי.

(3)(ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן – מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהוה תנאי כניסה אליהן; חובה זו של סוכנות הנסיעות היתה קבועה בפסיקה שלפני תיקון התקנות, ולאחר תקונן אין חולק עוד כי החובה למסור את המידע נשוא התביעה, מידע בדבר התוקף הנחוץ של הדרכון, חל על סוכנות הנסיעות, במקרה זה, הצד השלישי, סוכנות הנסיעות, המנוהלת ע"י התובעת.

...

אני דוחה את כל טענות התובעת בעניין, שלא נמצא להן בסיס.

אני קובעת כי הנתבעת פעלה בסבירות, וסייעה לצמצם את הנזק שהתובעת עמדה לגרום לעצמה בשל יציאתה את הארץ ללא דרכון העומד בדרישות מדינת היעד.

אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת, ומכאן שהודעת צד ג' נדחית אף היא.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

האם חייבת הנתבעת, שהנה סוכנות נסיעות, ליידע את התובעים, אשר רכשו כרטיסים דרכה לנופש בוינה כי לא יוכלו לעזוב את הארץ ולהכנס לוינה, אלא אם כן תוקף הדרכון יהיה לחצי שנה? ככל שייקבע כי קיימת חובת יידוע, האם מילאה הנתבעת אחר חובתה כנ"ל, וככל שלא, מהו הנזק שניגרם בשל העידר היידוע כאמור? רקע עובדתי וטענות הצדדים: התובעים ביקשו ב-4/4/13 להזמין חבילת נופש לוינה דרך אתר "טרווליסט". ניסיונם של התובעים לבצע ההזמנה דרך האתר לא צלח והתובעים "נזרקו" מהמחשב מספר פעמים בתהליך.

...

הטענה לחבילת שירותי טלפון נדחית אף היא בהעדר פירוט או הוכחה.

הנתבעת טוענת כי לא הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעות ובצעה את עבודתה בצורה מקצועית ואמינה וסוכנת הנסיעות מטעמה יידעה את התובעת מפורשות כי עליהן להצטייד בכרטיסי יציאה ממדינת היעד וכי יהיה עליהן להצטייד במסמך המראה את יציאתן מהיעד.

השאלה המרכזית בתיק זה האם חלה חובה על סוכנת הנסיעות – מירה – לציין בפני התובעות כי עליהן להצטייד בכרטיסי יציאה מברזיל בתוך פרק הזמן של 90 ימים לשהות בברזיל, ואם חלה חובה כזו, האם עשתה כן. שאלות נוספות לדוגמת טענת הנתבעת שהתובעת לא מילאו את הטפסים הנדרשים, נדחות אל אתר.

על פי תק' 2-3 לתקנות, על מירה היה לגלות לתובעות בכתב בין היתר גם את: "מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להל – מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישה אחרת של מדינות היעד המהוה תנאי כניסה אליהן.

...

השאלה המרכזית בתיק זה האם חלה חובה על סוכנת הנסיעות – מירה – לציין בפני התובעות כי עליהן להצטייד בכרטיסי יציאה מברזיל בתוך פרק הזמן של 90 ימים לשהות בברזיל, ואם חלה חובה כזו, האם עשתה כן. שאלות נוספות לדוגמת טענת הנתבעת שהתובעת לא מילאו את הטפסים הנדרשים, נדחות אל אתר.

כשאני שוקל את התלאות שעברו התובעות בנסיבות שנוצרו, וכפי שפורט על ידן בהרחבה, עובדות שלא נסתרו על ידי הנתבעת, אני מקבל את עתירתן של התובעות במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחת מהתובעות את הסך של 17,783 ₪ (סה"כ 35,566 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (4.5.17) ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות ביחד ולחוד את הוצאות המשפט הכוללות החזר אגרת התביעה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (4.5.17) ועד לתשלום המלא בפועל, וכן עלות מומחה התובעות בסך של 4,300 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

הנתבעת הוסיפה כי ההזמנה דרך האנטרנט אינה מתאפשרת אלא לאחר שהמזמין אישר כי קרא את תנאי ההזמנה, ובתנאי ההזמנה באתר כתוב ברחל בתך הקטנה תחת הכותרת "דרכון": "בעת הזמנת הטיסה מול הסוכנות, באחריות הנוסעים, כולל קטינים, לוודא שברשותם דרכון תקף ל-6 חודשים לפחות מיום היציאה מהארץ, באופן שיכסה את תקופת השהייה בחו"ל. כמו כן יש להצטייד באשרות כניסה (ויזות) המתאימות לכל מדינה אשר במסלול הנסיעה, וכן לציין בפני הסוכנות אם ברשותכם דרכון שאינו ישראלי. חובה על אזרח ישראלי , בין אם הוא נושא אזרחות אחת או יותר, להכנס ולצאת מגבולות המדינה באמצעות דרכון ישראלי בלבד. הכניסה למדינות השונות הנה בהתאם לזהות הנכנס, ודין המדינה עשוי להשתנות מעת לעת. הטיפול בדרכון, אשרות וכיוצא בזה, הנו באחריות הנוסע בלבד, אלא אם מסר זאת לטפול סוכנות הנסיעות". בעדותה בפניי אישרה גלית כי לא קראה את תנאי ההזמנה באתר בעת ביצוע ההזמנה או בכל מועד אחר.

משנכללו בתנאי ההזמנה, הן באתר והן באתר הנתבעת דברים ברורים לעניין אחריות המזמין ליידע את הנתבעת בדבר דרכון שאינו ישראלי, כמו גם אחריותו לוודא הצורך באשרות כניסה לכל המדינות אשר במסלול הנסיעה, ומשלא נסתרה טענת הנתבעת כי אחד משלבי ההזמנה ותנאי להמשך הטיפול בה הוא אישור הלקוח שקרא את תנאי ההזמנה, ומשהודתה גלית כי לא קראה כלל את תנאי ההזמנה באתר וכן באתר הנתבעת, כאשר ברור כי אילו קראם התקלה היתה נמנעת , הרי שלא ניתן לראות את הנתבעת כאחראית לנזק שניגרם ועל כן דין התביעה להדחות.

...

סבורני כי הדברים נכונים ביתר שאת בנסיבות המקרה שלפניי, מקום שהתובע , במטרה להוזיל עלויות, בחר לבצע הזמנה של כרטיס טיסה באמצעות פלטפורמה אינטרנטית להשוואת מחירים בין סוכנויות נסיעות, על מנת לבצע את ההזמנה מאותו גורם שיספק את הכרטיס המבוקש על ידו במחיר הנמוך ביותר.

משנכללו בתנאי ההזמנה, הן באתר והן באתר הנתבעת דברים ברורים לעניין אחריות המזמין ליידע את הנתבעת בדבר דרכון שאינו ישראלי, כמו גם אחריותו לוודא הצורך באשרות כניסה לכל המדינות אשר במסלול הנסיעה, ומשלא נסתרה טענת הנתבעת כי אחד משלבי ההזמנה ותנאי להמשך הטיפול בה הוא אישור הלקוח שקרא את תנאי ההזמנה, ומשהודתה גלית כי לא קראה כלל את תנאי ההזמנה באתר וכן באתר הנתבעת, כאשר ברור כי אילו קראם התקלה היתה נמנעת , הרי שלא ניתן לראות את הנתבעת כאחראית לנזק שנגרם ועל כן דין התביעה להידחות.

נוכח האמור אני דוחה את התביעה.

כמו כן טענה הנתבעת 2 כי בתאריך 25.7.18 – מועד הטיסה ,פנתה אליה נציגת הנתבעת 1 ומסרה כי "עקב טעות לא שמו לב כי בדרכונה של אחת הנוסעות אין תוקף מספיק וכי השלטונות בטורקיה מסרבים להכניסה למדינה". עוד טענה הנתבעת 2 כי ככל וחלה אחריות ליידע את התובעים על הצורך בתוקף של 6 חודשים לדרכון, אחריות זו אינה רובצת לפתחה של הנתבעת 2 אם כי לפתחה של הנתבעת 1, שהרי היא זו שספקה לתובעים את כל המידע בנוגע לחבילת הנופש ובאחריותה לעדכן את הנוסעים על כל מידע, כאמור, אשר קרוב לוודאי שאילו ידעו אותו, היו מסדירים את עניינם טרם היציאה לחופשה או לכל היותר לא היו רוכשים את החבילה.

(3) מידע כללי: (א) אופן הבטחת כספי הלקוחות לפי סעיף 12א לחוק; (ב) מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינות הנכללות בחבילת התיור (להלן- מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישת אחרת של מדינות היעד המהוה תנאי כניסה אליהן; (ג) מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נימנע מרכישת חבילת התיור; (ד) מידע שנותנות הרשויות בישראל לסוכנויות נסיעות על מדינות יעד מסוכנות או על דרישות לחיסונים.

בערכאה הראשונה פסק ביהמ"ש לתביעות קטנות כי על סוכנות נסיעות להנחות לקוחותיה בנוגע לסידורים ובכלל זה הצורך בוויזה בטרם נסיעה לחו"ל. בעירעור פסק ביהמ"ש המחוזי כדלהלן: "...בהיותה סוכנת נסיעות וספק השרות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה. בעינייני נסיעות בא הלקוח לסוכנות נסיעות כאל מומחה שאמור להדריכו ביחס לדרישות ולכל מה שהוא נזקק לו לצורך הנסיעה." במקרה דנן, סיפקה הנתבעת 1 לתובעים שירותי סוכנות נסיעות ולפי סעיפים 2-3 לתקנות, על הנתבעת 1 היה למסור לתובעים בכתב, בין היתר, את המידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למדינת היעד, לרבות תקופת תוקף הדרכונים וכל דרישה אחרת של מדינת היעד המהוה תנאי כניסה אליהן.

...

על רקע האמור התובעים זכאים לפיצוי בגין נזק ממון ונזק לא ממוני בכפוף לחובתם להקטין את הנזק שנגרם להם (סעיפים 11, 13 ו-14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970), כל זאת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט ו"בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

כאמור לעיל, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

כן אני מורה על דחייתה של ההודעה לצד שלישי שהוגשה ע"י הנתבעת 1 כנגד הנתבעת 2 ומורה על חיובה של הנתבעת 1 בהוצאות הנתבעת 2 בסך של 1,500 ₪.