חובת חוזה בכתב בהעסקת עובדים זרים

מעבר לכך, גם בהתאם לסעיף 1ג לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991, חלה חובת היתקשרות בהסכם עבודה בכתב: "המעסיק היתקשר עם העובד הזר בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין, ומסר לעובד הזר העתק ממנו". הנתבעים הציגו נוסח של חוזה אחיד,[footnoteRef:1] והנתבע הסביר בעדותו כי "התובע הגיע אליי ממושב בדרום, עזה, הוא הודיע למעסיק שלו שהוא רוצה לעזוב את האיזור, הגיע אליי שאלתי אותו אם חתם על הסכם עבודה, כי הסכמי עבודה הם הסכמים סטרדנטיים, ...אמר לי שחתם על הסכם עבודה, ולא ראיתי צורך לחתום על הסכם עבודה חדש, זה היה המשך העסקה".[footnoteRef:2] כמו-כן הודה הנתבע כי הסכם העבודה נחתם על-ידי המעסיק הקודם, וכי לא נערכה שיחה בינו לבין התובע ביחס אליו: "מכיוון שהסכם העבודה הוא הסכם סטנדרטי אין שינוי בין ההסכם שאני חותם עליו, יותר מזה, בעצה מהמשרד שהביא את אותו עובד לישראל לגבי עניין של הסכם עבודה, נאמר לי שאין צורך לחתום על הסכם עבודה חדש, כי הוא אותו הסכם".[footnoteRef:3] [1: נספח ג' לכתב ההגנה.

...

הנתבעים טוענים כי בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי עבודה מצוינים במשך שנות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, ובהתאם לכך זכויותיו שולמו כדין, ולכן יש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלו יש לדחות את תביעתו של התובע בגין רכיב זה. [8: נספח 3.1 לכתב התביעה.

עם זאת, בסעיף 6 לחוק נקבע כי במקרים חריגים ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניות, באמצעות הרמת מסך ההתאגדות: "6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה." לאחרונה קבע בית הדין הארצי כי "...הרמת מסך תבוצע במקרים שבהם מצא בית המשפט ש"נכון וצודק" לעשות כן, ובכפוף לקיומם של שני תנאים: האחד, עשיית שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו לקפח את נושיה או לקחת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה, כדוגמת מצבים של עירוב נכסים, תרמית/הונאה, הברחת נכסים וכיו"ב. התנאי השני עניינו מודעות או למצער חשד של בעל המניות בדבר שימוש פסול באישיות הנפרדת של החברה".

סיכום על יסוד כל האמור התביעה מתקבלת באופן חלקי, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך 22,957.5 ₪ קרן פנסיה בסך 16,306 ₪ דמי חגים בסך 7,717 ₪ מענק שנתי בסך 5,616 ₪ פיצוי בגין אי מתן הסכם עבודה בסך 1,500 ₪ מסכומים אלו יש לקזז סך 17,046 ₪ בגין הרכיב של "צו הרחבה". לסכומים המפורטים בסעיף 72 יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.2019 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחית.

ואילו, מעסיק החב במסירת חוזה עבודה בכתב מכוח חוק עובדים זרים, ואשר לא קיים את חובתו זו, חייב – לכל הפחות – למסור לעובד הודעה בדבר תנאי העסקתו, שכן אין הוא נהנה מהפטור בסעיף 2(ד) לחוק.

...

לסיכום: בחלק זה של פסק הדין עמדנו על הכללים הראייתיים שלפיהם יש לבחון את טענתם העיקרית של העובדים בערעורים שלפנינו, לפיה שכרם המוסכם עמד על 30 ₪ נטו לשעה.

אשר לחיוב בהפקדה לגמל בגין שעות נוספות לא מצאנו הצדקה לכך, כשעל פי הדין המעסיק רשאי, אך לא חייב, לבצע הפקדות לגמל ופיצויי פיטורים מרכיב השעות הנוספות, אשר בנסיבות העניין לא הוכח כי אינו אותנטי.

סוף דבר - ערעור החברה מתקבל בחלקו: (1) הערעור על החיוב בתשלום פיצוי בגין הודעה לעובד, הפרש דמי חגים בסך 101 ₪, שיעור ניכוי דמי ההודעה המוקדמת והוצאות משפט – נדחה.

אשר להוצאות משפט בערעור סבורים אנו כי על אף שעיקר הערעור התקבל, ובשים לב לכך שאי מסירת ההודעה לעובד תרמה לאי הבהירות - כל צד יישא בהוצאותיו.

בבחינתי את הפסיקה בעיניין זה; במקרה אחד הורשעה חברה בהעסקת עובד זר ללא היתר, באי הסדרת ביטוח רפואי עבורו ובהעסקתו ללא חוזה בכתב.

מיתחם הענישה ההולם אשר לנאשם 2, יש לתת את הדעת שהוא הורשע בכמות גדולה של עבירות של הפרת חובת פקוח של נושא משרה בהתייחס לבצוע 17 + 22 (39 סה"כ) עבירות של הפרת אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 ביחס להעסקה של 9 + 11 (20 סה"כ) עובדים זרים שלא כדין והעסקה של 8 + 11 (19 סה"כ) עובדים זרים ללא ביטוח רפואי.

...

עצם העובדה שהשירות סופק ללקוחות שונים ובאמצעות עובדים שונים, לא משנה את המסקנה שמדובר באירוע אחד.

על רקע האמור, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית, היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.

בהינתן כל אלה, אני קובע שמתחם הענישה הראוי הוא על קנס כספי שנע בין טווח מזערי של 30,000 ₪ ובין טווח מירבי של 250,000 ₪.

עם זאת, בשנים 2019 ו-2021, תוקנו התקנות כך שבמקום לקבוע סכום פקדון קבוע שיחול על כלל העובדים הזרים, נקבעה חובת הפקדת פקדון בסכום ששיעורו נגזר מתשלומים מסוימים שהמעסיק מחויב לשלמם: "מעסיק בענף המפורט בתוספת השנייה לחוק ישלם בעד כל עובד זר בעל רישיון לעבודה באותו ענף שהוא מעסיק, פקדון בסכום מרכיב הפיצויים ומרכיב תגמולי המעסיק שעליו לשלם בעד משרה מלאה לפי צוי הרחבה או הסכמים קבוציים החלים עליו" (תקנה 2(א) לתקנות הפקדון; ראו גם: תקנה 3(א) לתקנות הפקדון שמבהירה כי ביחס לעובד זר המועסק על ידי חברת סיעוד ישולם הסכום הגבוה מבין השניים: סכום מרכיבי הפיצויים ותגמולי המעסיק לפי צוי ההרחבה וההסכמים הקבוציים או סכום אותם מרכיבים "לפי ההסכם שבין חברת הסיעוד ובין מי שהזמין ממנה שירותי סיעוד").

במסגרת זו עוגנו גם החובה לערוך את ההיתקשרות עם העובד הזר בחוזה מפורט בכתב, וכן חובת המעסיק לדאוג למגורים הולמים, תנאי תברואה ובטיחות והסדרת ביטוח בריאות הולם (שם).

...

אין בידי לקבל עמדה זו. היא מעוררת קשיים עיוניים רבים, ולהערכתי אף אינה עולה בקנה אחד עם מסורת ארוכת שנים של פסיקה חוקתית שהותוותה על-ידי בית משפט זה. אבאר במה דברים אמורים.

שנית, אני סבורה כי הוראות ההסדר מעוררות תהיות אף במישור השוויון בין הפרטים השונים שעליהם חלה החקיקה.

לסיכום – אם כן, אף אני מסכימה שדין העתירות להתקבל.

בנסיבות אלו, לא שוכנעתי שהנתבעת 1 עמדה בחובה המוטלת עליה בהתאם לסעיף 1 ג(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 להיתקשר עם עובד זר בחוזה עבודה בכתב בשפה שהעובד הזר מבין ולמסור לעובד העתק מהחוזה[footnoteRef:13].

בטיוטת התקנות שפורסמה להערות הציבור לא נכלל היטל עובדים זרים, אולם צוין כי משרד העבודה והרווחה "שוקל האם יש מקום לכלול ערך רכיב זה בשים לב לכך שמדובר ברכיב המשולם לרשויות המס ולא מדובר ברכיב שכר שמשולם לעובד", ונתבקשה תגובה והתייחסות לעניין זה. לצורך הכרעה בהליך זה איננו נדרשים להכריע בשאלה אם יש לכלול את היטל העסקת עובדים זרים בעלות שעת עבודה, שכן יש לקבוע שהסכם ההיתקשרות בין שופרסל לבין סופר שירות הוא בגדר חוזה הפסד על פי סעיף 28(א)(1) לחוק.

...

לא נעלם מעיני כי היעדר הכללת ההיטל מהווה תמרור אזהרה שייתכן כי החוזה עלול להפוך להפסדי, ואולם בנסיבות העניין לא שוכנעתי שמדובר בראיה מכרעת לעניין אופיו כהפסדי.

עוד אין חולק כאן כי בהתעלם מהיטל עובידם זרים, התשלומים ששילמה עירית תל אביב כיסו את זכויות העובדים בתוספת רווח לקבלן באופן שלדידי בנסיבות דנן לא ניתן להסתפק בכך שהיטל עובדים זרים לא נכלל בתחשיב עלויות השכר כדי להצדיק יחוס אחריות למזמין השירות מכח היות החוזה "חוזה הפסד". לאור האמור לעיל התביעה כנגד העירייה נדחית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע 1 את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: בגין דמי חגים - סך של 655.20 ₪.